אורח לחיים שז

טומאת המת בלבד ואלמלא לא חטאו ישראל לא מייתי ולא הוי צריכין למצות פרה אדומה לטהר מטומאת מת וע"כ מצוה זו נמי נאמר על תנאי וזהו שהשטן ואו"ה מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת כלומר למה לכם המצוה הזאת לטהר מטומאת מת הלא אלו לא חטאו בעגל לא הוי צריכין למצוה הזאת ר"ל דודאי היו צריכין לאפר פרה אף אם לא מיית חד מישראל כי במגע ובמשא מטמאין אף נכרים וצריכין לאפר פרה לטהר אבל מכל מקום מה המצוה הזאת הנכתב בתורה אדם כי ימות באוהל הנח הנכרי' אינן מטמאין באוהל כי אתם קרויין אדם ואלמלא חטא העגל לא מיית שום אדם מישראל וא"כ למה נכתב בתורה המצוה של אוהל אדם כי ימות באוהל וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' ת' מהל' טומאת מת הלכה י"ג וז"נ ואין הגוי מטמא באוהל ודבר זה קבלה היא והרי הוא חומר במלחמת מדין כל נוגע בחלל ולא הזכיר שם אוהל עכ"ל וזהו מה המצוה הזאת ר"ל של זאת התורה אדם כי ימות באוהל וכל הפרשה הנאמר שם וגם מה טעם יש בה הלא טעם הוא משום תבא אמו ותקנח את בנה לכפר על עון העגל ואלו לא חטאתם לא הוי צריכין לכפרה ובזו הם מונין את ישראל ע"ד שארז"ל אצל אונאת דברים אם היה בעל תשובה לא יאמר נו זכור מעשיך הראשונים והם מונין את ישראל באונאת דברים ומזכירין חטאם על ידי פרה אדומה לפיכך כתוב בה חוקה וכו' אין לך רשות להרהר אחרי' לומר שישיבם ישראל דאמרו שם בע"ז אמר ר' יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא ניתן פתחון פה לבעלי תשובה שנאמר מי יתן והי' לבבם זה וכו' כל הימים והיינו דאמר ר' יוחנן משום רשב"י לא היה דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראויין לאותו מעשה אלא לומר לך שאם חטא יחיד וכו' ואם חטאו צבור וכו' ועיין פי' רש"י ז"ל לא עשו ישראל את העגל כלומר גבורים ושליטים ביצרם היו ולא הי' ראוי להתגבר יצרם עליהן אלא גזירת המלך היה לשלוט בם כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שאם יאמר החוטא לא אשוב שלא יקבלנו אומרי' נו צא ולמד במעשה העגל שכפרו ונתקבלו בתשובה עכ"ל ואולי הטעם מפני שתשובה נברא קודם שנברא העולם ואלמלא היו חוטאין ולא היה השטן הוא המלאך המות שולט בהם לא היו צריכין לתשובה כלל ולפיכך היה גזירת המלך שיחטאו ויעשו תשובה וזהו כדי להורות תשובה וזהו שפי' רש"י לפיכך כתוב בה חוקה גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחרי' כלומר גזירה היא מלפני שישלוט בהם היצה"ר ויעשו העגל ויצטרכו אח"כ לפרה אדומה שתכפר על עון עגל ואין לך רשות להרהר אחרי' וזהו תשוב' נוצחת לשטן ואו"ה המונין להם בשני קושיות הנ"ל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה כלומר דלא היו צריכין למצוה זאת דלא הוי מייתי וגם דלא הוי צריכין לכפרה והתשובה חוקה גזירה הוא מלפני ואין אנו חייבין בחטא זה אלא גזירת מלך היא שיחטאו ויצטרכו כפרה לכפר וכנ"ל

א"י זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר ות"א דא גזירת אורייתא דהנה בסיני אמרו ישראל נעשה ונשמע ואח"כ כפה עליהם הר כגיגית אם תקבלו התורה מוטב וכו' ומה צורך בזה הלח ישראל אמרו נעשה ונשמע באהבה עזה ואפשר לומר דבריאת העולמות היו כדי שתתגלה מלכותו מדת יראה וע"כ כפה עליהם ההר כלומר שצריכין לקבל התורה מיראה ולא מאהבה לבד וזהו שאמר זאת המדת יראה הוא חוקת התורה ותרגומו גזירת אורייתא כשניתנה התורה שכפה השי"ת ההר עליהם וכו' שיעבדו השי"ת ויקבלו התורה גם מיראה הוא כמו חוקה כיון שישראל אמרו נעשה ונשמע אבל הטעם אשר צוה ה' לחמר שעשה השי"ת שיעבדו ביראה כי מאן דאית ביה יראת ה' אייתי' ליה לידי תשובה וכמ"ש בתקונים וע"כ כפה עליהם ההר שיעבדו ביראה שיהיו יראים ממנו לעבור וכשיראו שכבר עברו רצונו יעשו תשובה ובעולם התשובה נברא העולם וצריכין הכל נבא אל השורש וזהו אשר צוה ה' התקשר השי"ת מדת יראה לאמר אל עולם התשובה הנק' לאמר

א"י זאת חוקת התורה כי ידוע מה שדרשו רז"ל בשבת דף ל"א מ"ד והי' אמונת עתיך כו' אמונת זה סדר זרעים עתך זה סדר