אורח לחיים רנ

בכם ולא להתגאה אחד על חבירו כי בדבר הזה אין אתם ממליכין אותי כנ"ל כי אי אפשר לי לדור עמכם בהתגאות א' על חבירו וכו' ע"כ לא תדבק במדותי בזה ותאחוז תמיד במדת השפלות ואשרה שכינתי ביניכם כנ"ל

א"י יכול כמוני וכו' דהנה לשון קדושה הוא לשון פרישה והבדלה ורש"י ז"ל פי' קדושים תהי' הוו פרושין מן העריות ומן העבירה הרי שמצינו לשון קדושה שישראל מקדשין עצמן ומפרישין מן העריות וכן מצינו לשון קדושה אצל ישראל שיפרישו עצמם ממאכלים טמאים כמו שכתוב בסוף הפרשה והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור וכ' והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' ואיתא בתיקונים תיקונא חמשין ושתא וז"ל אבל לעילא לית ערוה וקיצוץ ופירוד ובג"ד לעילא לית לך לידמה ליוצרך דתימא הכי דלעילא אית יחודא באח ואחות ובבן ובבת וכו' א"כ לית לך לידמה ליוצרך דאנת הוית גרים דלא תהא בדיוקנא דלעילא עכ"ל וכן מה שהזהירה תורה לפרוש ממאכלים טמאים אעפ"י שגם במאכלים טמאים יש בהן ניצוץ הקדוש המחיה אותם מפני רוב טומאתם ואחיזתם בס"ח יגרמו להחטיאו האוכל אותם ולא יועיל לו הניצוץ הקדוש המחי' אותם שלא יחטא ופשיטא שלא יוכל להעלות באכילתו הניצוץ הקדוש שבתוכו וזה שאמר קדושים תהי' שתפרישו מן העריות וממאכלים טמאים יכול כמוני שתרצה לדמות ליוצריך ותימא דלעילא לית ערוה ואית יחודא באח ואחות ובבן ובבת ותרצה לדמות וכן השי"ת הוציא אותנו מטומאת מצרים כמ"ש אני ולא מלאך דגם מלאך ושרף היו מתפגמין אם היו שם בטומאה ההוא אבל הקב"ה אש אוכלה אש כמ"ש האר"י ז"ל והיא מחיה ג"כ הקליפות ופשיטא במאכלים טמאים שמחי' חותם וכנ"ל ת"ל כי קדוש אני ה' קדושתי למעלה מקדושתכם ולעילא לית ערוה ולית פירוד ואית יחודא וכן השי"ת מחיה מאכלים טמאים אבל אתם תפרישון מעריות וממאכלים טמאים כנ"ל

איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו עיין פי' רש"י ז"ל למה כתב לשון רבים תיראו ונ"ל דהנה איתא בכתבים להוריד מ"ד מאבא ואמא צריך העלאת מ"נ ע"י מסירת הנפש ועיין בסידור האר"י ז"ל במנחה שבת וז"ל צריכין ישראל להתחבר עם המלכות להעלות מ"נ לאו"א וכו' ע"ש ואו"א הם בחי' עינים וזהו איש ר"ל שכל איש יראה להעלות מ"נ שיהא אביו ואמו תיראו ביחוד כלומר לזווגם יחד כדי להוריד מ"ד מאו"א ואיתא בתיקונים שבת הגדול בינה שבת הקטן מלכות ולהענות מ"נ צריך להעלות מד מלכות אל בינה וזהו את שבתותי תשמרו ר"ל תשמרו שיהא שני שבתות ביחד להעלות מלכות אל שבת הגדול וזהו העלאת מ"נ ועי"ז יוכל להוריד מאו"א מ"ד

אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לח תעשו לכם אני ה' אלהיכם עיין פרש"י ז"ל על לשון אלילים לשון אל כלא הוא חשוב ויש לפרש דבא להזהיר שיזהר בעבודת הש"י שיהא לה' לבדו בלי שום פני' ולח יהי' כוונתו להנאת עצמו לקבל שום דבר מעבודה זו כי בכוונה זאת עובד עצמו ואינו עובד השי"ת כלל ונקרא עבודה זרה כלומר שעבודה זו היא זרה מהשי"ת ואין זו עבודתו ויש בני אדם שעובדין במחשבתם להשי"ת וכוונתם בעבודתם אליו ית' אבל רוצין שידעו הבריות מעבודתן ויגיע להם הנאה מזה וזה המחשבה שחושבין שיגיע להם הנאה מעבודה ועובד עצמו ג"כ אעפ"י שכוונתו לעבוד השי"ת אין עבודה זו יוכל לעלות למעלה מפני מסך המבדיל מחשבת הנאת עצמו שעובד עצמו ג"כ וזהו אל תפנו לשון פני' כלומר שלא יהי' במחשבה שלהם שום פני' לעבוד שום אדם או שום דבר שהכל הבל וכלא הם חשובים שזה אינו עובד השי"ת כלל ואח"כ הזהיר ואלהי מסכה לא תעשו לכם כלומר שלא תעבוד השי"ת ויהי' במחשבה שידעו הבריות ויקבלו הנאה ג"כ ועובד עצמו ג"כ וזהו ואלוהי מסכה לשון מסך המבדיל כלומר בזה שעובד גם כן עצמו הוא מסך המבדיל מעבודתו מלעלות למעלה לא תעשו לכם כי אני ה' אלהיכם ותהי' עבודתכם מיוחדת אלי לבד ואלהי מסכה בוא"ו והי' די באמרו אלהי מסכה לא תעשו והוא"ו הוא התחברות כלומר שתחבר בחי' אלהות בעבודתיך אל השי"ת וזהו