אורח לחיים רב

דרכיך ואדעך וכו' מלת את מיותר והל"ל הודיעני נא דרכיך וגם מה זה שאמר אחר כך ואדעך פעם שני ונראה דהנה רש"י ז"ל פירש בפסוק ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת וז"ל מספרך מכל התורה כולה שלא יאמרו עני שלא הייתי כדאי לבקש עליהם רחמים עכ"ל ולכאורה הוא תמוה הלא משה רבינו ע"ה שהיה בבחי' מה ובכל ביתו נאמן ולא היה מכוון להנא' עצמו בשום דבר ירע בעיניו שלא יאמרו שלח הי' כדאי לבקש רחמים אבל לפי פשוט נראה דרש"י ז"ל פירש בפסוק לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית וז"ל כלפי שאמר לו בשעת כעס לך רד אמר לו בשעת רצון לך ענה עכ"ל מזה נראה כשאמר לו הש"י לך רד היה לו ירידה כמו שפי' רש"י ז"ל בפסוק לך רד לפיכך אמר לו אחר כך לך עלה שיהיה לו עליה כי עליית משה רבינו ע"ה היה על ידי ישראל ובשעת כעס היה לו ירידה וכן מצינו שאותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא היה הדיבור עם משה וחם כן בשעת ירידה שאמר לו השי"ת לך רד שנפל ממדריגתו בחי' מה בשביל ישראל היה קשה בעיניו שלא יאמרו שלא היה כדאי לבקש רחמים אבל באמת משה רבינו ע"ה הרגיש בזה שנפל ממדריגתו בחי' הדעת ומ"ה שלו והנה הרב הקדוש בוצינא קדישא מו"ה דוב בער זצלה"ה אמר פי' נושא עון ר"ל שנושא העון למקום גבוה הוא חכמה ודרך משל אם מדברים דברי שטות לפני חכם גדול אינו כועס אבל הוא מלא שחוק פיו על השטות וכן אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות ונושא עון למקום גבוה אל החכמה ושם הוא שחוק ונמתקו שם כל הדינין ודפח"ח והנה השכינה נק' כנסת ישראל ר"ל כללות נשמות ישראל ולפי מעשה האדם אם לטוב אם לרע כן הוא פועל במדת מלכות שיהי' כך הנהגה אבל כשמביאין העון למעלה אל חכמה שם נמתקו הדינין כנ"ל וחכמה ובינה הם תרין רעין דלא מתפרשין וחכמה נק' בחי' עינים בחי' ראיה וזהו שאמר משה ראה ר"ל שיבא העון אל חכמה ובינה בחי' עינים וזהו שפירש"י ז"ל תן עיניך ולבך כי חכמה הוא בחי' עינים ובינה לבא אל דבריך אל השכינה הנקרא דיבור ר"ל שתעלה הנהגה של מדת מלכו' שפעלו במעשיהם תעלה למעלה אל חכמה ובינה וימתקו הדינין ובא בטענה זו שהשי"ת אמר לו לך ענה אתה והעם הזה ואמר לו בשעת רצין לך עלה כדי שיהיה להם עליה ואמר לו אתה והעם הזה ר"ל שהוא יענה את העם הזה למדריגתם שהיו בראשונה ומשה הרגיש בעצמו שלא בא עדיין לבחינתו בחי' הדעת ומ"ה שלו כאשר כתבתי למעלה וזהו שאמר אתה אומר אלי העל את העם הזה כלומר שאני אעלה אותם למדרגתם הראשונה ואתה לא הודעתני ר"ל אני לא באתי לבחי' הדעת שאוכל להעלותם את אשר תשלח עמי כי משה רבינו ע"ה זכה לבינה כמאמרם ז"ל שהוא בן י"ה כמ"ש בזוהר וכן בתחילת השליחות שאמר לו השי"ת כי אהיה עמך ואהיה הוא בינה וכן אמר לו כי אנכי שלחתיך הוא אנכי דיציאת מצרים הוא בינה ואשר הוא בינה וזהו שאמר לו לא הודעתני עדיין לא באתי לבחי' הדעת שאזכה את אשר תשלח עמי שהוא אהיה שמשה רבינו ע"ה זכה ששכינה היתה מדברת מתוך גרונו ומדת מלכות נק' את וזהו את אשר תשלח עמי ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא וכו' כי מי שהוא בבחי' דעת הוא עובד הש"י בכל הדברים הגשמיים ומקיים בכל דרכיך דעהו וכמ"ש בש"ע א"ה סימן רנ"א ע"ש ונמצא הכל הוא מצות אפילו דברים הגשמיים ומלת את דרשו רז"ל על הטפל כמ"ש את בשרו את הטפל לבשרו וזהו שאמר הודיעני נא שאבא לבחינת הדעת את דרכיך רוצה לומר אפי' דברי' הגשמיים הטפלים אל התורה והמצות יהי' הכל דרכיך ר"ל יהיה הכל מצות בעשותן בבחי' הדעת ומקיים בכל דרכיך דעהו וזהו ואדעך בכל הדברים למען אמצא חן בעיניך וזהו וראה שתבוא הכל אל בחי' החכמה הנק' ראיה כי עמך הגוי ובשבילם תעשה ולא בשבילי ועל יחתה אמרת ידעתיך בשם פירש"י ז"ל שאמר לו וגם בך יאמינו לעולם וזה שאמר לו השי"ת אחר כך גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה וכו' ואדעך בשם אם נאמר ג"כ פירוש שבך יאמינו לעולם כבר אמר לו ודבור שיצא מפי השי"ת לטובה איני חוזר ואפשר לומר לפי שאמר משה הודיעני נא דרכיך למען אמצא חן בעיניך כלומר שביקש שיודיע לו מה שיעשה בעת כעס שימצא חן