אורח לחיים רנה

ואח"כ שורה עליו שער הנו"ן עולם המחשבה בינה וביציאת מצרים היה תיכף התגלות שער הנו"ן ויצאו ממצרים ובו היה הנס ואחר כך נלקח מהם הארה זו וצוה אותם לספור ספירת העומר מ"ט יום כדי נתקן כל מדה ומדה בפרטות בכוחם ובמחשבתם ככוונת הבריאה ויוכלו לבא לעולם המחשבה עכ"ד ודפח"ח והנה האדם צריך לראות שיכוף כל השבע מדות שלו תחת יראת ה' ושיהיה לו יראה בשלימות ואהבה בא לו ממילא והנה בהיות האדם דבוק חל כח הקליפות ותאוות הגשמיות ומפריש את עצמו מן תאוות הגשמיות חל השי"ת זהו הנק' קציר שמפריש עצמו ממקום שהיה דבוק וזהו כי תבואו אל הארץ אל מדריגות יראה הנקרא חרץ וקצרתם את קצירה שתפריש עצמיכם מתאוות הגשמיות ותקצור עצמיכם בשביל יראת ה' וזהו את קציר ה' והנה העומר היו מקריבין בששה עשר בניסן שהתחילו נתקן מדותיהם והתחילו לתקן מדת החסד וזהו והבאתם את עומר שהי' בזמן ראשית קצירכם כי אז התחילו לתקן מדת החסד אל הכהן כהן הוא מדת החסד כלומר שתביאו מדת אהבה שהתחילו לתקן יבואו אל מדת אהבת הבורא יתברך וזהו וספרתם לכם לשון ספיר גזרתם לשון זכות ובהירות ולכם דייקא ובפירוש שתעשו עצמכם זך ובהיר לתקן מדותיכם ממחרת השבת מיום הסתלקות הארה ראשונה שהי' ביום ראשון של פסח נא בכוחכם ומאז תתחילו לתקן עצמכם להיותכם זך ונקי מיום הביאכם את עומר התנופה שהוא בששה עשר בניסן שהתחילו לתקן תתקנו שבע שבתות תמימות תהיינה תתקנו שבע מדות בכלל ובפרט עד ממחרת השבת השביעית עד שתתקנו מלכות שבמלכות ואח"כ תספרו חמשים יום כלומר יאיר עליכם עולם החמשים חמשים שערי בינה ואז והקרבת' מנחה חדשה לה' ואפשר לומר הטעם שמנחת העומר בא מן השעורים כמ"ש בגמרא אצל מנחת סוטה הואיל ומעשיה מעשה בהמה לפיכך קרבנה מאכל בהמה וכאן נמי שהי' בששה עשר בניסן בהתחלת התיקון לפיכך בא נמי מן השעורים אבל לפי שהתחילו נתקן לפיכך בא שמן ולבונה ואינו דומה למנחת סוטה

א"י וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכ' חת עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה' עיין פירש"י ממחרת השבת ממחרת יו"ט וצריך להבין למה אמר ממחרת השבת מקום לטעות להצדוקי' ולא אמר ממחרת יו"ט וגם דאמר שבע שבתות ולא אמר שבעה שבועות וגם דאמר עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום הלח חנו סופרים מ"ט יום ולא חמשים ולמה חמר תספרו חמשים יום וגם להבין בנוסח רבש"ע שאנו אומרים אתה צויתנו על ידי משה וכו' לספור ס"ה כדי לטהרנו מקליפותינו ומטומאותינו כמ"ש וספרתם לכם ממחרת השבת וכו' והיכן נזכר בפסוק זה שכוונת מצות ספירת עומר הוא כדי לטהרנו מקליפותינו ומטומאותינו

ונראה דהנה כתוב באור החיים שהשי"ת צוה לספור שבעה שבועות כדי לטהרם מטומאות מצרים כנדה אף שנדה די בשבעה ימים הם היו משוקעים הרבה במ"ט שערי טומאה ולכן היו צריכין שבעה שבועות וכבר כתבתי שהאדם צריך להשתדל שיהי' נו בשלימות מדת יראה כמ"ש הרב הקדוש בוצינא קדישא מו"ה דוב בער זללה"ה על פסוק ועתה ישראל וכתבתי הרבה פעמים בשמו ומהו מדת יראה היינו שיקבל מדת מלכותו על עצמו להמליך השי"ת על כל הדברים כי מדת מלכות לית ליה מגרמי' כלום רק הכל מאת השי"ת ואף שיש באדם שכל המוליד שגזר השי"ת על הטפה שיהי' חכם אם אינו ממליך השי"ת על חכמה זו יוכל לנפול ולטרוד עבור חכמתו ויש באדם שבע מדות בנשמה שנתגלה מעשיהם בפועל אהבה ויראה והתפארות וניצוח וכו' וצריך להמליך על מדות טובות שיש בו להשי"ת להכניע כל מדותיו תחת יראת ה' וכמ"ש דוד המלך ע"ה לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וכו' לך ה' הממלכה וכו' והיה ממליך השי"ת על כל שבע מדותיו שהם של השי"ת ולית לי' מגרמי' כלום והנה בפסח כתוב בסידור האר"י ז"ל על שם זה נקרא פסח שהיה גדלות קודם לקטנות מחמת שלא היו יכולין במצרים להתמהמה כדי שלא