אורח לחיים פד

פרשת מקץ

ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם וכו' עיין פי' רש"י ז"ל בפסוק הקודם ולא זכר ר המשקים את יוסף וישכחהו וז"ל מפני שתלה בו יוסף לזוכרו הוזקק להיות אסור שתי שנים שנאמר אשרי הגבר וכו' ואפשר לומר דהנה רש"י ז"ל כתב בפרשת וישב בפסוק ויתאבל על בנו ימים רבים ך"ב שנה משפירש ממנו עד שירד יעקב למצרים וכו' הרי ך"ב שנה כנגד ך"ב שנה שלא קיים יעקב כיבוד אב ואם ך' שנה שהי' בבית לבן וב' שנים בדרך בשובו מבית לבן וכו' וז"ש ללבן זה ני עשרים שנה בביתך לי הן עני וסופי ללקות כנגדן עכ"ל התחיל רש"י ז"ל שהתאבל ך"ב שנים כנגד עשרים שנה שבבית לבן ושני שנים ששהא בדרך ומסיים זה לי עשרים שנה לי הן עלי וסופי ללקות כנגדן משמע כנגדו ולא יותר אפשר לומר דבאמת בעד השני שנים ששהא בדרך והלך לקיים מצות כיבוד אלא שהוצרך לשהות שני שנים לרגל המלאכה ולרגל הילדים כמו שאמר אל עשו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה ולרגל הילדים אינו בדין שיענש עליהם כי אינו מחיוב לקיים מצות כיבוד בהפסד גדול כמו שאמר ומתו כל הצאן רק מחמת יוסף שתלה בטחונו בשר המשקים ועל כן נענש להיות אסור עוד שני שנים ואע"פ שיעקב אינו בדין שיצער עוד יותר מעשרים שנה אבל מכל מקום השני שנים ששהא בדרך אף אם תאמר שהי' בדין לשהות מכל מקום לא קיים מצות כיבוד ולא הי' בו כח להציל את יוסף מעונשו שני שנים בשביל שתלה בטחונו בשר המשקים על כן עילת העילות וסיבת הסיבות הוסב סיבה ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם ולא קודם והיתה סיבה בשביל זה שיוסף יהי' אסור עוד שני שנים ויעקב אבינו ציער ך"ב שנה ושני שנים נתוסף בו הצער בשביל עונש יוסף וע"כ אמר זה לי עשרים שנה וסופי ללקות כנגדן ולא יותר כנ"ל רק שנסבב הסיבה אח"כ שציער עוד שני שנים בשביל עונש יוסף כנ"ל

ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה. מלת לאמר לכאורה מיותר אפשר לומר שאמירה נופל על מחשבת הלב כמו כי תאמר בלבבך ולא רצה יוסף שישים בטחונו בו כמו שאמר לו ואני שמעתי עליך תשמע חלום לפתור אותו כי אם ישים בטחונו ביוסף ולא בה' לא יודיע לו השי"ת אמיתת פתרון החלום לכך אמר אל פרעה לאמר ר"ל שיהי' לו במחשבתו בלעדי כפי' רש"י ז"ל אין החכמה משלי אלא אלהים יענה וכו' ואז יודיע השי"ת ליוסף אמיתת פתרון החלום

והי' האוכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב וכו' ונראה דהנה ידוע דחיות של כל דבר הוא עולם התענוג הנק' בינה כמו שכתוב בזוהר כולם בחכמה עשית במחשבה איתברירו עד שנמשך לעולם הגשמי לכל המאכלים ולכל תענוגי גשמיות והנה מי שהוא בעולם התענוג אינו צריך לאכול ולשתות במאכל הגשמי כמו שאמרו רז"ל במס' ברכות דף י"ז העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתי' אלא יושבים צדיקים וכו' רק כשנמשך למטה מעולם התענוג דהיינו לשבע מדות אז צריך לאכול ולשתות להתענג בחיות שבתוך האכילה הנמשך מעולם התענוג וזהו שאמר והי' האוכל ר"ל החיות והתענוג מן העולם התענוג הנקרא אוכל יהי' לפקדון לארץ יהי' גנוז בתוך הארצות נשבע שני הרעב ר"ל לשבע מדות אשר הם למטה מעולם התענוג אז צריכין להתענג בחיות ותענוג שבתוך האכילה והשתי' ושאר גשמיות ונראה דזהו פירוש מה שכתוב האר"י ז"ל בספר ליקוטי תורה פ' מקץ ע"ש לשונו שבע פרות הבריאות הם ז' היכלות דבריאה בריאות דייקא עכ"ל וידוע דעולם הבריאה הוא עולם התענוג ואח"כ כתוב שם והי' האוכל לפקדון לארץ יסוד ומלכות לשבע שני הרעב לתת מזון לז' שנים שהם יצירה ועשי' עכ"ל

וירכב אותו וכו' ויקראו לפניו אברך עיין פי' רש"י ז"ל כתרגומו דין אבא למלכא רך בלשון ארמי מלך בהשותפין לא ריכא ונא בר ריכא עכ"ל והנה רש"י מפרש פירוש התרגום