אוצר המלך קיז

ע"ש, וע"ש בכ"מ כתב רק ליישב קושיות הראב"ד מהא דהתריפו ברישא דהך תוספתא. ולא נחית ליישב ג"כ מה שרמז הראב"ד בסוף דבריו דכל דבריו הוא בתוספתא, ואמאי לא כתב רמב"ם דגם במובדלות זה מזה תליא בשיעור לקבל מעזיבה להחשיבה כסתום. ובאמת גם הא דהתריפו לא נתיישב עדיין יפה ברייתא הנזכרת שם. דהא הך ברייתא דהתם קאי לפרש סככות ופרעות דבמשנה דעל זה אמר ואלו הן כו', והרי במשנה מבואר דמביאין וחוצצין וגם מלשון התוספתא עצמה משמע דדמי ללא החריפו. ולראב"ד ניחא דחוצצין משום דליכא פותח טפח וכמ"ש הר"ש שם בסוף משנה ב', אבל לרמב"ם אי מדררבנן קאמר הרי אין חוצצין כמבואר בדברי רמב"ם שם. והיה אפשר ליישב קצת דהתריפו שאני כיון דהיה כבר עליו שם אוהל מעיקרא לא נפקע ע"י שהתריפו עתה כל שעדיין שם אוהל קיים, ודברי רמב"ם ממתניתין הוא ברעוע מעיקרו, אבל מלבד דגם על זה קשה אמאי לא כתב רמב"ם הדין דבחזקות והתריפו חוצצין ג"כ. בלאו הכי לשון רואין אותן כאלו היו שפודין של מתכת לא משמע כן. דאם הטעם רק משום שהיו תחלתן חזקות היה לו לומר רואין אותן כמות שהיו דאשמעינן בזה טעמא והלכתא דמשום תחלתן שהיו ראויות הוא

י) אבל באמת הך התריפו קאי ארישא דשם היו נתונות על גבי הגדר רואין אותם כאלו אבנים כבושים עליהם. וע"ש בר"ש מה שכתב ע"ז ומשמע דר"ל דאע"ג דסתם גדר של אבנים כדפירש"י בפרשת בלק [כ"ב כד] ובב"מ [כ"ה ריש ע"ב] ד"ה גדר ובברייתא דבגמרא אמרו באמת אבנים היוצאים מהגדר וכדמייתי הר"ש שם אח"כ. אבל לשון התוספתא שם תחלה פרע סתם ואח"כ אמר על גבי הגדר ושנכבשים באבנים וגם לשון התריפו בפירוש הר"ש שם הרקיבו וברש"י [ב"ב י"ט סוף ע"ב] בגרוגרות שהתריפו פירש"י התליעו, כל זה לא שייך באבנים] מפ' דר"ל בקוצים שעל גבי הגדר והבולטים מהם לחוץ אין עומדין בשוה על הרוב רק זה למעלה וזה למטה. ושם לפני זה בסככות אמרו ג"כ בתוספתא בסתם ר"י אומר רואין כו' ולא פירש דקאי אכשאין שוין דמובן מעצמו, ומשום דסתמא יש באילנות ענפים למעלה ולמטה שאין שוים והכי נמי בפרעות וקוצים היוצאים. ושם דצומחים הענפים מגופו של אילן ואי אפשר כלל להשוותן על ידי כבישת אבנים אמר רואין את התחתונות כו'. והכא בקוצין התלושין דיוכלו להשוותן כשיכבשום באבנים אמר דרואין כאלו אבנים כו' כנ"ל. ויש לומר דעל זה אמר ג"כ התריפו כו' דאפשר לומר דהכונה רק דע"י זה אי אפשר לכבשן באבנים להשוותם דעל ידם האבנים יפלו לארץ, ועל זה אמר רואין כשש"מ ולא מיירי בהתריפו לגמרי דאמתניתין קאי דמצריך בריאות לקבל מעזיבה ולא הוצרך בתוספתא לפרש מה דמפורש במתניתין. וכולה ברייתא דתוספתא איירי בבריאות לקבל מעזיבה ואף דהתריפו קצת, ומה שכתב אח"כ במובדלות שיעור לקבל מעזיבה, התם לרמב"ם מלתא אחריתא הוא דשם קאי הך שיעור לענין האויר שבינתים שלא יפול דרך האויר. ובמתניתין קאי לענין חיזוק הדבר שיוכל להחזיק המעזיבה על גביו. וי"ל משום הכי נקט התריפו ולא רעועים וחלשים דהוא מצוי הרבה בקוצים שיהיו דקים ורכים וקלושים שלא יוכלו לקבל מעזיבה רכה ג"כ, ושכיח על גבי הגדר כמו התריפו ואולי עוד יותר, ודחוק לומר דנקט התריפו לרבותא אף דהתחיל לירקב וסופו ליפול וכ"ש החלוש בתולדה שמתקיים כמות שהוא מיהת. דזה אינו דיש ג"כ פנים להיפוך דהבריא מעיקרו עדיף כמ"ש לעיל, אבל למה שכתבתי דקאי אאבנים הם אין נכבשים על היוצא חוץ לגדר, דלא יסבלו כבישת האבנים רק כשכובשין הקוצים שעל גבי הגדר שיהיו כולם על גבי הכותל ממש. ממילא כל הענפים הבולטים ויוצאים הם ג"כ בשוה זה אצל זה. דרק כשנתונים על גבי הגדר בלא כבישת אבנים על גביו הרוח מגביהם וע"י זה אין שוים. ולענין הכבישה על גבי הכותל כל שהם דקים ורכים ביותר הם נככשים בקל יותר וגם היוצא לחוץ עומדים בשיווי ולא יזיק ריעועים שבתולדה לזה כלל. אבל כשהם עבים והרקיבו אף שהיוצא יוכל עדיין לקבל מעזיבה בינונית ג"כ כשינוחו על גביו לאט מפני עוביים אם יכבשום על גבי הכותל שיוכבש העובי המרוקב להיות דק ביותר. ממילא היוצא לחוץ שלא נכבש ישבר שם במקום סמיכותו לכותל, ולחלק הכבוש שעל ידי הריקוב קל הוא להתפרד שם וליפול ע"י הכבושה באבנים בחלק ממנו וע"כ אמר דרואין כשש"מ וידוקדק בזה ג"כ מה שאמר כשש"מ ולא אמר כאלו הן בריאות וגם מה שאמר שפודין ולא אמר כאלו היו של מתכות, וכדאשכחן בלשון המשנה [עירובין י"ג סע"ב] היתה של קש ושל