עונג יום טוב תקסז

דיולדות הזוקק ליבום לחזקה הנמשכת מאיסור א"א וא"כ כיון דלא הוי אלא איסור דרבנן ואיכא פלוגתא דרבוותא וגם יש לצרף לזה בנ"ד דגם הא דלא הוחזק בבני לא הוי חזקה גמורה שלא נשמע מפיו דבר זה שאין לו בנים רק שלא ידענו אם יש לו בנים לכן יש להקל בזה: יש להסתפק באחד שאמר שראה אשתו שזינתה והיא מכחשת אותו ומת הבעל ונפלה לפני יבם אם מותרת להתייבם דלכאורה אפשר לומר כיון דלא אסורה לבעלה אלא מטעם שויא אנפשה חד"א אבל כשמת מותרת אף לכהן ואין אנו מחזיקין אותה לסוטה אלא לגבי בעלה א"כ מותרת אף ליבם כמו שאר יבמה (והא דלא קתני במשנה דאלו אסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן אשה שאמר הבעל שראה שזינתה ובש"ס שם (ד' פ"ד) דשקיל וטרי התם אי תני ושייר ולא מוכיח מהא דלא תני הך גוונא נראה דיש לומר דלא קתני אלא איסור שגם אנו יודעין שהוא איסור משא"כ אשה שבעלה אמר שזינתה אין אנו מאמינים לו כלל רק שהוא נאמן לגבי עצמו] או דלמא כיון דאמרינן בסוטה (דף ו') טעמא דסוטה אסורה להתייבם משום דכיון דבמותר לה נאסרה באסור לה לא כ"ש וה"נ כיון שנאסרה על בעלה אסורה להתייבם: ונראה דמותרת להתייבם דהא שם בסוטה פריך אלא מעתה אשת כהן שנאנסה ויש לו אח חלל ה"נ דאסורה לו משום ק"ו ומשני התם אונס בישראל משרי שרי הרי דכיון דאונס בישראל שרי לא איכפת לן במה שנאסרה במותר לה א"כ כ"ש הכא דבעינן למימר גבי יבם דמחזיקין אותה שלא זינתה כלל: מיהו צ"ע מהא דאמרינן ביבמות (דף קי"א) תנן התם בראשונה היו אומרים האומרת נטולה אני מן היהודים יוצאת ונוטלת כתובה חזרו לומר האומרת נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ומשמשתו ומבעי ליה אמרה נטולה אני מן היהודים ומת מי מסקא אדעתה דנפלה קמי יבם או לא ופירש"י ז"ל שהבעל הפיר חלקו ומת ומבעי ליה אי אסורה ליבם מחמת נדרה או לא וקשה דלמה איכפל רש"י ז"ל לפרושי שהפיר הבעל חלקו ומת דהך בעיא אי חל נדרא איבם הוי מצי למיבעי נמי אם לא הפיר הבעל חלקו ומת אם מותרת ליבם שאין היבם בכלל הנדר או לא א"ו דכשלא הפיר חלקו ומת אסורה להתייבם מחמת דבמותר לה נאסרה באסור לה לא כ"ש ואף שהאיסור רק מחמת נדר לחוד וביבם לא שייך הך איסורא כלל מכל מקום אסורה ליבם: ונראה דרש"י ז"ל היה מוכרח לפרש דבעייתו מיירי שהבעל הפיר חלקו ומת דבלא"ה היתה אסורה ליבם משום ק"ו דאי נימא דמיירי בלא הפיר חלקו ומת א"כ ל"ל לאתויי כלל הך דמשנה אחרונה הא הך בעיא מצי למיבעי גם למשנה ראשונה שאינו יכול להפר ונוטלת כתובה ויוצאת אם מת אם מותרת להתייבם ומדמבעי ליה רק למשנה אחרונה ש"מ דלמשנה ראשונה אסורה בלאו הכי משום ק"ו ומבעי ליה למשנה אחרונה כגון שהפיר חלקו ומת דליכא ק"ו אי אסורה ליבם משום נדרה או לא וצ"ל לפ"ז דאף דאמרינן שם בסוטה באשת כהן שנאנסה ולו אח חלל דלא אסרינן משום ק"ו דבמותר לה נאסרה משום דאונס בישראל משרי שרי. עיקר החילוק דבישראל ובחלל לא משכחת כלל איסור זנות דאונס ולא שייכא גביה כלל להכי לא אמרינן ק"ו אבל זנות דרצון אף דזנות שתחת הבעל לא שייכא גבי יבם מ"מ אלו זנתה תחתיו היתה אסורה והאיסור דנוהג בו שייך למימר ק"ו דבמותר לה נאסרה באסור לה לכ"ש ולהכי הוצרך רש"י ז"ל לפרש שהפיר לה קודם שמת ולהכי בנודרת הנאה מבעלה ומת נמי שייך למימר האי ק"ו דהא איסור נדר נוהג גם גבי יבם אלו נדרה תחתיו ואמרינן במותר לה נאסרה וכו' ועיין ברש"י ז"ל שם בסוטה שמשמע מדבריו ג"כ דלא אמרינן ק"ו אלא באיסור שנוהג גבי יבם ג"כ: ולפי"ז אפשר לומר גם בבעל שאומר שראה שזינתה אף דלכל מילי מחזקינן ליה למשקר מ"מ כיון שנאסרה עליו מטעם אמירתו וכמה רבוותא סברי דענין שויא אנפשה חד"א הוא מטעם נדר אמרינן ק"ו במותר לה וכו' ואסורה להתייבם: מיהו לפמ"ש התוס' ביבמות (דף פ"ד) ד"ה שייר שהקשו אמאי לא פריך בסוטה בנעשה פצוע דכא ומת תהא אסורה להתייבם מטעם במותר לה נאסרה וכו' ותירצו דלא שייך לומר במותר לה נאסרה אלא במעשה שנעשה באשה ולא באיש א"כ לפ"ז אפשר דהכא שהוא אומר שראה שזינתה ונאסרה עליו לא מיקרי מעשה באשה דהא אנן לכל מילי מחזיקינן שלא זינתה רק שהוא אסור בה מחמת אמירתו ולא מיקרי מעשה באשה כ"א באיש ודמי לנעשה פצוע דכא דלא אמרינן בי' במותר לה נאסרה וכו': מיהו עיקר הדבר שדקדקנו מלשון רש"י ז"ל דאם לא הפיר הבעל ומת אסורה להתייבם קשה לכאורה דאיך שייך בזה במותר לה נאסרה נהי דהבעל לא הפיר לה ואפילו אם הקים לה מ"מ הא יכולה לשאל לחכם על נדרה ותהא מותרת ואיך שייך לומר בזה במותר לה נאסרה: מיהו מצינו כה"ג (בב"ק ס"ז) דאמר התם דגזלן שתרם הוי יאוש ושינוי השם מעיקרא טיבלא והשתא תרומה והקשו התוס' הא הוי שינוי החוזר לברייתו ע"י שאלה ותירצו דשאלה בתרומה לא שכיחא והרשב"א ז"ל שם הוכיח דמידי דלא שכיח נמי מיקרי חוזר לברייתו ותירץ דכיון דשאלה א"א כ"א ע"י אחרים שיתירו לו לא מיקרי חוזר לברייתו עי"ש בדבריו ז"ל. ואפשר לאמר דה"נ כיון דשאלה צריכה לאחרינא מיקרי נאסרה במותר לה ואמרינן ק"ו במותר לה נאסרה באסור לה לא כל שכן: תם ונשלם, שבח לאל בורא עולם.