אורח לחיים קכד

דעת ואמר לו השי"ת שימשוך בחינות הדעת במחשבת פרעה זאת ימשוך לו במחשבה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו וכו' וא"כ אל ישגיח על הכבדת הלב שלו כי השי"ת מכביד לבו והבחירה אצלו חפשית לכל אשר יחפוץ יעשה וזו התראה שלו וז"ש בא אתה אל פרעה ותרגומו עול לות פרעה שתעול במחשבתו זאת כי אני הכבדתי את לבו וכו' וזהו שפירש"י ז"ל והתרה בו וכו' ר"ל תתרה בו שלא ישגיח על הכבדת לבו כי אני הכבדתי את לבו והבחירה בידו חפשית לכל אשר יחפוץ: וע"ד הפשוט לא קשה בהכבדות לבו כי השי"ת לא רצה שישלחם מחמת מורא ופחד של המכות: לכך תיכף שנסתלקה ממנה המכה חיזק השי"ת את לבו שלא יירא עוד ויהיה כבראשונה ותמיד היה הבחירה אצלו רק שנסתלק ממנו המורא ופחד המכות וא"כ שייך בו התראה כי הבחירה אצלו תמיד ואמר למען שתי אותותי אלה בקרבו ונראה דכתב האריז"ל בסדר האגדה שמכת ארבה היה יוצא מהתגלות בינה שבמלכות שבקדושה. והכה בקליפות ומכת חושך יצא מחכמה שבמלכות דקדושה והנה בקליפות ומכת בכורות יצא מכתר מלכות דקדושה והכה בקליפה ע"ש וידוע שבינה מרומז על ה"א ראשונה שבשם וחכמה מרומז על יוד שבשם וכתר הוא מרומז על קוצו של יו"ד שבשם וזהו למען שתי אותותי אלה בקרבו ר"ל שתי אותותי של שם הוי"ה הם י"ה בקרבו שיכו אותו כי בהתגלותם הכה בקליפה ע"ש בסדר האגדה והנה מלת הכבדתי אותיות תיו יוד שבסוף תיבת הכבדתי הוא מורה על המדבר בעדו. והוה ליה למימר כי אני המכביד את לבו יש לומר כי הוא לשון כבוד ממש כמו ואכבדה בפרעה ובכל חילו ר"ל שאני אכבד את עצמי עם לבו ואת לב עבדיו שנא רצו לשמוע ואכה אותם במכות גדולות ואח"כ ישלחם כמ"ש ולמען תספר באזני וכו' ועי"ז אכבד בעיני פרעה וכו'

ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה' להבין שהתחיל בלשון יחיד למען תספר וסיים בלשון רבים וידעתם וכו' וגם הכפל שאמר את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם. ונראה דהנה כתבתי פי' מה שאמר ר' אליעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא וכו' ונראה דהנה הענין שצוונו הבורא ית' לזכור תמיד יציאת מצרים לידע ולהודיע שהוא היוצר ובורא ומנהיג את כל העולמות כולם עליונים ותחתונים כמו שעשה במצרים ושידד כל המערכות וכל המזלות והטבעיות כי לפי הטבע עפ"י כשפים של מצרים לא היו יכולין ישראל לצאת מהם עולמית והיה הגאולה ע"י השי"ת בעצמו ולא ע"י מלאך ולא ע"י שרף כי אם היה ע"י מלאך היה יכול להתפגם שם על ידי טומאת מצרים כמ"ש האריז"ל על פסוק ועברתי בארץ מצרים וכו' ולכך הוצרך השי"ת בעצמו להוציאם כי אש אוכלה הוא והוא המושל ומנהיג את כל הטבעיות כרצונו וחפצו ולא יאמין האדם בכשפים ובפעולה טבעיות כי אם בהשי"ת לבד שהוא המושל ומנהיג את הכל כרצונו וחפצו וזהו הענין לזכור יציאת מצרים תמיד ובזמן שהאדם הוא בתוקף שכלו ובמוחין גדולים הוא מבין זה אבל כשאדם אינו בתוקף שכלו ובעת נפילת המוחין צריך לחזק עצמו על פי האמונה לזכור תמיד יציאת מצרים כנ"ל וזהו שאמר ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות זכות לשון זך וזוהר כלומר שלא באתי למדרגה זאת שיאמר יציאת מצרים לשון אמירה נופל על המחשבה שבלב כמו כי תאמר בלבבך כלומר לחשבו שהשי"ת הוא המנהיג את כל העולמות כולם וכל הטבעיות כרצונו אף בלילות כלומר אף בעת נפילת המוחין עד שדרשה בן זומא מן הפסוק שחיוב לזכור יציאת מצרים אף בלילות שנאמר למען תזכור את יום צאתך וכו' והנה כתבתי לעיל בשם הרב הג' בוצינא קדישא מו"ה דוב בער זלה"ה פירש הפסוק ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה כי הפסח הראשון היתה התגלות הארת עולם המחשבה הנקרא בינה כמ"ש וחמשים עלו בני ישראל וכו' ובכל פסח עד ימות המשיח אנו צריכין לקבל הארה מהארה שנתגלה אז ביציאת מצרים ונמצא הפסח ראשון הוא במדרגת דכר וכל הפסח של המועדים הבאים מקבלים ממנו והם בחי' נוק' וזהו מימים לשון דכר ימימה לשון נקבה עכ"ד ודפח"ח ולפי הדרש שדרש בן זומא שחיוב תמיד