אורח לחיים כד

ירא שמא יעבור ועל כן לקחו השי"ת בדברים ופיתוהו ליכנס

ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל מה שאמר על האדם ולא אמר ויצו ה' אלהים לאדם מכל עץ וכו' נראה שהשי"ת צופה ומביט עד סוף כל הדורות ובעבור שישמור אזהרה זו שלא יאכל מעץ הדעת טוב ורע הקדים לו אזהרה שיהיה תמיד בבחי' מ"ה ואז בוודאי לא ישמע להמסית לאכול מעץ הדעת טוב ורע למען יהיה כאלהים יודעי טוב ורע כי מי שהוא בבחי' מ"ה אין חפץ בגדלות וזהו ויצו ה' אלהים על האדם שיהי' בבחי' אדם גימ' מ"ה ואז יקיים מכל עץ הגן אכל תאכל וכו'

ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו כו' ודרשת רז"ל ידוע ונראה דהנה השי"ת ברא את האדם לעבדה ולשמרה ר"ל לעבוד ה' ולשמור ה' כדי לקשר בכל מעשיו עולם העשי' שהוא ה' אחרונה עם וא"ו של השם והנה הרב בוצינא קדישא מו' דוב בער זללה"ה אמר פירוש הגמרא קידושין דף למ"ד בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין והלא אין המשל דומה לנמשל כי בבשר משימין תבלין והעיקר הוא הבשר ולא התבלין וכאן אמר שהתורה הוא התבלין ואמר שהאמת הוא כן שהיצר הרע הוא העיקר וצריך האדם לעבוד הש"י בהתלהבות הנמשך מיצה"ר ואמר שזהו פי' מה שארז"ל במס' יומא דף ס"ט כשמסרו בידם יצרא דעבירה אפילו ביעתא בת יומא לא אשתכח דהנה יש עיתים שהם מוכנים מעצמם לעבודת השי"ת כגון בשבתות ויו"ט בלי הכנת אדם וביעתא לשון ביעותא לשון תפלה ר"ל כשמסרו בידם יצרא דעבירה לא היה להם התלהבות כלל ואף תפילות שהם בשבתות ויו"ט שהקדושה באה מלמעלה והם מוכנים מעצמם וזהו ביעותא בת יומא שהיום גרם לא אשתכח מפני שלא היו להם שום התלהבות כלל ונמצא באמת שהיצר הרע הוא העיקר שיקח התלהבות היצר לעבודת הש"י והתורה הוא המורה דרך ובאמת כמו תבלין עכ"ד בקיצור ודפח"ח והנה בכאן שאדם היה בגן עדן ולא היה יודע מיצרא דעבירה שלא היה לו אשה כלל ולא היה היצה"ר יכול לדבק בו כלל לא היה לו התלהבות כלל והאיך היה יכול לקשר עצמו בכל מעשיו ודבוריו ומחשבותיו אל השי"ת ומדת התקשרות נקרא טוב וזהו לא טוב לא יוכל האדם לקשר עצמו היות אדם לבדו בלי יצרא דעבירה ואין לו שום התלהבות כלל אעשה לו עזר ר"ל אתן לו יצה"ר שיהא לו עזר כנגדו ר"ל היצה"ר שיהיה לו כנגדו וזהו ע"י בריאת חוה ויודע לו יצרא דעבירה ויהיה לו התלהבות ויוכל לעבוד השי"ת בהתקשרות בכל מעשיו ומה שאמר כנגדו בכ"ף הדמיון ולא אמר נגדו יובן עפ"י שאמרתי פי' הגמרא דסוכה דף נ"ב לעתיד לבוא מביא הקב"ה ליצה"ר ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה הללו בוכין והללו בוכין צדיקים בוכין ואומרים האיך יכולנא לכבוש הר גבוה כזה ורשעים בוכין ואומרים האיך לא יכולנא לכבוש את חוט השערה הזה וכו' ולהבין למה נדמה כך כדי שיבכו שניהם אם באמת הוא כהר היה לצדיקים לבכות ולא הרשעים ואם באמת הוא כחוט השערה היה לרשעים לבכות ולא הצדיקים וגם מה בכיה לצדיקים האיך יכולנא לכבוש הר גבוה אדרבא היה להם לשמוח שמחה גדולה ונראה דשם אמרו בגמרא כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ומעשה דאביי שם יוכיח וצריך להבין למה באמת הוא כך ונראה הטעם דאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ולאדם שהוא במדרגה התחתונה אין נותנין לו יצה"ר כזה שאין ביכלתו להגביר עליו רק לכ"א וא' נותנים נו יצר הרע שיוכל להגביר עליו וע"כ כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ונמצא לעתיד מראין לכל אחד ואחד היצה"ר שהיה לו בעולם הזה ולצדיקים נדמה להם כהר גבוה שבאמת היה להם יצה"ר כהר גבוה כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו וכן היה באמת להם יצה"ר כהר גבוה וכך נדמה להם וכן לרשעים נדמה להם כחוט השערה וכן באמת היה להם בעולם הזה כחוט השערה וע"כ הללו בוכין והללו בוכין הרשעים בוכין שהיה להם יצה"ר קטן כחוט השערה ולא יוכלו לכובשו והצדיקים בוכין דאמרינן שם בגמרא ע"ב יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו שנאמר צופה רשע לצדיק