אורח לחיים שנח

עליך חית השדה להבין בתחילה אמר ונשל ה' אלהיך וכו' ואח"כ חמר לא תוכל כלותם המשמעות הם יכלו את הגוים וגם הלא בשבעה עמים כתיב לא תחי' כל נשמה ואסור לכלותם מעט מעט ק בפעם אחת מה שימצאו בעת המלחמה מוזהרין עליהם שלא יחי' אותם וגם בפסוק הקודם נמי משמע הכי וגם את הצרעה ישלח ה' אלהיך בם עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך משמע מה שרואה אותן מוזהרין שלא יחי' וגם אמר והיה אשר תותירו לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם וכו' ונראה דכתבתי באבות פי' המשנה הוי מתפלל בשלמה של מלכות שאלמלא מוראה חיש את רעהו חיים בלעו עיין שם באריכות וכאן אכתוב קצת בקיצור שבחי' יראה הוא מדת מלכות נקרא יראה תתאה ויש יראה עילאה אשר גבוה ממדת אהבה יראה הרוממות מחמת גדלות הבורא ית' ואמר להדבק ביראה תתאה שאלמלא מוראה מלת מוראה הוא מורא ה' תתאה ר"ל שאלמלא מורא ה' יראה תתאה רק שתרצה להדבק תמיד ביראה עי עילאה לראות תמיד גדלות הבורא יתברך איש את רעהו ורעהו נקרא השי"ת כמ"ש רעך וריע אביך וכו' וזהו חיש את רעהו כשיהי' איש מדבק בהשי"ת הנקרא רעהו חיים בלעו הי' בטל ממציאות אם הי' דבק ליראה עילאה מחמת גדלות הבורא ית' וע"כ אמר להדבק ביראה תתאה ע"ש מה שכתבתי והנה כמו שאנו מוזהרין בשבעה עממים שלא יחי' אותן בפועל כך אנו מוזהרין במחשבה לבטל ולהכניע מחשבת שבעה עממים אשר באדם שהוא עולם הקטן והנה זה הביעור שבמחשבה אי אפשר להיות בפעם אחת רק בהדרגה כי אם יהי' בפעם אחת שירבה בסיגופין ובתענית כדי לבטל כל התאות שיש בו מקליפות שבעה עממים אזי יבטל את הגוף ויבטל ממציאות אלא צריך לילך בזה הביעור שבמחשבה בהדרגה וכפי המיעוט שממעט האדם את עצמו כן יוכל לבטל תאות הרעות אשר בקרבו וזהו שאמר ונשל ה' אלהיך כמו ונשל הברזל מן העץ כלומר יפול ויכניע השי"ת את הגוים האלה מלפניך ר"נ מפנימיות שלך יפיל תמיד תחות רעות מחשבת שבעת עממים וע"כ לא אמר מלפניך רק מפניך ר"ל מפנימיות שלך מבער תאות רעות מחשבת שבעה עממים מעט מעט ואמר כפל מעט מעט כלומר לפי המעט שתמעט עצמך כך יפול ממך תאות רעות מחשבת שבעת עממים ואח"כ אמר לא תוכל כלותם מהר כלומר שתרצה לבער תאות ומחשבת ז' עממים בפעם אחת ע"י סיגופין פן תרבה עליך חית השדה וידוע דיראה תתאה נקרא שדה ויראה תתאה הוא צמצום והתרחקות כדי שיוכל נקבל חיות השי"ת שהמשיך עליו ולא יבטל ממציאות ויראה הוא כלי נקבל חיות השי"ת אבל אם ירצה לכלות תאות ומחשבות ז' עממים מהם בפעם אחת ע"י סיגופין ירבה חיות השדה כלומר ירבה חיות השי"ת ביראה הכלי ויבטל ממציאות וע"כ לא תוכל כלותם מהר רק בהדרגה כנ"ל

ויענך וירעבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם מה שאמר ויענך וירעבך ויאכילך את המן הלא כשאכלו המן לח היו רעבים ונא היו בעינוי כי אדרב' היו טועמים בו כל הטעמי' שהיו רוצים וגם דאמר למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו וכו' מאי נפקא מיני' אם יודעין זאת ונראה דהכוונה שלא להאמין בטבעו וטבע דרך העולם שאוכלין לחם ושאר מאכלין הידועים ומזה הם חיים וגם כשרואה הדבר אשר הוא אוכל ורואה שהוא כדי שביעה אז הוא שבע אבל אם אכל איזה מאכל ואינו רואה מה שאוכל אף אם אכל הרבה אינו שבע ממנו כיון שאינו יודע במאכל שהוא אוכל חם יוכל להיות שבע ממנו וע"כ אמרו במס' יומא דף ע"ד סומא אין לו שבע כיון שאינו יודע במאכל שהוא אוכל אם יוכל להיות שבע ממנו וכן במן שלא היו יודעין מה הוא וגם לא שמעו מאבותם מזה המאכל שיוכל להשביע לאדם כשאוכלין וכלין אותו ולחיות מזה המאכל ואעפ"י שהיו טועמין במן כל הטעמים שהיו רוצים לטעום לא היו רואין המאכלים שהיו רוצים לטעום וע"כ היו בבחי' סומין ולא היו שבעין במן כיון שלא היו יודעין הדבר שהם אוכלין אם יוכל לחיות מזה אבל באמת הי' להם חיות מן המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת וזהו ויענך וירעבך ויאכילך המן אעפ"י שהיו אוכלין המן היו רעבים מחמת אשר לא ידעת אתה ואבותיך מזה המאכל אם יכולין לחיות מזה והטעמים שהיו רוצים