אורח לחיים פא

שהם היו רחוקים מאוד מיוסף ותכלית שנאה הי' להם עד שהיו חשבו על יוסף שהוא שיריים כשירי הקליפה שנפרדו מאברהם בצאת ממנו ישמעאל כמו שכתב בספר ליקוטי תורה על פסוק ויתנכלו אותו להמיתו ע"ש וא"כ לפי שהיו רחוקים מאוד מיוסף מדת יסוד לא הי' יכולין להאיר ולהשפיע אל מדת מלכות וזה שלא הלכו חלא לרעות את עצמן ולא להאיר ולהתחבר במדת מלכות ובאמת יעקב אבינו ע"ה לא ידע מתכלית שנאה הזאת ומחשבותם עליו כי אם הי' יודע מזה בודאי לא שלח את יוסף אליהם וזהו שאמר הלא אחיך רועים בשכם כלומר שהם עוסקים לעלות ניצוצות הקדושות ולהתחבר במדת מלכות לכה ואשלחך אליהם שתחבר עמהם ועל ידך יאירו וישפיע למדת מלכות כנ"ל

א"י ויאמר ישראל אל יוסף וכו' לכה ואשל' אלי' להבין אמרו לכה בה"א מיותר והול"ל לך בלא ה"א וגם דחמר ואשלחך בוא"ו הול"ל אשלחך בלא וא"ו ונראה דיעקב אבינו ע"ה אמר ליוסף שילך במצותו ויקיים מצות כיבוד אב ושלוחי מצוה אינם ניזוקין ובעשיות המצוה יכווין לעשות יחוד יסוד ומלכות ליחד ה"א אחרונה בוא"ו של הוי"ה וזהו לך ה"א וא"ו אשלחך כלומר תיחד ה"א אחרונה בוא"ו בהליכתך אז אשלחך אליהם אם יהי' הליכך לעשות יחוד ה"א בוא"ו במצות כיבוד אז אשלחך אליהם ותלך לבטח

לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר. ובאמת לא בא אליו בחזרה ואם יצא מפי יעקב אע"ה למה לא נתקיים וגם למה כתב בתורה מה שאמר והשיבני דבר כיון שלא נתקיים ובודאי בתורה לא נכתב דבר שאינו אמת ואפשר לומר דבאמת כשבאו האחים אל יעקב ואמרו לו עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים כתיב ויפג לבו כי לא האמין להם רק אח"כ כתיב וידברו אליו את כל דברי יוסף וכו' וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם ופרש"י ז"ל וידברו אליו את כל דברי יוסף סימן מסר להם במה הי' עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה זהו שנאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא נאמר אשר שלח פרעה עכ"ל וא"כ בא אליו בחזרה התורה אשר למד עמו קודם שפירש ממנו והתורה נקרא דבר כמ"ש דבר צוה לאלף דור וזהו שנצנצה בו רוח הקודש שאמר לו בלשון זה והשיבני דבר כלומר שישוב אלי התורה שלמדתי אותך עתה

ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אומרים נלכה דתינה עיין פירש"י ז"נ נסעו מזה מן האחוה נלכה דתינה לבקש לך נכלי דתות שימיתוך ע"כ להבין איך מרומז בפסו' נסעו מזה שנסעו מן האחוה. ונראה דמלת זה גימטריא י"ב והם הי' י"ב שבטים והיו רוצים להרוג את יוסף ויחסר מן י"ב שבטים וזהו נסעו מזה מן האחוה של י"ב שבטים כי שמעתי אומרים נלכה דתינה לבקש נכלי דתות וכו' א"י כי מלת זה הוא מדת יסוד מדת יוסף וזהו נסעו מזה ממדתך וע"כ פירש"י ז"ל מן האחוה

ויאמר איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא מלת הלזה מיותר והי' די באומרו בעל החלומות בא ואפשר לומר שניבאו ואינו יודע מהו ואמרו הלזה בא ר"ל וכי בשביל זה בא כדי שיתקיים כל החלומות שלו וכן הוה

ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים ויקומו כל בניו וכו' וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה. וז"ל אור החיים עוד ירצה באומרו וימאן וגו' כי ארד וגו' הגם שראה שמאן להנחם לא למד מזה שיוסף חי ואין מקבלין תנחומין על החיים כי אמר טעם מניעת הנחמה לצד טעם כי ארד אל בני אבל שאולה ואמרו ז"ל סימן הי' מסור בידו עכ"ל ואפשר לומר ששם שק במתניו שאין מדרך אבילים וגם התאבל עליו ימים רבים שגם זה אסור מן הדין יותר מן הקצוב שלשה לבכי וכו' אלא שזה קבל עליו להצטער בשק ולהתאבל כל ימי חייו מחמת תשובה מחמת ששלח אותו כמו שכתב המגן אברהם בסימן תר"ג בא"ח וז"ל אחד ששכר את חבירו לילך בדרך ונהרג נכון שיקבל בתשובה עכ"ל ופשיטא בכאן שהי' שולח אותו למקום סכנה שהי' ידוע לו שאחיו שונאין אותו כמו שפירש"י ז"ל על פסוק ויגער