אורח לחיים קמא

והנה דרך ארץ שהגר נכנע לפני תושב וע"כ הגר נפשו שפלה וכמו שאמרו במקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו וכו' וכתיב בתריה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה כי נפש הגר הוא שפלה ונמצא שהארץ שנבראת אחר המים היא כגר נגד המים והמליך השי"ת החול שהוא עפר על הים שאפילו אם יהמו גליו לבל יעבורו גבול החול והוא העפר כי המליך השפל העפר שהוא הגר על המים וזהו האותי לא תיראו אשר שמתי חול גבול לים והמלכתי החול על הים ויירא הים לעבור גבול החול והמלכתי שפלים על גאים להראות שמדת יראה מדת מלכות שלי. וכן בכל המעלות הגדולות מאד הצמצום שלהם הוא היראה ואף בתורה הצמצום היא היראה וזהו אשר שמתי חול גבול לים התלמוד הצמצום של התורה נבל יתגאה היא היראה וכמו שאמרו רז"ל מה דכתיב והי' אמונת עתיך חוסן וכו' חוסן זה סדר נשים עתיך זה סדר מועד אמונת זה סדר זרעים וכו' ואפ"ה אי יראת ה' אין ואי לא לא אין נחשבת התורה לכלום כי מתגאה חס ושלום עם התורה והולך עם התורה שנקרא תורה ע"ש שמורה דרך לעבוד ה' וזה שמתגאה שאין בו יראה ואינו ממליך השי"ת על התורה שהוא נותן נו אז הוא יורד מעבדות השי"ת על ידי התורה אם אין בו יראה. וכן במדת ענוה שהיא גדולה מכלם והיראה עקב לגבה אעפ"כ הצמצו' של ענוה שלא יתגאה מחמת ענוה שהיא גדולה מכולן ויפול מאיגרא רמא לבירא עמיקתא הצמצום של הענוה הוא העקב שלה שהוא היראה כמ"ש פירש כל העוסק בתורה לשמה ומלבשתו ענוה ויראה אעפ"י שמלבשתו ענוה צריך ג"כ להלבישו במדת יראה הוא עקב לבל יתגאה ח"ו מחמת ענוה וכן במדת יראה תתאה שהוא ירא תמיד שלא יפול למטה למלאות תאותו ככל הנבראים הצמצום של היראה לבל יתגאה ח"ו מחמת יראתו היינו יראת עונש וע"כ בהר סיני כפה השי"ת ההר כגיגית ואמר אם תקבלו התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם היינו יראת עונש מדריגה ראשונה של יראה תתאה וצמצום שלה. והנה הים עשה לו השי"ת החול מדת יראה שלו ומדת יראה הוא די ומספיק לבל יתגאה וכמו שכתוב במלך והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' אלהיו לבלתי רום לבבו מאחיו הרי שמחמת היראה אינו מתגאה והים שהיה לו ג"כ החול מדת יראה שלו אם לא עבר על מדת יראה שלו האיך היה יכול לומר למשה אני גדול ממך שהגוף של משה הוא העפר מדת יראה. ומעלת הנשמה גדולה מן הגוף עד מאד. אלא כיון שאמר למשה אני גדול ממך שאתה נבראת בששי ואני קודם בשלישי הלא השמים קדמו לארץ ואע"פ כן המליך השי"ת העפר שהוא חול הארץ על הים. מכל זה מוכח כיון שאמר למשה כך שהעביר על החול מדת יראה שלו ואחז במדת גדלות. וזהו ג"כ החטא של אדם הראשון בעץ הדעת שהכניס לאדם ולחוה מדת גדלות וכמו שפירש"י ז"ל בפ' בראשית כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלקים יוצרי עולמות כל אומן שונא בני אומנתו מן העץ זה אכל וברא העולם ע"ש מה שכתבתי באריכות וכמו שכתבתי שם אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות היינו גדלות כי כל גאה שוטה כי איך אפשר שיעבור אדם עבירה אם השי"ת עמו כי מקרא מלא הוא צופה רשע לצדיק וכו' ה' לא יעזבנו בידו. אנא היצר מכניס בו מדת גדלות תחלה כמו שהכניס באדם שהיה חפץ להיות אלוה לברוא עולמות וכיון שהכניס בו מדת גדלות נסתלק ממנו יראת השי"ת כי אין אני והוא יכולין לדור ואז עושה עמו היצר מה שחפץ וא"כ הים כיון שנתגאה ועבר על החול חטא בעצמו חטא אדם הראשון. וזהו היה השבירה שלו והבקיעה שלו וכמו שכתוב בספר קדושת לוי על התורה על פסוק ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה כלומר עזה על שהעיז במדת גדלות נגד משה ע"כ הולך את הים ברוח קדים ויבקעו המים ע"ש. אבל כיון שהניח השי"ת ידו על ידו של משה וראה הים וברח ממנו מפני יראת ה' וכמ"ש במדרש ושאל לו משה מפני מי אתה בורח וקבל עליו מדת מלכות יראה שלו החול עפר ואמר מלפני אדון חולי ארץ הרעד שלי הוא הארץ מלפני אלוה יעקב מפני יראתו של הקב"ה שהניח ידו על ידו של משה וקבל הים יראתו ואמר מפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב עשה הים תשובה לפנות בוקר וזהו מלפני אדון שהניח ידו על משה אני מקבל שאהי' חולי