אורח לחיים סו

הותרה לו לגור אעפ"י שהוא עולה לפי שכבש דוד ויש בו קצת קדושת הארץ

ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה' להבין דהול"ל ויזרע יצחק בארץ ההוא בשנה ההוא וימצא מאה שערים. ונראה דהנה ידוע בספרים שבנתינות צדקה מהפכין מה"ד לרחמים וכן בש"ע י"ד סימן רמ"ז סעיף ד' וז"ל הצדקה דוחה חת הגזירות הקשות וברעב תציל ממות עכ"ל ולפי השכל חם אדם נותן צדקה מחמת יסורין הבאין עליו ולא קודם לכן אעפ"י שמכווין בזה להנאת עצמו לרפאות א"ע ממכאוביו אעפי"כ גדול כח הצדקה שדוחה הגזירות הקשות כי בנתינות צדקה עושה יחוד ונעשה מצדק שהוא דין צדקה שהוא רחמים בכח שיומשך לה בחזרתה פא"פ עם ז"א כמ"ש בסידור האר"י ז"ל והנה הצדקה נק' זריעה כמו שכתוב זרעו לכם לצדקה ומדת יראה נק' ארץ והגבורות והדינין נק' יצחק וזהו ויזרע יצחק ר"ל שעושה זריעה של צדקה בדינין וגבורות הקשים הנק' יצחק בארץ ההוא ר"ל ביראה של הדינין כלומר מחמת יראת הדינין עושה צדקה בשעת מעשה ונא קודם לכן: וימצא בשנה ההוא ושנה לשון שינוי ר"ל שמצא בשינוי הזה שגרם הצדקה והיפך מדת הדין לרחמים מאה שערים כי ידוע שמדת אדנ"י נק' שער כמו שכתוב זה השער לה' וכו' וכשנתגדל הכח של מדת מלכות בהמשך לה כתר אדנ"י כמו שכתוב בלקוטי תורה פרשת ויקהל על פסוק מאת אדנים שהם מילוי ומילוי המילוי שהם ל"ה אותיות ועם אדנ"י עולה מאה ע"ש וזהו מאה שערים ע"י הצדקה שנמתק מדת המלכות ונתגדל ונעשית מאה שערים ויברכהו ה' אח"כ נמשך לה מאה ברכות בשעת היחוד מצדקה

ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד. וידוע כי מדת חסד נקרא גדולה וזהו ויגדל האיש שבא לחסדים גדולים הלך וגדול שבא ליותר חסדים גדולים עד כי גדול מאד כי האדם שמקבל חסדים הנשפעין עליו אם יש לו הנאה הגשמיות מהחסדים יש לו קטרוג ע"ז אבל אם הוא במדריגת מ"ה ואין חפץ בשום דבר ואין לו הנאה הגשמיות אז אין לו שום קטרוג וזהו עד כי גדל מאד ומלת מאד בגימ' מ"ה ר"ל עד שבא למדריגת מ"ה ואז יכול לקבל כל החסדים בלי קטרוג

א"י ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מחד דהנה מי שנתן לו השי"ת טובתו צריך לראות שיעבוד את השי"ת בטובתו שנתן לו לחונן דלים בנתינת צדקה ומעשר ובהידור מצוה עד שליש ובכל המצות התלוים בזה ופשיטא ח"ו שנא יתרחק מן השי"ת עם טובתו שנתן לו כענין שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך וצריך לזהר מאוד בזה שלא יבוא לידי גדלות ויגרום שכחת השי"ת ואז יוכל ח"ו לעבור כל העבירות והנה האדם העובד השי"ת נקרא הולך על שם שהולך ממדרגה למדרגה כמו שכתוב ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה וזהו ויגדל האיש כי גדולה הוא מדת חסד שנתחסד מן הש"י בחסדים גדולים בעשירות וילך גם הי' לו הליכה גדולה בעבדות השי"ת והעשירות לא הי' לו ח"ו סיבה לגרום שכחת הש"י רק אדרבא הי' לו סיוע להליכתו בעבודת הש"י עד כי גדול מאד כל מה שנתגדל יותר מעשירות הי' יותר מקטין א"ע עד שבא לדרגת מאד גימ' מ"ה ומי שהוא במדרגת מ"ה ואינו חפץ כלום פשיטא שעובד את השי"ת עם העשירות ואינו חפץ בעושר ומרוחק מן החטא כי השי"ת שורה עמו תמיד

ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו להבין מה שאמר בנה הגדול ובנה הקטן וכי לא ידענא שעשו יצא ראשונה והוא הגדול ויעקב הוא הקטן וגם מה שאמר אשר אתה בבית מה נ"מ היכן הי' ונראה לרמז בזה מוסר דהנה האדם בעשותו אחת מכל מצות ה' צריך לעשות לה' לבדו במחשבתו ואם ח"ו יחשב מחשבת פסול איזה פני' נמצא זה הוא ח"ו עובד א"ע ונקרא ע"ז שהעבודה זאת הוא זרה מאת השי"ת וזה הוא אשר בקרבו ישים ארבו מחשבת חוץ ופני' ח"ו ומראה עצמו בעשיות המצוה או בשאר עבודתו מבחוץ כצדיק ומלביש