אורח משפט ה

הלכות דיינים סימן א' סעיף א' (בזמן הזה וכו'). הנה בהא דשליחותייהו דקמאי עבדינן מבואר בטור דאינו אלא מדרבנן ולכן מינוי שופטים בזמה"ז אינו אלא מדרבנן. וכ"כ הרמב"ן בפ' שופטים. ולפי"ז הקשו רשב"א ורמב"ן ביבמות פ"ד דאיך בזמן הזה מקבלים גרים. איך אפשר למישרי עכו"ם בבת ישראל. הא אין ב"ד יכולין לעקור דבר תורה בקום ועשה. ותירץ עפי"מ דאמרינן בכריתות (דף ע') אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים. אמר רב נחמן בר יעקב וכי יגור אתכם גר אשר בתוככם וגומ' ופרש"י לדורותיכם אע"ג דליכא מקדש. וה"ו מדכתיב לדרותיכם אמרינן דבכל הדורות מקבלין גרים ואפילו בזמן דליכא מומחין:

והנה התוס' ביבמות (דף מ"ז) ובקידושין דף ס"ב) כתבו דקבלת גרים הוא משום דעבדינן שליחיתייהו וה"ר נתנאל אמר דבגר כתיב לדורותיכם דמשמע בכל ענין אע"ג שאינם מומחין דע"כ השתא ליכא מומחין שהרי אין סמוכין ולדורותיכם משמע לדורות עולם עכ"ל. וכיוצא בזה בבכורות (דף י"ב) אר"ח בהמת שביעית פטורה מן הבכורה כו' לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה. מיתיבי האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה. ואמאי כיון דאילו מטמי' בת שריפה היא ולאכלה א"ר ולא לשריפה שאני הכא דכתיב לדורותיכם. ובמנחות (דף פ"ד) פריך היכי מייתי עומר מפירות שביעית לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ואיכא קימץ שקרב לגבי מזבח ומשני אמר קרא לדורותיכם עיי"ש בזה:

ויש לעיין למה הוצרכו בתי' קמא לומר דקבלת גרים בזמה"ז משום דעבדינן שליחותייהו. הא מבואר להדיא בכריתות (דף ט') דמדכתיב לדורותיכם מקבלין בכל ענין. ונראה דס"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל (פ"ד מהל' סנהדרין הלכה י"א) שאם הסכימו כל החכמים שבא"י למנות דיינים ולסמוך אותם הרי אלו סמוכין ויש להן לדון דיני קנסות. ואף שכתב שם שהדבר צריך הכרע. מ"מ בפירוש המשנה פ"א דסנהדרין הכריע הדבר דמהני בכהאי גוונא ולכן אתי שפיר הא דכתיב לדורותיכם ואף דליכא מומחין שהרי אין סמוכין. מ"מ יצוייר בכהאי גוונא שיסכימו כל חכמי ישראל על אחד. אבל הרשב"א לטעמי' בבבא קמא ריש פרק שור שנגח דו"ה [ולא כמו שכתב הב"י סי' רצ"ה דרשב"א ס"ל כהרמב"ם דהמעיין בהרשב"א יראה דלא כתב שם. אלא דלהרמב"ם יצוייר בזמה"ז סמוכין והשיב שם ע"ז עיי"ש] שחולק על הרמב"ם בזה וס"ל דלא מהני בזה הסכם כולם, וע"כ שפיר כתב דמדכתיב לדורותיכם מבואר דהתורה לא הקפידה על מומחין כיון דלדורות לא יצוייר מומחין. וכן ס"ל לרמב"ן וה"ר נתנאל הנ"ל אלא דיש לפקפק ע"ז דהא סוף כל סוף אינו בנמצא עתה שהסכימו עליו להיות לו דין מומחה וסמוך. (ועיין מהרלב"ח בתשובותיו):

ודע דהא שכתב ה"ר נתנאל וראשונים הנ"ל דלדורותיכם משמע לדורות עולם. והוא עפ"י ש"ס דכריתות (דף ע') כמו שפרש"י שם הוא משום דכתיב במדבר (ט"ו) בפסיק שני חוקה אתת לכם ולגר הגר חוקת עולם לדורותיכם וזהו שהאריכו התוס' וכתבו ולדורותיכם משמע דורות עולם. אף דכבר כתבו דבגר כתיב לדורותיכם דמשמע בכל ענין דכוונתם דהאי לדורותיכם משמע לעולם הוא משום דכתיב להדיא חוקת עולם לדורותיכם. וראי' לזה ממה דאיתא במכילתא והביאו רש"י בפרשת בא לדורותיכם חקת עולם תחגוהו. שומע אני מיעוט דורות שנים ת"ל חקת עולם תחגהו. עוד שם ושמרתם אח היום הזה לדורותיכם חקת עילם. לפי שלא נאמר דורות וחקת עולם על המלאכה אלא על החגיגה לכך חזר ושנאו כאן שלא תאמר אזהרת כל מלאכה לא יעשה לא לדורות נאמרה אלא לאותו הדור. וכן בפ' אמור בעניינא דמועדות כתיב חקת עולם לדורותיכם ובשבת לדורותם ברית עולם ובפ' נח זאת אות הברית וגו' לדורות עולם ובציצית דכתיב על כנפי בגדיהם לדורותם. היינו דלאו לאורויי אתי לדורות עולם דלזה לא איצטריך כיון דכתיב בי' יציאת מצרים ממילא ידעינן דזה נוהג לדורות עילם. אלא דאתא למה שדרשו במדרש לדורותם הובא בתוס' (דף ע"ד) וברא"ש פ"ג דמו"ק ע"ש. ולכן כתיב במדבר (ל"ה) חקת משפט יהי' לכם לדורותיכם אף דאינו נוהג לדורות עולם. וכבר תמה שם הרמב"ן בזה. ולהנ"ל אתי שפיר. וכן כתב הגור ארי' שם:

אמנם ק"ל מהא דאמרינן בפ"ח דבבא בתרא (דף ק"כ) זה הדבר דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה. א"ל רבה זוטי לרב אשי אלא מעתה זה הדבר דשחוטי חוץ ה"נ לא יהא נוהג אלא בדור זה שאני התם דכתיב לדרתם. זה הדבר דראשי המטות הכי נמי דלא יהא נוהג אלא בדור זה. א"ל ההוא יליף זה זה מהתם כו' מאי גז"ש. דתניא נאמר כאן זה הדבר ונאמר להלן זה הדבר מה להלן אהרן ובניו וכל ישראל אף כאן אהרן ובניו וכל ישראל. למאי הלכתא. אמר רב אחא בר יעקב לומר שהפרת נדרים בשלשה הדיוטות. והשתא קשה אמאי קאמר דמה בשחוטי חוץ אהרן ובניו וכל ישראל אף בהפרת נדרים אהרן ובניו וכל ישראל ולכך לא בעינן מומחין. תיפוק לי' כיון דיליף בגז"ש משחוטי חוץ. דזה הדבר לאו דווקא בדור זה משום דכתיב לדרתם בשחוטי חוץ. א"כ מהאי טעמא תיפוק לי' דלא בעינן מומחין. דהא בשחוטי חוץ כתיב חוקת עולם לדרתם דמשמע דלא בעינן מומחין. וצ"ל דחדא מנייהו נקט. וה"ה דהמו"ל משום חקת עולם לדרתם:

ועוי"ל דהנה מצינו חקת עולם לדרותיכם. דמשמע דווקא בזמן דאיכא מקדש וכמו (שמות ל') והיתה להם חקת עולם לו ולזרעו לדורותם (במדבר י"ח) והם ישאו עונם חקת עולם לדורותיכם. וכן בויקרא בעניינא דקרבנות כמש"כ בעיקרים מ"ג פט"ז ע"ש וצ"ל דהתם אי אפשר אלא בזמן דאיכא מקדש משא"כ קבלת גרים. והוי דומיא דחלב (ויקרא ג') דדריש בת"כ מלדורותיכם אפי' בזמן שאין קרבן. ויותר נראה דכל היכא דכתיב לדרתם מיירי על עצם הדבר שמצוה איכא למימר מיעוט דורות שנים. משא"כ הכא דעל עצם הדבר אשר עליו תסובב הציווי כתיב הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר חקת עולם לדורותיכם. וליכא בזה מיעוט דורות שנים. וא"כ למאי כתיב אידך קרא וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדורותיכם דהאי לדורותיכם מיותר הוא דהא ממילא ידעינן כיון דאגוף הדבר הגר מוזהר כמו ישראל לחקת עולם ממילא נשמע דגם נירות נוהג לחקת עולם. אלא ודאי דהאי לדורותיכם משמע לדרות עולם אף בזמן דליכא מקדש ומומחין [וכיוצא בזה הא דכתיב (שמות י"ב) שמורים לכל בני ישראל לדרתם והיינו בכל דור ודור כדמוכח בפסחים (דף ק"ט) וכמוש"כ המהרש"א שם. והיינו כיון דקאי על ליל פסח וכיון דליל פסח ידעינן מחקת עולם א"כ גם ליל שמורים בכלל זה וא"ש]:

והנה הנתיבות כתב דהא דשליחותייהו קעבדינן הוא מדאורייתא תדע דהא מקבלין גרים בזה"ז מטעם דעבדינן שליחותייהו וקדושיו קדושין ולא תפסו אח"כ קדושי שני. ואין כת ביד חכמים לעקור ד"ת בקום ועשה. ודוחק לומר דאפקעינהו רבנן לקידושין מני' ע"כ. אמנם זה אינו מספיק. אלא לעניין דלא תפסו קדושי שני. אבל אכתי קשה איך אפשרי למישרי עכו"ם בבת ישראל כמו דמבואר בהרמ"א והרמב"ן שם. ועיין בתוס' כתובות (דף י"א) שהקשו אהא דגר קטן דמטבילין אותו על דעת ב"ד דלא הוי אלא גר מדרבנן א"כ היכי שרינן לי' בבת ישראל וקדושיו קדושין. הא מה"ת נכרי הוא. ותי' דסבר כמ"ד דיש כח ביד חכמים לעקור ד"ת בקים ועשה. א"כ פשיטא דגר מדרבנן לא הוי גר