אוצר המלך קלז

הספרים, ואי משום דהר"ש שם כתב ראיה זו ממגילה, הרי שם כתב גם מהא דפקקו בטפיח ומחבית דב"ב שם. וגוף החילוק הכל בסתם ובתוס' שם מבואר דהקושיא מחבית קדומה. והר"י הוסיף להקשות מדפקקו, והחילוק כתבו בשם ר"ת ור"י. ודרך הר"ש וכן הרבה מהראשונים בכמה דוכתי לכתוב דברי הקודמים בסתם. וסמכו על מ"ש [ביבמות צ"ז ב'] אדרבי אלעזר הכל יודעים כו'. ובההוא דכלי עץ לנחת הוסיף מדילי' ליישב בענין אחר ע"פ חילוק הקודם, (ובהגהות הב"ח לשם לא הגיה זה]. ומה שכתב דכן משמע מתוס' ומרדכי לא ידעתי מאי משמע, ומה שחיבר גם מרדכי. תמוה דבמרדכי לא זכר כלל הגמ' דמגילה בעובדא דתיבותא. רק כתב סתם וכלי עץ נמי העשוי כו' ע"ש בריש פרק לא יחפור, ואיך אמר דמיירי בהך תיבה. ומלשון כלי עץ נמי היה נראה קצת דר"ל שהוא נמי ככלי חרס דלעיל. אבל מ"מ יותר נראה מסתימות הלשון מדלא אמר כשסותם כולו דר"ל בכל ענין. וגם לשון נמי משמע דבא להוסיף איזה דבר חידוש לרבותא. ואי בסותם כדהתם מה בא להוסיף, אי כלי חרס מגבו סותם אף דמקבל טומאה מאוירו כ"ש כלי עץ לנחת דלא מקבל טומאה כלל. והתוס' נמי אף דהביאו גמ' דמגילה מ"מ בתחלת דבריהם כתבו הדין סתם דכלי עץ נמי כו', וגם הלשון ועוד אומר הרר"ש משמע דבא לחדש דין, ואי בסתום הדין פשוט ונלמד מכלי חרס דלעיל בק"ו והוא הוסיף רק ראיה לזה ממגילה גבי כלי עץ הנ"ל והרר"ש הביא עוד ראיה כו'. וגם סתם הר' שמואל שבתוס' הוא רשב"ם אחיו הגדול של ר"ת דקשיש מיניה והר"י הוא בן אחותם ולמד לפני ר"ת, ומשמע דהקושיא דלעיל בתוס' שם הקשה זה ר"י לר"ת, ושניהם הסכימו לחלק בין סתום, והרר"ש קדם להם ולא ידע מחילוקם כלל, וא"כ ודאי דלא קאי אדלעיל שהם חידשו זה אחריו דהר"י לא למד לפני רשב"ם

ועיין בהג"א שם ובפרק ב' דב"ב סימן י"ד] כתב אבל אם כלי רחב סותם לגמרי כו' ובלבד שיהא דבר שאין מקבל טומאה כו' וכלי עץ העשוי לנחת כו' ע"ש. והדבר מבואר להדיא דכונתו כהב"י דהרי תחלה כתב סתם כלי הסותם ובלבד כו' וכייל בזה כל הכלים שאינם מקבלים טומאה. ומה בא להוסיף עתה בכלי עץ דלנחת. וע"כ דר"ל דבזה אפי' למעט אין צריך ביטול ובמרדכי הגירסא כלי חרס אבל בלשון הג"א אי אפשר להגיה חרס במקום רחב. הגם דכל אותו לשון שוה קצת שם בדבר זה. דהרי סיים שיהא דבר שאין מקבל טומאה כנ"ל, ואי רק אכלי חרס קאי הי' לו לומר שיהא מגבו שאין מקבל טומאה ולא בסתם שיהא דבר, והגם דבמרדכי שם סיים ג"כ ובלבד שלא יהי' דבר המקבל טומאה שם. י"ל דקאי גם ארישא לענין למעט דפתח וכ"ד כו' ע"ש. אבל בהג"א כתב כבר בתחלת דבריו וכל דבר המקבל טומאה אין חוצץ. ע"כ מה שחזר זה כאן הוא לענין כשסותם כולו ואי אפשר דקאי אכלי חרס לבד. ומה שכתב לשון אם כלי ולא כתב סתם אם הי' רחב כדפתח שם וכל דבר דחזי כו', זהו כמ"ש לעיל בדברי תוס' דלא כתבו חילוק זה אלא בכלי ולא בתו"ג, וזה משמע גם בלשון המרדכי שם שכתב אפי' כלי חרס אבל אם כלי חרס סותם כו' ע"ש. ומה שסיים הג"א לשון דבר שאין מקבל טומאה כנ"ל ולא כתב כלי אף דקאי רק על זה כנ"ל אפשר משום דלשון כלי שאין מקבל טומאה משמע שאין מקבל טומאה כלל ולא כלי חרס דמקבל טומאה. רק שסתם מגבו דבעינן זה דוקא אין מקבל טומאה ע"כ אמר לשון דבר

[מז] ועיין בחידושי אנשי שם שסביב, המרדכי [שם אות ב'], כתב מהר"ם מטיקטין על מ"ש המרדכי, אבל אם כלי חרס כו' דכן הוא בתוס' לחד תירוץ מדברי ר"ת ור"י. וכן כתב שם בהג"א ובנוסח ישן בהג"א כתב סתם אבל היכי דסתם כל כו', והוא לתירוץ ב' דתוס' בשם רבינו שמשון דכלי עץ נמי כו' ע"ש. והנוסח ישן שהביא הוא כדברי הר"ש והרא"ש הנזכרים דבדבר הסותם הכל אין צריך ביטול. ולאו דוקא כלי דהוא תלי לה בב' תירוצים דתוס' ולשון תירוץ חד וב' שכתב הוא שלא בדקדוק. דלא באו לתרץ קושיא א' בדברי תוס' רק כל אחד מייתי דידיה. וכן מה דמשמע דפליגי הוא שלא בדקדוק דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, והמרדכי בסוף דבריו כתב ג"כ הא דכלי עץ נמי, רק ר"ל דמה שכתב בתחלת דבריו כלי חרס הוא מדברי ר"ת ור"י שבתוס', והנה הוא הבין בפשיטות כהב"ח הנ"ל דמה שכתב כלי עץ נמי הוא ג"כ בסותם כולו דוקא והבין ג"כ בפשיטות דכיון דאמר דכלי עץ נמי כו' הוא הדין לכל דבר שאין מקבל טומאה ודע"כ כנוסח ישן דהג"א לא כתב כלי כלל, וצ"ל