אורח לחיים קצו

לאסור במלאכה לפי שמדרגה השביעית נגד עולם המעשה וצוה לנו השי"ת לאסור במעשה ולא להאמין בפעולה הגשמית רק הוא ית' מנהיג עוה"ז כרצונו וכחפצו וע"כ בשבת ובכל השביעית אסור במלאכה הגשמי עכ"ד ודפח"ח וע"כ שבת הוא עונם היראה תתא' מדת מלכות שממליכין השי"ת על הכל אף על מעשה עוה"ז והוא מדת יראה שיהא ירא תמיד שלא יפול למטה ואם הוא ביראה תתאה תמיד ורואה שנפל למטה להתענג עם היצה"ר ככל הנבראים עושה תשובה ונקרא תשובה תתאה תשוב ה"א אל וא"ו שבשם ית' ואמרו בתיקונים מאן דאית ביה יראת ה' אייתי לי' לידי ענוה דאיהו שכינתא עילאה דאיהו תשובה עילאה בינה ושם זדונות נעשות זכיות וכתבתי פירושו לפי מה שאמר הרב הקדוש בוצינא קדישא המפורסם מו"ה דוב בער זלה"ה שאדם אין צריך לראות רק שיהיה לו בחינת יראה בשלימות ואהבה באה לו ממילא כי דרכו של איש לחזור אחר אשה ודפח"ח וכיון שעושה תשובה מיראה בשלימות בא לו אח"כ אהבה מהשי"ת ועושה תשובה מאהבה ובא אל עולם התשובה עילאה בינה וזדונות נעשות כזכיות וע"כ מאן דאית ביה יראת ה' אייתי ליה לידי ענוה שכינתא עילאה וע"כ שבת שהוא יראה תתאה תשובה תתאה מרומז במלת שבת תשובה תתאה שצריך האדם לעשות מתתא לעילא והיפך מלת שבת ר"ת תשוב בתשובה שלימה היינו תשוב ה' אל וא"ו שבשם וכשיעשה תשובה מיראת ה' יצפה שיבא אליו מדת אהבה מאת השי"ת וישוב אח"כ מאהבה ויבוא לתשובה עילאה בינה ששם זדונות נעשות זכיות ואיתא בתיקונים שבת הגדול נקרא בינה ושבת הקטן נקרא מלכות וזהו אלמלא שמרו ישראל ושמרו לשון המתנה כמו ואביו שמר את הדבר אלמלא ישראל עושין תשובה מיראה כראוי תשוב ה' אל וא"ו שבשם ית' וימתינו ויצפו שיבוא אליהם שבת שני הנקרא שבת הגדול תשובה מאהבה ואז זדונות נעשות זכיות מיד היו נגאלין וזו כל המשמר שבת כהלכתו לקיים שלא לעשות ל"ט מלאכות ותולדותיהן ולא להאמין במעשה הגשמי רק שהוא ית' מוליך עולם הגשמי כרצונו וכחפצו והוא יראה ותשובה תתאה אפילו עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה ויצפה ג"כ שיבוא אליו אהבה וישוב ג"כ מאהבה וזדונות נעשות זכיות וזהו פירוש חם תשיב משבת רגליך עשות חפציך שתשוב מחמת שבת מן הרגילות שלך בכל ששת ימי המעשה לעשות בטבעית כמ"ש וברכתיך בכל אשר תעשה ובשבת תשוב מזה מעשית חפציך במעשה ואם נכשלת כבר תשוב אליו ית' תשובה תתאה וכבדתו מעשות דרכיך ודבר דבר ודרשו רז"ל דבור אסור הרהור מותר כי העיקר שנא לעשות שום מעשה הגשמיות ביום השבת שהוא נגד עונם המעשה ודיבור נמי קרוי מעשה כמ"ש בגמרא עקימת שפתיו הוה מעשה וע"כ דיבור אסור והרהור מותר והנה מלאכת המשכן היה תיקון למעשה עגל וזהו שאמר דבר אל בני ישראל לאמר שיעשו תשובה מתחילה קודם עשייתם כי אמירה הוא בלב עולם התשובה בינה לבא ומביא ראיה בליקוטי תורה מלשון הכתוב אמרי בינה אך את שבתותי תשמרו ופירש"י ז"ל מפני שהיו רדופין וזריזין במלאכה כלומר שהיו חושקין לעשות תיקונם ולבל יעלה כונתם לדחות שבת ח"ו מחמת קל וחומר אם דוחין שבת מחמת תיקון הגוף מכש"כ שידחה שבת מפני תיקון הנפש לזה אמר אך לשון מיעוט למעט שבת ממלאכת המשכן הגשמי וישבר שבת מלאכת המעשה של משכן בל"ט מלאכות שהיה מלאכת המשכן בחול ובשבת ימעט עשיית הגשמי רק ושמרו שבת כהלכתו בל"ט מלאכות ולשבר מעולם עשיה כי מה לכם להיות זריזין ורדופין במלאכת המשכן ולחלל שבת אדרבה ישמרו שבת כהלכתו בל"ט מלאכות וזו יהי' תיקונם על ע"ז שעבדו כי המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כאנוש מחול לו וכן הי' באמת עדים שהתנצלו מהר חורב ע"י מעשה עגל הוחזר להם בשבת כי עיקר תיקונם הוא שמירת שבת כהלכתו במעשה הגשמית וע"כ אמר אך את שבתותי תשמרו שתשמרו שבת כהלכתו והשבת ימעט מלאכת המשכן הגשמי וישובו תשובה תתאה שבת הקטן ויצפו וימתינו שיבוא אליהם שבת הגדול ואמר הטעם על שמירת שבת במעשה הגשמי במלאכת המשכן ולא תהיו רדופין וזריזין למלאכת המשכן לתקן תיקונים כי אות הוא ביני וביניכם ובחינת אותיות הוא בחינת המעשה ובשבת ישברו בחינת המעשה ולא יאמינו בבחינת