אורח לחיים שסב

וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו שאפילו היה צמא ורעב אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח אלא יתכוין שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו וכן אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים אם עשה להנחת עצמו והשנים חפצו ותאותו אינו משובח אא"כ עשה לשם שמים וכו' ובשינה בזמן שהוא צריך מחד לישן יכוין נתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות שלא תטריף דעתו בתורה מחמת מניע' שינה וכן בתשמיש יכוין שיהיה נו בנים לעבודת בוראו ובשיחה אפינו בדברי חכמה צריך שתהיה כוונתו לעבודתו יתברך כללו של דבר חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו וכשרואה דבר שיבוא לידי עבודת הבורא ית' יעשהו ואם לאו לא יעשהו ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד עכ"ל בקיצור ע"ש והכלל הדברים כי כל עבודת השי"ת ב"ה אחר כוונת הלב הן הן הדברים ורחמנא לבא בעי ואפילו אם עושה המצוה ואינו מכוין לעבודת הבורא ית' נקרא פושע כמו שאמרו רז"ל במס' נזיר דף כ"ג שנים שצלו את פסחיהם אחד אכלו לשום מצוה ואחד לשום אכילה גסה ע"ז נאמר צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם וזהו הבחיר' אשר ניתנה לאדם לנטות ימין או שמאל ואם מכוין בכל מעשיו לשם שמים עובד את בוראו תמיד ועושה מצות תמיד ואם ח"ו להיפך הוא להיפך ובבחי' הדעת שבאדם יבחין איזה דרך יבחר ולהבדיל בין טוב לרע כמו שאמרו רז"ל חם חין דעה הבדלה מנין ונמצא בכל דברים בעשיית מצות ובכל האהבות היינו התענוגים יש בהן שני דרכים היינו ברכה וקללה חם יכוין בהם לעבודת בוראו הוא ממשיך ברכה וחם ח"ו להיפך הוא להיפך וכל החסדים והתענוגים מכונים בשם יום כמ"ש יומם יצוה ה' חסדו ומשה רבינו ע"ה היה בחי' הדעת של כללות ישראל וז"ש ראה אנכי בחי' הדעת הוא נותן לפניכם היום הן החסדים והתענוגים ויש בהן ברכה וקללה ביחד את הברכה שיש בהן אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם ולשון תשמעו מלשון וישמע שאול את העם כלומר שתקבץ הדברים הן עשיות המצות הן תענוגי רשות הגשמי שיהיו הכל חל מנות ה' אלהיכם שיהיו כוונתכם בעשיותם לעבודת השי"ת ותהי' הכל מצות ה' אלהיכם והקללה שיש בהם אם נא תשמעו חל מצות ה' אלהיכם שלא תהיו כוונתכם בעשיית דברים הגשמיים שיהיו מצות ה' אלהיכם וסוף תהיה וסרתם מן הדרך וכו' תעבור ח"ו גם כן עבירות ואמר נותן לפניכם כלו' הבחירה בידכם לבחור בטוב ובתמים

כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אוות נפשך תאכל בשר להבין הלא נענשו על שהתאוו לאכול בשר כמ"ש והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וכו' ויאמרו מי יאכילנו בשר וגם מה שאמר כפל ונראה דהנה כתבתי בשם הרב הקדוש בוצינא קדישא מו"ה דוב בער זצלה"ה שהחיות והניצוצות קדושות אשר בתוך המאכל נקרא אוכל והמאכל נקרא מאכל ע"ש שמאכיל את האדם החיות שבתוכו הנקרא אוכל עכ"ד ודפח"ח והנה בפ' בהעלותך כתוב ויאמרו מי יאכילנו בשר ויאכילנו הוא לשון מאכל והגשמיות האוכל נק' מאכל על שמאכיל לאדם החיות שבתוכו הנק' אוכל והם התאוו תאוה גשמיות לפיכך נענשו אבל כאן כתוב ואמרת אוכלה בשר ר"ל שיהיה לך תאוה הרוחניית החיות שבתוך המאכל להוציא חותם ולתקנם וזהו ואמרת אוכלה בשר שיהי' לך תאוה על האוכל שבתוך הבשר ונא על הבשר הגשמי וזהו כי תאוה נפשך לאכול בשר שיתאוה הנפש להוצי' הניצונות הקדושות מהאוכל ולא תאות הגוף על הבשר הגשמי שהגוף נהנה מהגשמיות המאכל והנשמה מהרוחניות המאכל וזהו כי תאוה נפשך ואמר אח"כ בכל חות נפשך תאכל בשר ר"ל חם תרצה להוציא הניצוצות הקדושות מהאוכל ולתקנם ולזון הנפש מרוחניות המאכל תראה שתקשר עצמך אל השי"ת בדביקות גדול כדי שלא תפיל ח"ו לידי גשמיות שבה וזה בכל וידוע כי כל היא מדת התקשרות וזהו בכל אות נפשך שיהא אות נפשך בהתקשרות גדול ואח"כ תאכל בשר וז"ש כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך ר"ל שתעבוד את השי"ת בהתרחבות גדול שלא תירא מתאות הגשמיות ואמרת אוכלה בשר תאוה הרוחניות כנ"ל.