אור גדול ה

ישראל קאי אנאנס דש לא קא ממעט רק עכו"ם ולא גרים מדאמר שם ישראל ולא עכו"ם ולא אמר ישראל ולא עכו"ם ולא גרים, וכעין זה דייקו התוס' סנהדרין (פ"ו א') הנ"ל]. וא"כ לפי"ז לכ"פ אף למאן דסובר בירושלמי דבני ישראל קאי אנאנס והמקדש, נשים וגרים מצווים על קה"ש אמנם יען דיש מקום לטעות להאי מ"ד דנשים וגרים אינן מצווין להכי דייק הרמב"ם בלשונו לאשמועינן דכל בית ישראל מצווין על קידוש השם אף נשים וגרים. והארכתי קצת בזה משום דארווחנא עפ"י הנ"ל למפשט מאי דהביא בהגהות רש"א יו"ד (סי' קנ"ז) בשם ת' דרך אבוהב (סי' ס"ג) דמסופק לענין פרהסיא אם הנאנס מצטרף לעשרה ואם נשים מן המנין וכן ראיתי להפתחי תשובה דנסתפק בזה והוסיף להסתפק אם גרים מצטרפין לעשרה ולהנ"ל הדעת מכרעת בכל הני דהנאנס מצטרף וגם נשים וגרים מצטרפין. דהא למ"ד דבני ישראל קאי נמי אנאנס והמקדש א"כ פשיטא דהנאנס מצטרף כיון דגם הוא נכלל בהאי תוך בני ישראל, וכיון דלהך מ"ד הנאנס מצטרף ה"נ אף לאידך מ"ד דיליף מנעמן ג"כ הנאנס מצטרף דהא לא פליגי רק בטעמא ולא בדינא וכעין שכתב רבינו תם בהא דא"י לשמור גיטה, וכן דרך הראשונים בכמ"ד וכנ"ל ואפושי פלוגתא לא מפשינן ולמעט בפלוגתא עדיף. וכן בהיפך כמו לאידך מ"ד דיליף מנעמן נשים וגרים חייבין בקה"ש דמה"ת למעט כיון שסובר דב"י לא קאי אנאנס והמקדש א"כ ה"נ להאי מ"ד דיליף מבני ישראל נשים וגרים חייבין דמבני ישראל לא קא ממעט רק עכו"ם ולא נשים וגרים וכנ"ל דהא ל"פ רק בטעמא ולא בדינא, וממילא לפי"ז גם בהיפך כי היכא דלהך מ"ד דבני ישראל קאי אנאנס והמקדש, ואפ"ה ס"ל דנשים וגרים חייבין בקה"ש משום דהך בני ישראל לא קא ממעט נשים וגרים, א"כ פשיטא דלדידי' לענין פרהסיא אף נשים וגרים מצטרפין כיון דגם הם נכללין בהאי תוך בני ישראל, א"כ ה"נ אף לאידך מ"ד דיליף מנעמן נשים וגרים מצטרפין דאין לנו לעשות פלוגתא ביניהם לדינא וכ"ש לפמ"ש לעיל דאפשר דלמסקנא דילפינן מנעמן כולהו מודו דבני ישראל קאי אנאנס והמקדש דמאלישע מוכח דהפי' דקרא הוא דקאי אנאנס א"כ פשיטא דנשים מצטרפין דהא מבואר בג"מ דנשים חייבות בקה"ש, וגם פשיטא דהנאנס מצטרף וגם גרים מצטרפין מדלא הזכיר גמ' וירושלמי למעט בקה"ש רק עכו"ם מכלל דגרים חייבין וה"נ מצרפין. וכל הדברים הנ"ל, אף דאינם מוכרחין עכ"ז נראה דהם מוכרעין מדעת נוטה ושיקול הדעת הישר להבלתי מתעקש, דאם הי' איזה מחלוקת ביניהם לדינא הי' הירושלמי מפרש הנפקותא שביניהם, ע"כ נראה נכון וברור דאין שום נפקותא ביניהם לדינא רק משמעות דורשין איכא בינייהו ולדינא כל חד מודה לאידך. ועפי"ז נראה נמי במאי דראיתי בלב שלם חזון נחום לענין אם קטן מצטרף לפרהסיא דתליא במחלוקת הפוסקים לענין צירוף דבר שבקדושה ולהנ"ל מוכח דלא תלוי זה בזה, דהא לענין דבר שבקדושה נשים אין מצטרפין והכא בקה"ש הוי פרהסיא אף בפני נשים וכנ"ל, ושפיר א"כ י"ל דאף בפני קטנים הוי פרהסיא ואין ללמוד מדבר שבקדושה דהתם רבנן הכי תקינו ואסמכו אקרא ועיין ת פאר הדור לרמב"ם (סי' ע"א) עיי"ש גם מ"ש שם דבקה"ש בספק אזלינן לקולא משום ספק נפשות להקל ההיפך מבואר בתה"ד (סי' קצ"ט) והובא בש"ך יו"ד (סי' קנ"ז ס' א') ויבואר ש אי"ה שוב ראיתי במנחת חינוך (מצוה רצ"ז) שלמד ג"כ דינים דקה"ש בפרהסיא מדיני תפלה, והקשה על הרמב"ם דסתם כאן בקה"ש והנה הגם דלאו קושיא היא דאין דרכו של הרמב"ם כידוע למנקט מאי דאינו מבואר אמנם לפמ"ש פרהסיא דבקה"ש אינו ענין לצירוף דבר שבקדושה, ואף בפני נשים או גם קטנים הוי פרהסיא בקה"ש וכנ"ל. והנה כל זה הוא רק עפ"י מה שהוכחתי לעיל דהעשה דונקדשתי והלאו דולא תחללו איתקשי להדדי, וכל שישנו בונקדשתי ישנו בולא תחללו וכל שאינו בונקדשתי אינו בולא תחללו דא"א למפלגינהו הלאו מהעשה, וא"כ כיון דנשים וגרים מצווין על קה"ש כדמוכח מג"מ דפריך מאסתר, וכדמשמע מהירושלמי דאף למ"ד דקא ממעט עכו"ם מבני ישראל מ"מ נשים וגרים חייבין מדקאמר ישראל ולא עכו"ם ולא קאמר ישראל ולא עכו"ם נשים וגרים וגם מדלא מפרש הירו' נפקותא בין הני אמוראי מכלל דלדינא כ"ע שווין וא"כ כיון דלכ"ע נשים וגרים מצווין על קה"ש ע"כ דחייבין בכל בהלאו ובהעשה, וכיון דחייבין בהעשה דונקדשתי ממילא דגם לענין פרהסיא נשים וגרים מצטרפין, דהא גם הם נכללין בהאי תוך בני ישראל וכנ"ל. אמנם יש לדחות כל הנ"ל, דהנה לכאורה יש לתמוה דמאי מספקא אי עכו"ם מצווין על קה"ש דמה"ת יתחייבו, דהא כל התורה בכללה ובפרטה רק לישראל נאמרה ולא לב"נ, ויעוי' ביש"ש ב"ק (פ"י אות כ') ובת' חכ"צ (סי' כ"ו), וא"כ מאי מספקא להו בקה"ש ועוד מה שאמרו בגמ' בסנהדרין שם על נעמן הא בצנעא הא בפרהסיא קשה הא בע"ז ישראל אף בצנעא יהרג ואל יעבור, וא"כ אי עכו"ם מצווה על קה"ש מ"ש בצנעא דאינו מחוייב למסור עצמו והנה הרמב"ן במלחמות (ס"פ בן סורר) נראה שנרגש בזה, וכתב דלענין צנעא אף דבע"ז ישראל מצווה אף בצנעא עכ"ז עכו"ם בוודאי לא נצטוו על זה שאין להם מקרא מה"ת ולא כתיבי בהו קראי רק על קה"ש בפרהסיא שהוא דבר הנוהג בכל המצוות אפשר שנצטוו יעושה"ט בדבריו דנראה שמחלק דמצוה פרטית בוודאי לישראל נאמרה ולא לב"נ, אבל דבר כללי דקאי על כל המצוות שפיר י"ל דקאי נמי על ב"נ. והנה הלאו דולא תחללו קאי נמי על צנעא בע"ז וג"ע כמבואר ברמב"ם (ה"ל ד') ובלח"מ שם א"כ בלא תחללו נכלל פרטי וכללי, פרטי על צנעא בע"ז וג"ע דוקא וכללי בשעת הגזירה אף צנעא או שלא בשעת הגזירה בפרהסיא דהוא כלל, על כל המציות, וא"כ י"ל דבהלאו דולא תחללו פשיטא דב"נ אינו מצווה כיון דנכלל בו פרטי וכללי וכמו דהפרטי לא קאי על ב"נ, דכל התורה רק לישראל נאמרה ה"נ הכללי הנכלל בו לא קאי על ב"נ דא"א למפסקי' בסכינא חריפא דהפרטי יהא לישראל דוקא והכללי אף לב"נ כיון דבחד קרא וחד תיבה נכללו תרווייהו משא"כ העשה דונקדשתי דלא נכלל בה דבר פרטי רק כללי דקאי על פרהסיא דנוהג בכל המצוות שפיר י"ל דקאי גם לב"נ: וא"כ נדחה כל הנ"ל דשפיר י"ל דהעשה דונקרשתי והלאו דולא תחללו לא איתקשי להדדי ואפילו הכי פשיט בירו' דעכו"ם אינו מצווה על קה"ש מהא דכתיב בני ישראל ולא מספקא להו דיתחייבו מהלאו דולא תחללו משום דבהלאו דולא תחללו פשיטא דעכו"ם אינו מצווה דהא נכלל בו פרטי וכללי ורק לישראל נאמר ולא לב"נ, ורק בהעשה דונקדשתי דכללי הוא ולא פרטי מספקא להו דאפשר דגם עכו"ם מצווה עלי' ופשיט מבני ישראל ישראל ולא עכו"ם וכיון דאימעטו מונקדשתי פשיטא דעכו"ם אינן מצווין כלל לא בהלאו ולא בהעשה. ולפי"ז שוב אין ראי' דנשים וגרים מצטרפין לענין פרהסיא דשפיר י"ל דבני ישראל ממעט גם נשים וגרים ואפ"ה חייבין הם במצוות קה"ש כדמוכח דפריך מאסתר משום דנהי דאימעטו מונקדשתי עכ"ז חייבין הם מהלאו דולא תחללו, דהעשה והלאו לא איתקש להדדי ומש"ה נמי לא