אורח לחיים רמב

כהנים וכו' ולא על שום אומה ולשון כמ"ש בגמרא ביקש משה שלא תשרה שכינה אלא על ישראל ונתן לו שנאמר הלא בלכתך עמנו ונפלינו יכו' ובשביל זה הי' בריאות עולמות בשביל ישראל שתגלה מלכותו עליהם ולח על שום אומה וכל השבעים אומות הם תחת המזלות וזהו פי' הפסוק בפ' ואתחנן ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וכו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים ר"נ שהם כולם תחת המזלות ואתכם לקח ה' וכו' להיות לו לעם נחלה וכו' ר"ל אבל ישראל הם למעלה מהמזלות כמ"ש אין מזל לישראל והם עם ה' כמ"ש יעקב חבל נחלתו וזהו להיות לו לעם נחלה וכו' וזהו ולא יזבחו עוד את זבחיהם חש הם זובחים לשעירים ר"ל למזלות הנקרא שעירים כמ"ש גד גדי וסינוק לא ופי' רש"י ז"ל התמזל המזל ע"ש וזהו אשר הם זונים אחריהם כי אצל ישראל הם זנות לדרוש במזנות כי חלק אותם לכל העמים חוקת עולם תהי' זאת להם לדורותם ר"ל החקיקה שנחקק במחשבה שיהי' עולם הי' בשביל זה תהי' זאת להם וידוע כי מדת מלכות נקרא זאת כמ"ש בספרים לפי שהוא מדריגה שביעית וכלולה מא' עד תי"ו וזהו תהי' זאת מדת מלכות להם לישראל לדורותם לשון דירה שיהא תמיד שורה על ישראל ובשביל זה היתה בריאות העולמות שישראל יקבלו עליהם עול מלכותו ונא לדרוש במזלות כנ"ל וזהו שאמר בפסוק שלאחריו ואליהם תאמר איש איש מבית ישראל וכו' אשר יעשה עולה או זבח ואל פתח אהל מועד לא יביאנו וכו' ולמה אמר לשון ואליהם תאמר שכבר חמר בתחילה דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל אלא לפי שכל האומות הם תחת המזלות וישראל הם תחת כנפי השכינה וזה האיש אשר הקריב לשעירים הם מזלות והפריש עצמו מכלל ישראל אשר הם תחת כנפי השכינה וזהו חרפה גדולה לישראל להיות אחד מהם יקריב לשעירים וזהו ואליהם תאמר שזהו נוגע לכלל ישראל איש איש מבית ישראל וכו' אשר יעשה עולה או זבח ואל פתח אהל מועד לא יביאנו פתח אהל מועד נקרא השכינה והוא לא הביאו פתח אהל מועד חל השכינה אשר שורה על ישראל והקריב למזלות והפריש עצמו מישראל אשר הם תחת כנפי השכינה ע"כ ונכרתה מדה כנגד מדה

את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם אני ה' אלהיכם ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'. עיין באור החיים שכתב וז"ל צריך לדעת למה כפל לומר דברים עצמם שאמר בסמוך וכו' עוד נראה בהעיר עוד למה שינה הכתוב בשני כתובים בראשון אמר אני ה' אלהיכם ובפסוק ב' אמר אני ה'. אכן כנגד ב' בנים דברה תורה ח' העושה מיראה וא' העושה מאהבה וכו' ומן הנמנע שישיג המשיג בחי' האהבה עד שתקדים לו בחי' היראה בסוד זה השער לה' וכו' ע"כ אמר בפסוק ראשון בחי' יראה דקדק לומר אני ה' אלהיכם דקדק להזכיר בחי' הדין וכו' להעירך במי הכתוב מדבר ואח"כ צוה לגדר ב' לעשות מאהבה אמר אני ה' ולא הזכיר שם אלהות לומר שתהי' השמירה לצד אהבת הטוב וכו' ע"ש ולהבין מה שאמר בפסוק ראשון אצל משפטים בחי' עשי' ואצל חוקים הזכיר שמירה וגם מה זה שאמר ללכת בהם ובפסוק הב' הוא בחי' אהבה הוא כולל שמירה אל החוקים ואל המשפטים ולא חמר אצל המשפטים לשון עשי' כמו בפסוק ראשון וגם מה שאמר בפסוק הב' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וכי מי הוא העושה מצות זולת האדם וגם מה זה שאמר וחי בהם ודרשת רז"ל ידוע ונראה דהנה האור החיים כתב בפ' זו בפסוק כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכו' וז"ל דע כי כל הצומח בין בדברים ההכרחיים לחיות הנפש בין בדברים הסגוליים בעולם בין בדברים שהם תענוגי אדם שורש הכל והיוויו הוא מהתורה אשר היא חם הכל וכשם שבתורה פרד"ס כך מאכלים של עוה"ז וכו' וכשם שבעשבים יש דברים סגוליים וטבעיים כן יש בתורה מצות סגוליות וכו' והקדמה זו גדולה ויקרת הערך עכ"ל ואפשר לומר כמו הסגוליית בדברים הגשמיים בלי טעם ושכל הן רק חוק כן אפשר לומר שבמצות החוקים שבתורה שהם בלי טעם שהם ג"כ מסוגלים שאם ישמור אותם האדם יהי' נו דרך נכון לעבדות השי"ת וכתבתי במ"א החילוק בין עובד ה' מיראה ובין עובד מאהבה שאדם העובד מיראה אין רודף אחר מצות שאין אדם מחויב לרדוף אחר מצות לעשותם כמו שנמצא במדרש שאין אדם מחויב לרדוף אחר מצות אלא