אורח לחיים סח

והש"י הי' רוצה שהוא יברך את יעקב ולא שיצחק יברך מדעתי' ע"כ נכנס ספק בלב יצחק ומסר הברכות להש"י כי לא ידע אם לברך וסמך על הש"י שראה שנכנס עמו השכינה והוא יברך וזהו שאמר ולא הכירו ומחמת זה מסר הברכות להש"י וזהו ויברכהו ר"ל שהש"י בירך אותו וכנ"ל

ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהי' להבין דאמר חרדה גדולה מאי עד מאד וגם בתחילת הענין ויחרד יצחק וכו' משמע שהי' מיצר על המעשה שבירך שלא מדעתו ואח"כ אמר גם ברוך יהי' וגם מלת גם מיותר והי' די באומרו ברוך יהי' ונראה דכתוב בזוהר דף קמ"ד וז"ל מאי מי אפוא מי הוא זה מיבעי לי' אלא מי איפא דקיימא שכינתא תמן כד בריך לי' יצחק ליעקב ועל דא אמר מי איפא מאן דקאים הכא ואודי על אינון ברכאן וכו' עכ"ל והנה כשבא לאדם איזה צער בחושבו שהכל הוא מאת הש"י כי אין בלתו וכל העולמות כאין נגדו והוא מנהיג כל העולמות כולם כרצונו וחפצו והוא הפועל ועושה הכל כרצונו וחפצו אז אין האדם מצער על שנעשה לו שלא כרצונו וחפצו אבל כשישכח דבר זה וסובר שהוא עושה אז הוא מצער על המעשה שעשה שלא בדעת שלא כרצונו וחפצו והנה הרשב"ם ז"ל פירוש בפסוק הזה וז"ל ויחרד יצחק על שמצא שער בחלקת צוארו של יעקב עכ"ל פירוש לדבריו שציער עצמו וחרד על הרמאות שעשה יעקב והלביש דבר שיש בו שער כדי להטעותו ולקח הברכות וזהו ויחרד יצחק חרדה גדולה על הרמאות של יעקב ואמר עד מאוד כלומר החרדה שהחריד הי' עד מאד ומאד גימ' מ"ה כלומר קודם שהגיע למדריגת מ"ה הי' מצער ע"ז אבל כיון שהגיע למדת מ"ה והבין שכל העולמות כאין נגדו ואין נעשה שום מעשה בלעדו אז לא הי' מצער כלל על רמאותי' של יעקב בחושבו שהוא ית' הוא הפועל ועושה הכל כרצונו ואח"כ הזכיר שבשעת הברכה הי' השכינה קיימא ואודי על הברכות ראה בעיניו שמאת ה' היתה זאת רמאותי' של יעקב ליטול ממנו הברכות שלא בדעת ואדרבה אח"כ הי' יעקב חשוב בעיניו יותר בשביל רמאות זה כי ידוע לו מאחר שהשי"ת הסכים על הברכות בודאי יעבוד השי"ת עם טובות הברכות ובשביל עבדות השי"ת הפקיר עצמו אולי יודע הדבר ועשה עבירה לשמה ולבש בגדים צואים שאין דרכו בכך רק לילך בתמימות כמ"ש ויעקב איש תם וכל זה פעל ועשה כדי לעשות כרצון הבורא ית' וכשנודע לו זה המעשה אמר גם ברוך וגם הוא ריבוי ר"ל תוספות ברכות יהי' לו בשביל זה פרשת ויצא

ויפגע במקום וכו' ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וכו' עיין פי' רש"י ז"ל עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות ע"ש ולהבין זה איך הי' יעקב אבינו ע"ה ירא מחיות רעות ואיתא בס' חובת הלבבות על חסיד אחד שהי' שוכב במדבר במקום חיות רעות ושאלו אותו איך אין אתה מתירא מחיות רעות והשיב לשואלו בוש אני מהבורא שיראני מורא זולתו ואיך ירא יעקב מחיות רעות. ואפשר לומר דהנה רש"י ז"ל פי' בפסוק אין זה כי אם בית אלהים וז"ל אני אומר שנעקר הר המוריה ובא לכאן וזו היא קפיצת הארץ האמור בשחיטת חולין שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל וזהו ויפגע במקום עכ"ל וכן פי' רש"י ז"ל בפסוק ויפגע במקום לא הזכיר הכתוב באיזה מקום אלא במקום הנזכר במקום אחר הוא הר המורי' שנאמר וירא את המקום מרחוק ע"כ וידוע שבהר המוריה בעקידת יצחק שם נכלל אברהם ביצחק ויצחק באברהם וידוע מ"ש בספר היצירה שהאותיות נקראים אבנים ואפשר לומר שיעקב אבינו ע"ה ראה שירא מחיות רעות יראה תחתונה על כן המשיך על עצמו מדת יראת ה' וידוע כי מדת יראה נקרא א"ת לפי שהוא כלול מריש דרגין היינו האלף עד תי"ו סוף כל המדריגות וזהו ויקח מאבני המקום מאותיות של המקום ההוא היינו הר המוריה שכלול שם