אורח לחיים שלד

יודעת איש וכו' נראה דבא לרמז דהאדם אשר צריך לקבל מבני אדם ולחיות נפשו וזהו פרנסתו שמקבל צדקה מאחרים אל יחשוב שהוא מקבל מאדם רק מהשי"ת והאדם הנותן לו הוא שליח מאת השי"ת והרבה שלוחים למקום ואם לא יתן לו זה האדם יסבב סיבות שיתן נו אדם אחר ובזה יהי' מרוחק מחניפות ומשאר עבירות כגון לכבוש פניו בקרקע מלהוכיח לאדם אשר הוא צריך לקבל ממנו בחושבו שאין מקבל מהאדם רק מהשי"ת ואעפ"כ כתב בחובת הלבבות שצריך להחזיק טובה להאיש אשר הוא מקבל ממנו אבל לא להחליפו ולכבוש פניו מלהוכיחו ושאר עבירות אשר יוכל לבא ח"ו מזה אם אינו חושב תמיד שהוא מקבל מהשי"ת ובדרך שיחה אמר אדוני מורי הרב הגאון מוהר"ר שמואל שמעלקא אב"ד דק"ק נ"ש ואל תצריכנו לידי מתנות בשר ודם אמר לשון רבים מתנות בשר ודם כי בחושבו שהוא מקבל מהשי"ת הנותן הוא אחד אמיתי ובני אדם אשר הוא מקבל מהם הם שלוחים וזהו ואל תצריכנו לידי מתנות בשר ודם רק שאחשוב בעת שאני מקבל מבשר ודם שהם שלוחים למקום ודפח"ח וזהו וכל חשה ר"ל מי שהוא בבחי' מקבל מבני אדם יודעת איש ר"ל שיודע האיש שהוא מקבל ממנו למשכב זכר בעת שהוא מקבל מהאדם אשר הוא בבחי' זכר נגדו והוא בבחי' נוקבא שמקבל ממנו ובעת שהוא מקבל ממנו יודע האיש שהוא מקבל ממנו הרוגו זה המחשבה תכלו ג"כ ממכם רק תחשוב בעת שאתה מקבל מבני אדם שאתה מקבל מהשי"ת והוא הוא הנותן ומשפיע והאדם זה הוא שליח מאת השם יתברך והרבה שלוחים למקום כנ"ל

במדרש תנחומא ומקנה רב הי' לבני ראובן ולבני גד ילמדינו רבינו כמה מתנות נבראו בעולם כך שנו רבותינו ג' מתנות ברח הקב"ה בעולם חכמה וגבורה ועושר זכה אדם לאחד מהן נוטל חמדת כל העולם זכה בחכמה זכה בכל וכו' להבין זה אפשר לומר דהנה אמרתי פי' הפסוק בקהלת טובה חכמה מכלי קרב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה הפסוק אין לו פירוש לפי פשוטו וגם מה שאמר וחוטא אחד וכו' הלא העולם נידון אחר רובו ואמרתי ע"ד מה שכתבתי בשם הרב בוצינא קדישא מוהר"ר דוב בער זללה"ה דהאדם אין צריך נראות רק שיהי' נו יראה בשלימות ומדת אהבה בא לו ממילא נמצא כל המלחמות שיש לאדם עם היצר הרע היינו כשהוא בבחי' יראה תתאה צריך ללחום עמו בכל השבע מדות שיש בו להכניעם תחת יראת ה' וכמ"ש דוד המלך ע"ה שהי' במדריגת יראה והכניע כל השבע מדות שנו תחת יראת ה' לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וכו' וכשמכניע כל השבע מדות שלו תחת יראת ה' היינו שלא לאהוב שום דבר רק דבר הנוגע ליראת ה' וכן בכולן ומזכך חת נשמתו בעשותו מצות ה' ממצות עשה ובשומרו מצות ל"ת שלא יעשה אותם מחמת יראת ה' יראה תתאה שהוא תמיד ביראת הש"י שלא לעבור פן ח"ו יפול למטה בתאות העולם הזה ונא יכול לעבוד השי"ת וכשבא למדת יראה זו בשלימות אז יצפה לישועת ה' שיבוא לו בחי' אהבה כדרכי של איש לחזור אחר אשה אבל מי שהוא במדריגת יראת עונש אשר הוא כסא ליראת ה' כמו שכתבתי כמה פעמים כמו שהגוף הוא כסא אל הנשמה כן יראת הגוף היינו יראת עונש הוא כסא אל יראת ה' ומקודם צריך להיות בו יראת עונש לעבוד השי"ת ולקיים מצותיו במצות עשה ול"ת מחמת עונשין הכתובין ואעפ"י שזה נקרא עובד את עצמו כי הוא עושה מצות ה' בשביל יראת עונש אעפי"כ נקרא צדיק שאינו גמור כמו שאמרו בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי' וזה יש לו ג"כ אמונה אבל כשהוא בבחי' יראה זו של עונש אינו חפץ באהבת ה' ואינו מצפה לאהבתו ית' וזהו פירוש הפסוק רוצה ה' חת יראיו את המיחלים לחסדו שהשי"ת רוצה ביראה זו היינו יראת ה' יראה תתאה שיראים תמיד שנא יפלו למטה ללכוד בתאות העולם הזה שהוא מן היצר וח"ו לא יוכל לעבוד את ה' וכשהם ביראה זו אז הם מצפים ומיחלים שיביא אליהם בחי' אהבת ה' כדרכו של איש וכו' אבל אינו חפץ ה' ביראת עונש כי זה אינו מצפה לאהבתו וחסדי ועובד הש"י ומקיים מצותיו בשביל יראת עונש וזהו קצת עובד עצמו וכל מה שברא השי"ת לא ברא אלא לכבודו ע"כ אין חפץ ה' ביראה זו רק ביראת ה' הם המצפים לחסדו ואהבתו וכשמקיים מצות ה' ביראה תתאה יראת ה' אז הוא מזכך את נשמתו בקיומו המצות כי כל מצוה מן רמ"ח