עונג יום טוב שסג

בפלוגתא דרבה ור' ירמיה ור"ז דמיירי במצאו אחר דהא קתני מצא גיטי נשים שחרורי עבדים דמשמע שאחר מצא. הרי"ף כתב שם הלכך לא מהדרינן גיטא בשיירות מצויות ולא הוחזקו ולשון מהדרינן ודאי הוא במצאו אחר ולא ידעינן שנאבד מן השליח ובעינן ס"מ מן התורה למ"ד סד"ר פסקינן כר"י ור"ז דאף בלא הוחזקו לא מהדרינן דהיכא דלא ידעינן שנאבד לא מהני ס"ב למ"ד סד"ר ובעינן ס"מ ור"י ור"ז סברי דזה לא מיקרי ס"מ אף שלא הוחזקו ודוקא גבי יצחק ר"ג פסק כרבא דמיקרי ס"מ משום דבעינן הס"מ רק מדרבנן דהא נאבד זכרו משא"כ גבי גט דבעינן ס"מ מדאורייתא דלא ידעינן שנאבד ממנו כלל פסקינן לחומרא כר"י ור"ז ומיושב דברי הרי"ף ז"ל: ואפשר לומר דגם הר"מ ז"ל שהעתיק עובדא דיצחק ר"ג שבא שליח אחד ואמר אמרו לי אנשים או ב"ד כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל מיירי נמי שאותו יצחק בן מיכאל לא נודע בביתו היכן הוא והוא בגדר אבידה שבזה פסקינן כרבא ומ"ש (בפ"ג מה"ג) דחיישינן לשני שווירי בלא הוחזקו היכא דשיירות מצויות מיירי במצאו אחר שלא נודע שנאבד ממנו הגט כלל וכן משמע לשון הגמרא (בב"מ י"ח) איכא דאמרי אע"ג דלא הוחזקו לא נהדר ולשון לא נהדר ודאי משמע שמצאו אחר והשליח תובע ממנו הגט ואף שמדברי הר"ן ז"ל משמע דהר"מ מיירי דמצאו בעצמו שהרי סיים הר"מ ז"ל שם בהך בבא (פ"ג מה"ג ה' ט') או שמצאו בכלי שהניחו בו ויש לו טביעות עין בארכו ורחבו של גט והיה כרוך הרי הוא בחזקתו ותמה הר"ן כיון דמיירי במצאו בעצמו ל"ל סימן בכלי בטב"ע לחוד סגי דע"ה נמי יש לו טב"ע אלא שאינו נאמן ובמצאו בעצמו נאמן במגו דלא אבדתי הרי שהר"ן ז"ל מפרש דהר"מ מיירי במצאו בעצמו א"כ הרי חזינן דגם במצאו בעצמו שהוא יודע שאבדו ואפ"ה כתב הר"מ ז"ל דבלא הוחזקו נמי בעינן לאלתר או סימן וטב"ע מ"מ אף שהר"ן ז"ל מפרש כן דהר"מ מיירי במצאו בעצמו ופשטא דמתניתין (בגיטין כ"ז) שהעתיקה הר"מ בהך בבא נמי הכי משמע מ"מ לאו דבר ברור הוא: והירושלמי ודאי דמפרש דמתניתין מיירי במצאו אחר דהא אמר בירושלמי (בגיטין פ"ג ובפרק בתרא דיבמות) דהחשש הוא שמא היה בידו גט פסול הפסול ואבד הכשר וכשמצא את הפסול מצא ע"ש (וגם מעכ"ת הביא דברי הירושלמי) וחששא זו ודאי לא שייכא אלא כשמצאו אחר והשליח אין לו נאמנות דבמצאו בעצמו הא יכול לאמר שלא היה בידו גט פסול כלל א"ו דמיירי כשמצאו אחר וכן נראה מפירש"י שסביב האלפסי ז"ל שכתב מצאו לאלתר כשר כגון שנכתב בו ביום ע"ש ולמאי הוצרך לפרש שנכתב בו ביום א"ו דמפרש שמצאו אחר וקשה לו דבמצאו אחר מנא ידעינן שהוא לאלתר שמא נאבד מכבר להכי פירש שנכתב בו ביום וזה פשוט: ואין להקשות דאי מיירי במצאו אחר א"כ אמאי לאלתר כשר נהי דלא חיישינן שמא יוב"ש אחר הוא אכתי ניחוש שמא נמלך שלא ליתנו כדאמרינן שם מצא גט אשה אין הבעל מודה לא יחזיר שאני אומר כתובין היו ונמלך שלא ליתנן ועל הירושלמי לא קשה דאפשר לומר דמפרש שמצאו אחר ויש עדים שנאבד ממנו וכיון דמצאו לאלתר דליכא חשש יוב"ש אחר וזהו הגט שאבד הרי ידעינן שהיה בידו ונעשה עליו שליח ויש לו נאמנות שנמסר בידו מהבעל לגירושין ולא חיישינן לביטלו שלא בפניו אבל לפמ"ש בשיטת הר"מ שמפרש המשנה במצאו אחר וליכא עדים שאבדו דלהכי חיישינן אף בלא הוחזקו משום דלא ידעינן שנאבד ממנו] א"כ ניחוש לנמלך ולא נעשה עליו שליח כלל דז"א דע"כ לא חיישינן לשמא נמלך אלא במשנה דמצא גיטי נשים שנמצא במקום שנכתב דאפשר לומר שנפל מהבעל שנמלך שלא ליתנו אבל הכא קתני המביא גט דמיירי שהבעל במקום אחר והשליח בכאן והגט נמצא כאן ליכא למיחש לנמלך דא"כ מאי בעי הגט הכא א"ו מיד השליח נפל ואף דאיכא למימר דהבעל נתנו ליד השליח לפקדון והוא משקר ורוצה לגרשה והוא אינו נאמן כיון שמצאו אחר מ"מ מדברי התוס' בב"מ (דף י"ח) ד"ה נפק מבואר בהדיא דלא חיישינן לזה שכתבו שם דאי השליח תובעו מיירי בלא כתוב בו הנפק ולא חיישינן לנמלך דאין יכול לבטל שלא בפני השליח ע"ש ולא חששו שמא נתן ליד השליח לפקדון וצ"ל כיון דהבעל הימניה ונתן בידו לא חיישינן שמא משקר ואומר שניתן לו לגירושין אף שניתן לו לפקדון ומהמנינן ליה אף שמצאו אחר ולהכי לאלתר כשר ובתשובה אחרת הארכתי ליישב דברי הר"מ ז"ל לפי דברינו דמיירי במצאו אחר: ומבואר מכל זה דהיכא שהאיש שאנו דנין עליו לא נודע מה היה לו לא חיישינן לתרי יצחק וכן צ"ל דמיירי במשנה דמשיאין ע"פ בת קול שנודע שאבד האיש הזה שאנו דנין ובאמת קושית מעכ"ת חמורה היא על שיטת הרמב"ן שמפרש דהא דאמר רבא לא חיישינן לתרי יצחק הוא משום כאן נמצא כאן היה והיינו משום שהעדים ראו את זה שמת באספמיא שהלך מקורטבא ולהכי לא חיישינן שמא בא לקורטבא יצחק ר"ג אחר והלך משם עם העדים ומת באספמיא אלא אמרינן דיצחק שהלך עם העדים מקורטבא הי' תמיד בקורטבא אבל היכא דליכא למימר כאן נמצא כאן הי' חיישינן לתרי יצחק דאיך יפרנס מתניתין דצלמון ובראש ההר דלא חיישינן מיהו אף לשיטת התוס' דרבא לא חייש לתרי יצחק אף בלא טעם דכאן נמצא כ"ה מ"מ תקשה לאביי איך יפרנס מתניתין דצלמון כיון דחייש לתרי יצחק ומצאתי שהלח"מ (בפי"ג מה"ג) הקשה כן: ולי נראה כיון דמסקינן בגמרא (דף קכ"ב) בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין ולא חיישינן שמא שד הוא ה"נ אין חוששין שמא יוב"ש אחר הוא והמקשן דפריך ודלמא שד הוא ולא פריך דלמא יוב"ש אחר הוא עדיפא מיניה מקשה וה"ה דהוי מצי להקשות דניחוש לתרי יצחק ועוד דסוגית הש"ס דמקשה ודלמא שד הוא ולא מקשה ליחוש לתרי יצחק קאי אליבא דרבא דקי"ל כוותיה ולאביי באמת בלא"ה הוצרכנו לתרץ הך שנוייא דבשעת הסכנה שאני משום דחייש לתרי יצחק: וגם יש לצרף הפ"פ שנמצא אצלו שהוא מדברים דלא מושלי אינשי רק שצריך לחקור אולי ניתן ע"פ משגה פ"פ לאיש הזה ע"ש איש אחר: