אור לישרים יב

ע"ה (תהלים ס"ט) יגעתי בקראי ניחר גרוני ובודאי אתם מבינים שהגורם של החולאי' הזאת הוא האויר הרע כמאמר הנביא (ישעי' נ"ט) כי עוונותיכם הבדילו ביניכם ובין אלקיכם ואמר (עזרא ט') כי עוונותינו רבו למעלה ראשם ואשמתנו גדלה עד לשמים מימי אבותינו אנחנו באשמה הגדולה הזאת עד היום הזה אך שאתם סבורים שמקרה הוא ושיעבור הזעם אפילו מבלי עשיות תשובה ואחר הרע יבא טוב וכמאמר (ישעי' כ"ו) חבי כמעט רגע עד כי יעבור הזעם והרבה פעמים שהיתה עת הזעם וריחם ה' אותנו דכתיב (עזרא ט') ובעבדותינו לא עזבנו ה' אלקינו ויט עלינו חסד, אכן אני הוא הרופא ואף שאין אני מומחה כ"כ מ"מ מתוך קצת מה שנודע לי אני מבין שהחולי הבא מהאויר הרע הם הרוחות רעות והקליפות אשר חטפו תפלותינו ואילולי לא הי' חולי בעצמותינו אע"פ שהי' האויר מלאה רוחות וקליפות מחמת עוונות אבותינו אלו היינו אנחנו צדיקים וישרים לא הי' זה מזיק לנו כי הי' השם קרוב אלינו ובפרט בתפלות רבים כי כל בי' עשרה שכינתא שרי' ובפרט בבה"כ ובתי מדרשות מקום מקדש מעט ושם אין רשות להחיצונים לכנוס כאמרם (סוכה נ"ב) אם פגע בך מנוול זה משכיהו לב"המ ולכאורה אינו מובן אם אין ליצ"הר רשות לכנוס לב"הכ ולב"המ מי הוא המסית לאנשים אשר בתוכו לדבר דברים בטילים בעת התפלה ובעת קריאת התורה או לחרחר ריב ומצה ולחשוב מחשבות זרות בשעת התפלה או לבטל עניית קדושה וברכו ועניית איהש"ר ויתר אמנים וכדומיהן הרבה מיני עוונות שנעשו בבתי כנסיות ובתי מדרשות ומי הוא המסית, אמנם ראו נא מתיקות לשון רז"ל שאמרו אם פגע בך מנוול זה ר"ל שהוא רוצה לפתותך ועדיין הוא כאורח הבא אל ב"ב לכנוס לביתו אז מהני משיכתו לב"המ אבל אם הוא בתוכו דהיינו שכבר ציית לי' כמו שדרשו רז"ל על פסוק לא יהי' בך אל זר איזה אל זר שהוא בגופו של אדם הוי אומר זה יצ"הר ור"ל שלא ישמע לו שאז לא יכנס לתוכו וכן אמרו בגמ' (שם שם) דבתחל' היצ"הר דומה לאיש הלך ולבסוף קראו אורח ולבסוף נעשה איש שנא' ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול לקח' מצאנו ומבקרו לעשות לאורח הבא לו ויקח את כבשת האיש הרש ויעש' לאיש הבא אליו ולכן לא מהני בה"מ אלא אם פגע בו אכן אם הוא כבר שורה בתוכו אינו יוצא ממנו כ"א ע"י תשובה אבל לא בכניסתו לב"המ ומש"ה לא אמרו אם אדם רואה שיצרו מתגבר עליו כדארז"ל (חגיגה ט"ז) אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילבש שחורים וכו' אמנם נאמר א"כ הי' משמע אפילו אם היצ"הר כבר שורה עליו מהני משיכתו לב"המ ולא כן הוא רק דוקא אם פגע בו מהני כנ"ל ונמצא שיצ"הר אשר שורה בגופו של אדם הולך עמו לב"הכ ולב"הא וזהו שדרז"ל (סוטה ג') על פסוק ילפת אורחת דרכם שהעבירה שהאדם עושה מלפפת עמו בעה"ז ובעוה"ב והם המה המסיתים בבה"כ ומבלבלים מחשבותיו, והנה שמעתי שה"ה האר"י ז"ל ראה אחד גדול ומפורסם בדורו שהאריך מאוד בתפלת י"ח והחזן המתין לו עד שיצא וצעק האר"י על החזן שלא ימתין עוד עליו כי לא יכול לסלק ממחשבתו תמונת אוכף העומ' לפניו וכשיצא ביקש מהאר"י להגיד לו מאחר שיודע מה שעלה במחשבתו מפני מה בא דמות זה בדמיונו ואמר מפני שרכב אמש ואע"פי שהי' לצורך מצוה מ"מ כיון שהאוכף אשר רכב עליו הי' בו שעטנז ומש"ה הי' בו הקליפה אשר בתמונתו רשות לבלבל תפלתו ונתן לו תיקונים ע"ז. אמרו נא אחינו בני ישראל מי ומי מאתנו אשר יוכל להתפאר את עצמו שהתפלל מראשית השנה ועד אחרית השנה הפלת י"ח אחת בלא מחשבה זרה וע"ז אמר הנביא (ישעי' כ"ט) בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני ובודאי גרמו הקליפות אשר נבראו מאתנו בעו"ה לבלבל מחשבותינו ועי"ז אין תפלתינו מקובלת ונמצא מבואר שניחר גרונינו שאין קולינו נשמע היא מחמת רוחות רעות ואילולי שהי' פגם בתוכינו לא הזיקו הרוחות להתפלה שבתוך בה"כ ובה"מ רק מחמת עוונותינו כבר שורה היצה"ר בתוכינו ומכח בלבול מחשבותינו ניכר שכבר שורה בלב ובמוח ששם הוא הפגם וכיון שכבר כלי המחשב' ביד היצה"ר בודאי הוא מביא אותנו לידי הרהורי עבירה הקשה מעבירה ומסית להרהר ביום לבא לידי טומאה בלילה וידעתי גודל החולי הנפש וגודל סכנות המות הנצחי' אשר הוא בעון הזה ושהוא מסוכן אפי' לההולך תוך ד' אמות שלו כדאי' בגמ' (נדה נ"ג) אמר רב המקש' עצמו לדעת יהא בנידוי ובזוהר פ' פקודי אית' שיש ארבעין ממונין וחד ממנא עלייהו ואילין אינון ארבעין קיימין ואוזיפו ומנדין לכל אילין דאפקין מפומי' מילי דלא איצטרך ומנונפי פומיי'