אורח לחיים מד

אברם לארץ ונתגלה חליו ה' ויאמר אליו לזרעך אתן את הארץ הזאת כתיב ויבן שם מזבח כפירש רש"י ז"ל על בשורת הזרע ועל בשורת א"י שהאמין בה' שבודאי יקיים ובידו היכולת וכן האמין שזרעו יהיה דור דיעה שיגלה עליהם בחי' הדעת ויכולין לכנס לא"י ויהיה זווג יסוד ומלכו' על ידי הדעת כאשר היה באמת אבל כאן אמר לו השי"ת לתת לך את הארץ הזאת לרשתה והי' סבר אברם שאליו ממש ינתן הארץ והוא היה יודע בעצמו שלא השיג עדיין בחי' הדעת כמ"ש בזוהר שם וז"נ וגוונין דלעילא סתימין דלא אתחזיין לא קאים איניש עלייהו בר ממשה וע"ד כתיב ושמי ה' נא נודעתי להם לא אתגניתי להון בגוונין עלאין ואי תימא דאבהן לא הוו יודעין בהון אלא הוו יודעין מגו אינון דאתגליין עכ"ל הרי שהיו יודעין מבחי' זו שלא השיגם ולא נתגלה להם וזה שאמר אברהם ע"ז שאמר לו השי"ת לתת לך את הארץ הזאת לרשתה במה אדע כי אירשנה ר"ל במה תזכה לבא לבחינת הדעת כי אירשנה שאוכל לירש אותה ואמר לו השי"ת בשעת כריתות הברית כמי שכתוב ויאמר אברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא הם ר"ל יתגלה בחי' הדעת ע"י כי גר יהיה כו' וידוע מה שכתוב האריז"ל כי במצרים היה לות הדעת וע"י תוקף הגלות וקושי השיעבוד בררו הניצוצות הקדושות של בחי' הדעת ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ופירוש האריז"ל בסדר האגדה פי' הפסוק הזה וז"ל שיבררו כל טוב שנפל במצרים ולא יצטרך עוד בירור וזהו ברכוש גדול עכ"ל ר"ל שזרעך יזכו לבחי' הדעת והם יכנסו לארץ אבל לא לך ממש וע"כ כתוב אחר כריתות ברית ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת ולא כתוב לך אבל בודאי האמין בה' ולא שאל אות ע"ז אבל זה היה אדרבה שפלות גדול שאמר במה אדע כי אירשנה שהיה מכיר בחסרונו והיה מתפלל ע"ז כנ"ל ובימי חורפי שמעתי ג"כ ללמוד זכות על אברהם אבינו ע"ה על שאמר במה אדע כי אירשנה וכו' דאמרי רז"ל במס' ברכות אף ה' שלשה לא נתנו אלא על ידי יסורים ואלו הן תורה וא"י וכו' ומלת אדע הוא לשון יסורין כמו וידע בהם את אנשי סוכות וזהו שאמר במה אדע ר"ל באיזה יסורין יבא אלי כי אירשנה כי ע"כ נתנה ע"י יסורין ואמר לו השי"ת קח לך עגלה משולשת ורמז לו שיעבוד מלכות כמי שפי' רש"י ז"ל לפי שאומות העולם נמשלו לפרים ע"כ ודפח"ח

ותקרא שם ה' הדובר אלי' אתה אל ראי כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרי רואי עיין פירש"י אל ראי הוא שם דבר אלוה הראי' וכו' ע"ש ויש לפרש דהנה האלשיך ז"ל כתב שראתה ארבעה מלאכי המרכבה ד' מלאכים הנזכרים בפסוק ויאמר לה מלאך וכו' והפסוק והוא יהיה פרא אדם ידו בכל וכו' דברה השכינה בעצמה אלי' ע"ש מה שכתוב לפי דרכו והנה כתוב בזוהר שהגרים שורשן ואחיזתן בשכינה ה"א אחרונה של שם הוי"ה בה' ולא יותר אבל ישראל שורשן למעלה ע"ש והנה שם נקרא מד מלכות הוא עולם הדבור וזהו ותקרא שם ה' הדובר אלי' ר"ל כיון שנתגלה אלי' מדת מלכות השכינה ותקרא שם ה' הדובר אלי' הוא מדת מלכות הנק' שם הוא עולם הדיבור אתה אל ראי דידוע דמדת מלכות נקרא אספקלריא דלא נהרא כי אין לה שום הארה בעצמה רק שהיסוד מאיר בה וזהו שנתגלה אלי' מדת מלכות שהוא שורשה אע"פ שלא נתגלה אלי' מה שלמעלה ממדת מלכו' הבינה שע"כ נתגלה הארה מדת היסוד במדת מלכות המאיר בה וזהו ותקרא שם ה' וכו' הוא מדת מלכות אתה אל ראי אלוה הראי' כי מדת אל הוא למעלה ממדת מלכות ועל כן נתגלה אלי' מדת מלכות ואמרה לה והוא יהיה פרח אדם ידו וכו' וכמ"ש בתיקונים תיקון חמשין וחמש בסופו וז"ל ולית רשו' לנוק' ולא שליחא דילה למיעבד מדעם בלא רשות בעלה עכ"ל כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרי רואי והלום נק' מדת מלכות כמ"ש בדוד המלך ע"ה מי אנכי וכו' כי הביאתני עד הלום וזהו כי אמרה הגם הלום ראיתי ר"ל גם מדת מלכות נתגלה לי אחרי רואי ר"ל אחרי שראיתי הד' מלאכים נתגלה לי גם מדת מלכות ואמרה לה והוא יהיה פרא וכו' ומדת מלכות אין לה הארה בעצמה וע"כ האיר במדת מלכות וא"ו של שם הוי' וע"כ אמרה וקראה אל מדת מלכות הדובר אלי' אתה אל ראי כנ"ל חלוה הראי' האיר כנ"ל.