אורח לחיים רצח

ואדרבה מזה דורש ר"א שיש להם חלק לעוה"ב כיון שמתו במיתה שנתביישו ביוש גדול וכל העובר עבירה ומתבייש מוחלין לו ואף שביוש שלהם הי' אחרי מותם אעפ"י כן נתביישו כענין שאמרו על חזקי' שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים ולא קיים מצות כיבוד שמחויב לכבדו אף לאחר מותו ואדרבה ביזה אותו כדי שיהי' נו כפרה והודו לו חכמים הרי שבאמת אף בביוש לאחר מותו היה נו כפרה וזהו פירוש סימן טיב לאדם שלח נספד ולא נקבר כהלכה כענין שאמרו אשריך בעה"ז וטוב לך לעוה"ב הרי שטוב קאי על עולם הבא וזה שאמר סימן טוב לו לאדם כלומר שסימן שיהי' לאדם טוב בעוה"ב שנח נספד ונקבר כהלכה ונתבייש לאחר מותו ומכפר לו עונותיו כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואפשר לומר עוד שר' עקיבא שסבר שאין להם חלק לעה"ב הוא סבר כמאן דאמר בגמרא בלשון הרע סיפר אין לו תקנה והם כולם מוצאי דיבת הארץ אבל אנן קיימא נן סיפר ג"כ יש לו תקנה כמאן דאמר מרפא לשון עץ חיים והם קיימו התורה אף לאחר הגזירה גבי מקושש וע"כ יש להם חלק לעולם הבא ומחמת שר"ע סובר בהחלט סיפר אין לו תקנה א"כ לא יועיל שום תקנה למספר ואף הביוש שלאחר מותם נא הועיל להם וע"כ כתב במרגלים פסוק אחר שאין להם חלק לעוה"ב ללמדך שלא הועיל להם הבושה ובזה מתורץ קושית המרש"א ז"ל

והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' להבין דאמרו רז"ל כל מקום שנאמר והי' אינו אלא שמחה ומה זה השמחה ונראה דידוע דכל עבידתינו וקיום מצותינו ליחד קב"ה ושכינתי' ועל ידי היראה היא מדת מלכות שמקבל עליו בשלימות ממילא שורה עליו אהבה כמ"ש בשם הרב הקדוש בוצינא קדישא מו' דוב בער זצלה"ה כי דרכו של איש לחזור אחר חשה וממילא נעשה יחוד מדת יראה היא מדת מלכות ה"א אחרונה שבשם וכשנעשה יחוד אז יה"ו משפיע לה' אחרונה שבשם ובא שפע רב על כללות ישראל וידוע שהש"י ברא כל העולמות בשביל ישראל להיטיב להם כי מדרך הטוב להיטיב וכשאנו הולכין בדרך הישר ויכולין לקבל ממנו אז הוא תענוג גדול למעלה כמ"ש תנו עוז לאלהים וכמ"ש במקום אחר באריכות וכל התענוגים נקרא ע"ש אכילה והסעודה נקרא ע"ש לחם וז"ש והי' ר"ל יהי' שמחה גדולה למעלה באכלכם כשתקבלו תענוג מלחם הארץ מהתענוג שמקבלת השכינה הנק' ארץ כשנעשית יחוד ותקבלו אתם שפע ותענוג מיחוד זה יהי' שמחה גדולה למעלה ואמר תרימו תרומה ר"נ שתרימו אתם לבוא לתענוג זה ע"י תרומה תרום ה' אחרונה מדת יראה לה' ונעשות יחוד יראה ואהבה ותקבלו תענוג מיחוד זה כנ"ל

ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה אפשר לומר ע"ד רמז שמרמז מצות האב על הבן בעודו קטן ראשונה להמול אותו בן שמנה ימים ומרומז בחי"ת של חלה ואח"כ בן שלשים יום לפדותו ומרומז בלמ"ד של חלה ואח"כ לקיים מצות ולמדתם את בניכם והתחלתו בן חמש שנים למקרא ומרומז בה"א של חלה וחמר ראשית עריסותיכם ע"ד הלשון שאמרו קטן המוטל בעריסה וזהו ראשית עריסותיכם הראשית שלכם כשעדיין מונחים בעריסה מצותיכם חל"ה תרימו בעודו קטן לקיים בו מצות המרומז בחלה כנ"ל ועי"ז תרומה תרום ה' אחרונה לעשות יחוד

וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם וכו' דהנה האדם העובד השי"ת בעשותו שום מצוה מהמצות יזהר מאוד מכל מיני פניות שלא יחשוב ח"ו לקבל שום הנאה וכבוד מזה כי זה הוא ח"ו ע"ז ממש ועובד את עצמו נקבל שום הנאה מהמצוה או מן העבודה ואינו נקרא עובד ה' אבל העובד השי"ת באמת כוונתם בכל העבודות ובעשיות המצות ליחד קב"ה ושכינתי' ובזה הוא משפיע שפע בכל העולמות העליונים ותחתונים ונמצא המצוה שעושה הוא במדריגת דכר שמשפיע שפע בכל העולמות עליונים ותחתונים אבל אם ח"ו כוונתו לקבל הנאה מן המצוה ומן העבודה אינו משפיע שפע בכל העולמות רק כוונתו לקבל ובבחי' הזאת נקרא ח"ו המצוה בבחי' נוק' וזהו וראיתם אותו ר"ל שתראה השי"ת בכל העבודה וקיום המצות לעבוד אותו וזכרתם את כל מצות ה' ר"ל שתעשו כל מצות בבחי' דכר שתשפיע ע"י זה בכל העולמות