אורח לחיים כה

וכו' ה' לא יעזבנו בידו ובעולם הזה הדבר אצלנו באמונה שאנו מאמינם שאלמלא עזר מהקב"ה לא היינו יכולין לכבוש היצה"ר אבל לעתיד בעת קיבול השכר ונראה לעין לצדיקים כהר גבוה כמו שהיתה באמת אצלם בעולם הזה כי הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ונראה לעין שלא היו יכולים לכבוש הר כזה אם לא בעזר השי"ת ונמצא ראו שלא עשו כלום זולת השי"ת ובושין לקבל שכר וע"כ הצדיקים בוכים וכו' וזהו פי' ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ר"ל תשלם לאדם כאלו עשה הדבר וגבר על יצרו בעצמו וסר מרע ועשה טוב ובאמת אלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו רק מצד חסד השי"ת שמשלם שכר לעושי רצונו כאלו עשה בעצמו בלי עזר כלל וזהו שאמר כאן כנגדו בכף הדמיון כי היצה"ר הוא גדול כמו האדם ממש כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו וזהו כנגדו ממש וכנ"ל

וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו עיין פירוש רש"י ז"ל סרסהו ודרשהו ויש לפרש דידוע שכולם בחכמה עשה כל המעשים נבראו בחכמה והוא המחי' הכל כמ"ש וחכמה תחיה את בעלי' וידוע דשם האדם הוא חיותו והראיה גדולה בזמן שאדם ישן או עוסק בשאר דברים כשקוראים לו בשמו אז מושכין אותו כי שמו הוא חיותו וחיות של כולם הוא חכמה נמצא שמו נמשך מאותיות שיש בחכמה ואותיות נקרא נפש וחכמה נקרא חי' וזהו שאמר וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה ר"ל נפש של חיה הוא חכמה המחיה אותו זה שמו וחיותו כי ראה חיותו של הדבר ההוא שיש לו מחכמה וזה הצירוף אותיות שהוא מן נפש חכמה קרא לאותו דבר

ויתפרו ענה תאנה ויעשו להם חגורות עיין פירוש רש"י ז"ל וז"ל עלה תאנה הוא העץ שאכלו ממנו בדבר שנתקלקלו בו נתקנו וכו' עכ"ל וצריך להבין מאי התיקן שלקחו עלה תאנה עליהם ואפשר לומר מפני שאמרו רז"ל במסכת ברכות דף י"א כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו לפיכך לקחו עלה תאנה עליהם להודיע לכל שבדבר זה קלקלו ובושה הוא להם וכוונתם שזה יהיה תיקונם כנ"ל

ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי מה שאמר היתה לשון עבר והול"ל כי היא אם כל חי וגם מפני הטעם שהיא אם כל חי הוה לי' לקרואתה חי' לשון נופל על לשון ונראה דידוע מה שכתוב בספרים מי שהוא דבוק לחכמה הוא מרוחק מן החטא וע"כ אמרו רז"ל במסכת סוטה דף ג' אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות שהוא היפך חכמה כי בשעה שעובר עבירה נסתלק ממנו נשמת חכמה וחכמה נקרא חי' וא"כ כיון שאכלה מעץ הדעת טוב ורע וגם האכילה לאדם בוודאי נסתלק ממנה נשמת חכמה ונכנס בה רוח שטות וא"כ לא שייך לקרואתה חי' כי שם של אדם מורה שהוא חיותו וממנה נסתלק נשמת חכמה הנקרא חי' וזהו שאמר כי היא היתה אם כל חי ר"ל קודם החטא כיון שהיא עתידה להיות אם כל חי נכון לקרואתה חי' אבל אחר החטא כיון שנסתלק ממנה נשמת חכמה הנקרא חי' אינו נכון לקרואתה חי' וע"כ קראה חוה

זה ספר תולדות אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו עיין פי' רש"י ז"ל זה הוא ספירת תולדות אדם ולהבין מה בא ללמדנו ונראה דבא נרמז דרך מוסר אל אדם שישגיח בעינא פקיחא על כל דרכיו ומעשיו לבל יפגום הדמות והצלם אלהים שבו ורש"י ז"ל פירש בפרשת נח ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים וזהו שאמר זה ספר תולדות אדם ר"ל בדבר זה ינהר ויספר תולדות אדם המעשים טובים שלו הנקרא תולדות אדם שיחשוב תמיד ביום ברא וכו' בדמות אלהים עשה אותו ועל כן לא יפגום הצלם והדמות שלו במעשיו ובדבוריו ובמחשבותיו

א"י זה ספר תולדות אדם כשהאדם בכל מעשיו ודבוריו ומחשבותיו הוא דבוק אל השי"ת ומקדש עצמו כל אבריו המרומזין אל אורות העליונים בעת שעושה המצוה עם האבר כגון הפה והידים ורגלים ושאר אברים וממשיך קדושה על האברים נעשה כסא ומרכבה אליו יתברך ומדת התקשרות נקרא זה וזהו שאמר זה ההתקשרות ודביקות שיש לאדם אל השי"ת בכל