אוצר המלך י

פרק ה' הלכה ב'

בד"א בשאר מצות כו' אבל שלש עברות אלו אם יאמר לו עכור על אחת מהן או תהרג יהרג ועל יעבור כו' אבל אם נתכוון להעבירו על מצות בלבד אם הי' בינו לבין עצמו ואין שם פשרה מישראל יעבור ואל יהרג ואם אנסו להעבירו בעשרה מישראל יהרג ואל יעבור ואפי' לא נתכוון להעבירו אלא על מצוה משאר מצות בלבד: עיין בתשובת ב"ח [סי' ב' ס"ק כ"ז] דמבואר להדיא דכל שהדבר מפורסם יודע שיתפרסם די וכתב דכן משמע במהרי"ק [שורש ק"ס] וכן משמע בסנהדרין דע"ב עכ"ל. ונסתפקתי הא דבעשרה יהרג אי בעינן דוקא שיהיו העשרה ישראלים בשעה שהוא אונסו לעבור ואז יהרג ואל יעבור אבל כל שאינם בשעת כפייתו ועשיית העבירה אע"פ שאחר שעשה העבירה הרי היא גלוי' ונכרת לעשרה מישראל שנעשה אותה כגון שכפו להרביע בהמתו כלאים בצינעא ואח"כ כשיולד הולד ויהי' כלאים יהא ניכר לכל שבהמתו של זה נרבעה כלאים וכל הדומה לזה שבשעה שהוא עובר הוא בצינעא ואין אדם רואהו אלא שאח"כ הדבר גלוי וניכר לעשרה מישראל שהוא עבר על לאו זה אם הוא מיקרי בצינעא ויעבור ואל יהרג או קרוי בפרהסיא. ומקום הספק הוא בטעם דבעינן עשרה מישראל אם הוא משום פרסומי מלתא ואל דרך שאיתא בפ"ק דכתובות [ד"ז ע"ב] אהא דויקח בועז עשרה אנשים דהיינו לפרסומי מלתא וכדאמר לי' שמואל לר"ח בגדתאה פוק ואייתי בי עשרה ואימא לך באנפייהו המזכה לעובר לא קנה כו' עיין שם והכי נמי דכוותי' שאם יש עשרה מישראל הרי הדבר מפורסם וע"כ יהרג ואל יעבור. וא"כ הכי נמי אם יש י' מישראל המכירים אח"כ ומה לי רואים בשעת מעשה העבירה ומה לי רואים אח"כ בין כך ובין כך הדבר גלוי ומפורסם לעשרה בני אדם ויהרג ואל יעבור. אך י"ל דטעם ד חרה בני אדם לאו משום פרסומי הוא דא"כ הוי סגי בשלשה בני אדם וכדאמרינן בפרק חזקת הבתים [דל"ט סע"א] למאן דאמר מחאה בפני ג' ס"ל כדרבה בר"ה דכל מלתא דמתאמרה באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא דבג' מגליא מלתא ואפי' מאן דאמר מחאה בפני ב' מודה בזה עיין שם. והכי נמי אמרינן ספ"ק דביצה [די"ד ע"ב] אמתניתין דמשלחין מנות ביו"ט ובלבד שלא יעשנו בשורה תנא אין שורה פחות מג' בני אדם כו' עיין שם וברש"י דמבואר דבתלתא אושי מלתא לכולי עלמא עיין שם. והכי נמי אי משום פרסומי מלתא הוי סגי בג'. רק הכא ילפינן מקרא דונקדשתי בתוך בני ישראל ואתיא תוך תוך כו' כדאיתא בסנהדרין וא"כ הוי כהא דפורסים על שמע ג"כ בעשרה דוקא דיליף מיני' בפ"ב דמגילה [דכ"ג ע"ב] מהאי קרא דונקדשתי כו' ומה התם בעינן דיהיו כולם בשעת הקדושה הכי נמי צריך שיהיו כולם בשעת הקידוש שם שמים אבל לא אח"כ. והדבר שקול

ונראה לי לפשוט דאף בכהאי גונא שיתפרסם אח"כ לעשרה בני אדם מיקרי בפרהסיא ושוב ראיתי ברדב"ז חלק ד' סי' צ"ב כתב כן והביא ראי' זו עיין שם). מהא דפריך בסנהדרין ארב יהודא דבפרהסיא יהרג ואל יעבור מאסתר דפרהסיא הוי ונבעלה לעכו"ם ולא מסרה עצמה להריגה עיין שם מה דמשני אביי ורבא, וקשה מה פריך הא בפ"ק דמגילה [די"ג ע"א] אמרינן בערב היא באה כו' אמר ר"י מגנותו של אותו רשע למדנו שבחו שלא שימש מטתו ביום. ובפ"ג דכתובות [ד"ט ע"א] פריך מעשה שהי' דדוד וב"ש מאי טעמא לא אסרוה אדוד ופירש"י שהרי אותה מעשה בעדים הי' דהכל ידעו מזה. והקשו בתוס' ד"ה מפני דנהי דהכל ידעו שהביאה לביתו מ"מ לא ראו כמכחול בשפופרת שבפני אדם לא שימש ע"כ פירשו בדרך אחר עיין שם. הרי דזה לא חשיב עדים וידיעה במעשה דבת שבע אף שהי' גלוי לכל. הכי נמי באסתר היאך קאמר דפרהסיא הוי הא אף אותו רשע לא שימש בפני אדם וא"כ נהי דגלוי הי' לכל ביאתה לביתו מ"מ מי ידע וראה שהיתה עמו ואולי לא הי' עמה כלל והרי לא ראו גוף המעשה. וע"כ צ"ל דכיון **(המלאכים היא השגה גדולה מה שאין למטה מהם השגה שני' היא השגת השמים כו' השגה ג' היא השגת המדרגה התחתונה כו. השגת בני אדם כו' ע"כ. עיין בספר אוצר הכבוד מרבינו טודרוס הלוי בר"ה [דף כ"ד] מביא דברי הרמב"ם דעשרה כתות הם והסכים עמו. אבל כתב שלא ביאר סדרן של כתות ולא זכר אלא טעם לשבח על אנשים שהם אחרונים לא זולתו. עיין שם שהעתיק ג"כ מדברי הזוהר חדש הנ"ל בשם מדרש באורך ויעו"ש. ודברי רב יעב"ץ תמוהים:)**