אורח לחיים קלה

רעות ככל הנבראים עושין תשובה וזהו תשרי לשון שרי ליה מארי' או לשון תשרי לשון תשורה היינו מתנה כי בחודש תשרי בתחילה בר"ה ויה"כ עושין תשובה מיראה ואח"כ ביום הראשון של סוכות שבא על ישראל אהבת הבורא עושין תשובה מאהבה ובאין אל עולם התענוג היינו שיש להשי"ת תענוג מישראל כי בעוד האדם רשע הקב"ה מצטער כתיב והאבדתי הנפש ההיא לשון אבידה וכשבא האדם בתשובה עלאה הוא כמוצא אבידה שהי' זמן רב נאבד ממנו ויש לו תענוג מזה והוא בינה תשובה עלאה עולם התענוג והיא ממשכת חכמה שבא על האדם העושה תשובה וחילופיהם בגולם היינו מן חכמה ואז זדונות נעשין זכיות וזהו תשרי תשר יוד המתנה הנמשך מן יוד שזדונות נעשו לו זכיות אנו בני ישראל מביאין מתנה ואז נמשך על ישראל חסד עליון שבריאת העולמות היתה בשבילם להטיב לישראל וזה ר"א אומר בניסן נברא העולם כדי להטיב לישראל ולהמשיך עליהם מלמעלה למטה וזה אמר בתשרי נברא העולם בשביל שישראל עושין תשובה מאהבה ויביאו תשורה למעלה מזדונות זכיות אז נתעורר חסד עליון שקודם בריאת העולמות להיטיב לישראל וזהו בתשרי משמע בחודש תשרי ובאמת אנו אומרים בר"ה היום הרת עולם ומאי בתשרי היינו בחודש תשרי כנ"ל וזהו פירוש אל אדון על כל המעשים כלומר שנתגלה חסד אל מי"ג מדות כשהוא אדון על כל המעשים כשישראל מקבלין עליהם מדת אדני היינו יראתו וזהו זאת חוקת הפסח זאת היינו מדת יראה הוא חקת הפ"ה ס"ח פה הוא מלכו' להביא אותה אל ס"ח היינו חכמה שנקרא חיים גימטרי' ס"ח כי החכמה תחי' בעלי' וע"י יראה בשלימות יעלה ממדריגה למדריגה שיבוא אל חכמה שנתהוה ממנה היראה וכמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ וכמ"ש במ"א וכל בן נכר שנתנכרו מעשיו ופגם ביראה כי נפל למטה נא יאכל בו וכל עבד איש מקנת כסף יש לומר דהנה אמרתי פירש הפסוק היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני כלומר בני אדם היושבים בגנות שנפלו למטה בתענוגי היצר ובגנות העה"ז ואין השי"ת מתפאר עמהם אדרבה יש לו צער מהם אז חברי' מקשיבים לקולך הם צדיקי הדור הם מחזירים אותם בתשובה ע"י כוחם ותפלתם עליהם וזהו השמיעני יביאו אותם לעולם התשובה עולם השמיעה ואי אפשר לצדיקים להחזירם בתשובה אלא ברצון השי"ת כי הוא הנותן יד לפושעים ועוזרם לשוב אליו וזה ברח דודי ודמה לך לצבי כשאתה בורח ומסתלק מישראל עבור העבירות ודמה לך לצבי תהי' דומה לצבי כשהוא בורח מביט לאחוריו כן תביט בהסתלקותך מישראל עבור העבירות לתת להם יד ולהחזירם בתשובה וזהו וכל עבד מי שהוא בבחי' עבד שאיל עושה רצונו של מקום ומעורר עצמו לעשות תשובה וחפץ שאיש היינו הצדיק מקנת יקנה אותו ויביא לו רצון וחשק וכוסף לעשות תשובה שלימה ויחשוב כאינו קנה אותו ואז ומלתה אותו את ערלת לבבו אז יאכל בו תושב זה שמתגאה שהוא כמו תושב בעבודת השי"ת ושכיר שהוא בא בשכרו שמחשב שיש לו מעשים טובים רבים וזה נפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא לא יאכל מפה ס"ח לא יבא לו חכמה שמאין תבא אלא צריך להיות ביראה תתאה וממנה יבא אל שרשה אל חכמה כנ"ל

ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם להבין הלא זה הפסוק מיותר וכבר נאמר לעיל שיצאו ממצרים ונראה דידוע דיציאת מצרים הוא מורה על חידוש העולם והעולם נברא כדי שיתגלה מלכותו וביציאת מצרים נתגלה מדת מלכותו כי הוא מושל ומנהיג את כל העולמות כולם כרצונו וחפצו ובמצרים היה גלות הדעת כמו שכתב האריז"ל ר"ל שלא היו יודעין שהשי"ת הוא הבורא את כל העולמות ומנהיג אותם כרצונו וחפצו והיו מאמינים הכל בכשפים ומחמת שבחי' הדעת היה בגלות לא היה נתגלה מלכותו ונא הי' בחי' זווג ו"ה שזיווגם ע"י הדעת כמ"ש בפ' שמות על פסוק וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים ע"ש וידוע דיציאת מצרים היה הנס ע"י בינה כמ"ש בזוהר דחמשין זמנין אדכר יציאת מצרים באורייתא להודיע דרגין דאפיק יתהון וכמ"ש וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים והנה כתב האריז"ל בכוונת ברכת חנוכה וז"ל ושם זה נחל הוא המשכת אור העליון מבינה אל הז"א כדי שיוכל להזדווג עם נוק' עכ"ל והנה מלת עצם פירש"י ז"ל בפ' משפטים על פסוק