אורח לחיים קצח

התקשרתי ונגמרתי שיהא עוה"ז בשביל שבת יראה תתאה מדת מלכות וזהו ביני ובין בני ישראל שהם יקבנו עליהם מדת מלכותי ויראתי ואני אמשיך עליהם י"ג מכילין דרחמין וכן עשיתי אות זה בעולם ובששת ימים עשיתי השמים והארץ ונחתי ביום השביעי

א"י ושמרו בני ישראל להבין מה שאמר לעשות את השבת ומה עשייה שייך בה דודאי אין כוונתו על עשיות השבת במאכלים הגשמיים ונראה דהנה אמרתי פי' הפסוק אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה דידוע דאי אפשר לקבל שום שפע מן העולמות עליונים אנא על ידי מדת מלכות הוא השכינה ויש לה עלי' ע"י ישראל אם עובדין הש"י אז עושין אותה בבחי' פרצוף גמור ואם ח"ו הוא להיפך אז מדת מלכות בסוד נקודה וזהו אחות לנו קטנה ע"ד שאמרו ז"ל לא זז מחבבה עד שקראה אחותי וזהו אחות לנו קטנה ר"ל שהוא בסוד נקודה קטנה ואינו בבחי' פרצוף ומחמת זה ושדים אין לה אי אפשר לינק ממנה ולקבל שפע ממנה מה נעשה לאחותינו דידוע מ"ש האריז"ל כי אחר שבירת הכלים היתה תיקון העולמות ע"י שם מ"ה וכן אי אפשר לאדם לתקן שום דבר רק אם הוא בבחי' מ"ה אז יוכל לתקן השבירה וזהו מ"ה נעשה לאחותינו ר"ל נעשה אותה בבחינת פרצוף על ידי שם מ"ה ואמר אח"כ ביום ר"ל נעשה אותה בבחי' פרצוף ביום עכ"פ כי בנולה היא תמיד בבחי' נקודה קטנה כמ"ש האריז"ל בסידור בברכת המפיל ע"ש וזהו ביום עכ"פ נעשה אותה בבחי' פרצוף ואמר אח"כ שידובר בה ר"ל אם תהיה בבחי' פרצוף אז נעשה הנהגה על ידה ומלת שידובר מלשון דבר אחד לדור וינהגו העולמות על ידה ויקבלו ממנה השפע וידיע דכל עבודתינו וקיום מצות עד ביאת המשיח הכל לעשות זווג יסוד ומלכות ובני ישראל הוא מדת יסוד ושבת הוא מדת מלכות וז"ש ושמרו כלומר שישמרו שיהיו בני ישראל ר"ל מדת יסוד את השבת מדת מלכות ר"ל שיהיה תמיד בבחי' יחוד גמור מדת יסוד ומלכות ואמר לעשות את השבת ר"ל שתעשו מדת מלכות הנק' שבת שתהי' תמיד בחי' פרצוף ולא נקודה וזהו לעשות את השבת לעשותה בחי' פרצוף שיהיה ראוי לזווג וזהו לדרתם לשון דירה כלומר שיהיה בבחינת בית שיהיה נקרא ביתא דיליה

וביום השביעי שבת וינפש חמר ריש נקיש כיון ששבת וי אבדה נפש כלומר במוצאי שבת עיין פירש"י ויש לפרש דהנה מצות יראה שלולי הבורא ית' הוא אין סוף ואם רואה האדם שיש לו יראה גדולה אעפי"כ יתחזק יותר בעבודתו וביראתו כי יראתו ג"כ אין סוף חבל חם יחשוב אדם שיש נו יראה בשלימות אז אין לו כלל ואבדה יראתו ממנו ובחי' יראה הוא מדריגה תחתונה בחי' נפש ושבת היא בחי' יראה וז"ש כיון ששבת ר"ל אם יחשוב אדם ששבת שיש נו יראה בשלימות אז וי אבדה נפש כלומר אבדה יראתו שהיא בחינת נפש

ויחל משה את פני ה' אלקיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה להבין למה הזכיר משה רבינו ע"ה בתפילתו אשר הוצאת מארץ מצרים ולכאורה זה הוא קטיגור כמו שאמרו בגמרא עלובה כלה וכו' ובשביל זה שהוציא אותם מארץ מצרים על ידי נסים ונפלאות ותיכף חטאו ע"כ חרה אפו בם ונראה דהנה אמרתי פירוש הפסיק כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים ולכאורה מלת עבדי הוא מיותר והול"ל כי לי בני ישראל עבדים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים דאמרו רז"ל בזמן שישראל עושין רצונו של מקום הם בבחי' בנים ובזמן שאין עושין רצונו של מקום הם בבחינת עבדים והנה במצרים היו ישראל במדריגה תחתונה שהיו עובדין ע"ז כמו שאמרו רז"ל שהי' מקטרגים עליהם הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז נוסף לזה שהיו משוקעים בשערי טומאה כמו שכתב האריז"ל ולא יכלו להתמהמה שאלולי היה מוציאן בזו השעה והיו נכנסין בשער הנו"ן לא היה יוצאין עולמית והוצרך השי"ת בעצמו להוציאן לא ע"י מלאך ולא ע"י שרף כי מלאך ושרף כשהיו באין שם היו נפגמין כמ"ש האר"י ז"ל וכל זה מפני שבריאת העולמות הי' בשביל ישראל כי חלק ה' עמו וכל מקום שישראל הם אף במדריגת התחתונים הם של השי"ת שבחר