אורח לחיים מג

אח"כ ויאמר והתפלל על זרע כמ"ש ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי ואח"כ הבטיח לו השי"ת לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך ועבור שהשי"ת מתאוה לתפילתן של צדיקים נתן לו תאוה זה לבנים כדי שיתפלל לפניו כמ"ש הרב בוצינא קדישא מוהר"ר דוב בער זללה"ה רצון יראיו יעשה כלומר שרצון יראיו שיחפוצו על שום דבר הוא יתברך יעשה כדי שיתפללו ואח"כ ושוועתם ישמע ויושיעם ונותן להם שאלתם ודפח"ח ובזה מתורץ הדקדוק מה שהתפלל אברהם שני תפלות בזה אחר זה בלי תשובה מאת הש"י כנ"ל כי תחילה התפלל על בחי' מ"ה שיהיה לו ואח"כ התפלל על בנים כנ"ל

ויאמר לו כה יהיה זרעך עיין באור החיים בפסוק והנה בן לשרה אשתך כי יצחק בשעה שנולד לא היה ראוי להוליד כי היה מאתר דנוקבא אבל בעקידה שהי' התכללות יצחק באברהם מאז היה ראוי להוליד ונראה דכל זה רמז לו השי"ת בתיבת אלו כה יהיה זרעך ר"ל בתחילה יולד מאתר דנוקבא הנקרא כ"ה ואח"כ יהיה בגימטריא שלשים ואות ז' מן זרעך הוא ל"ז ר"ל כשיהיה יצחק בן ל"ז שנה הוא בשעת עקידה שהיה ל"ז ואז נשאר מן ל"ז אותיות רעך הוא לשון ריעות והתחברות כלומר שהתחבר עם אברהם וזהו רעך שהתחבר עמך ומאז יהיה ראוי להוליד

והאמן בה' ואחשבה לו צדקה עיין פי' רש"י ז"ל להבין מה שאמר ייחשבה בה"א הוה ליה למימר ויחשוב לו לצדקה ונראה דאברה' אבינו ע"ה האמן בה' ובזה עשה יחוד גמור דידוע ה"א אחרונה נק' אמונה ועשה יחוד ה"א אחרונה עם וא"ו ובזה שהאמן על בשורת הזרע עשה יחוד למעלה וזהו והאמין בה' ובמחשבתו היה מקשר ה"א אחרונה עם וא"ו וזהו ויחשבה ר"ל היה מחשב ה"א אחרונה שהוא אמונה ל"ו עם וא"ו ואז נעשה מצדק צדקה ונעשה מדין רחמים וזהו צדקה

ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה ויאמר אדני אלהים במה אדע כי אירשנה וכו' ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכו' ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת וכו'. עיין פירוש רש"י ז"ל ואם נאמר כפשוטו קשה הדבר מאוד לאומרו על אוהב ה' שלא האמין בו וגם למה האמין על בשורת זרע ולא שאל אות ועל בשורת א"י לא האמין ושאל אות וביותר קשה הלא תיכף כשבא אברהם לא"י כתב בפרשה ראשונה ויעבור אברם בארץ וכו' וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו עיין שם פי' רש"י ז"ל ויבן שם מזבח על בשורת הזרע ועל בשורת א"י עכ"ל הרי שהאמין גם על בשורת א"י ונראה דידוע דה"א אחרונה השכינה נקרא ארץ ואיתא בזוהר פ' וארא על פסוק וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי וכו' וז"ל ת"ח האי ארץ אקרי א"י יעקב דאיהו ישראל אמאי לא שליט על דא כמשה דהא כתיב וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי ולא יתיר אלא יעקב הא אוקימנא נטל ביתא דלתתא ואשתביק מני' ביתא דלעילא יעם ביתא דלתתא אתקין ביתא דלעילא בתריסר שבטין בשבעין אנפין והא אוקמוה משה נטל ביתא דלעילא ושביק ביתא דלתתא וע"ד כתיב ביעקב באל שדי ולא יתיר ושמי ה' לא נודעתי להם למללא עמהון בדרגא דא דאיהי עילאה עכ"ל ע"ש והשכינה הנקרא ארץ ניתנה לבני ישראל שהם סוד יסוד והוא זווג וסוד זווג יסוד ומלכות וידוע מה שכתב האריז"ל בכמה מקומות שזווג יסוד ומלכות הוא ע"י הדעת המחברם ומשה רבינו ע"ה היה בחי' דעת ודורו היה דור דיעה וע"כ נכנסו לא"י והיה זווג יסוד ומלכות ע"י הדעת אבל האבות לא השיגו בחי' הדעת וכן בכל עבודתינו ותפילתנו וקיום מצותינו הכל הוא ליחד קב"ה ושכינתי' היינו לייחד יסוד ומלכות עם הדעת שכבר נגלה לנו בחי' דעת ביציאת מצרים מפני שבמצרים היה בגלות סוד הדעת כמ"ש האר"י ז"ל ונתברר שם כל הניצוצות של הדעת וע"כ ניתן לישראל מדת מלכות מדת יראה כמו שכתוב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כדי ליחדא ביחודא שלים עם הדעת שכבר נגלו לנו אבל האבות לא השיגו בחי' הדעת כמ"ש ושמי ה' לא נודעתי וכו' וע"כ כשבא