עונג יום טוב שמא

אין גניבה אין טביחה ומכירה והיינו דלא מתחייב משעת משיכה אלא משעת טביחה ובפ"א מה' שאלה ופקדון פסק הניח להם אביהם פרה שאולה ומתה אין חייבין באונסיה חשבו שהיא של אביהם טבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול ואם הניח להן אביהן אחריות נכסים ומתה או שטבחוה משלמין את דמי' מנכסיו עכ"ל וכיון שפסק במתה שחייבים בהניח להם אביהם אחריות נכסים ע"כ דסובר דמשעת משיכה אתחייב באונסין וא"כ דברי הרמב"ם ז"ל סותרים זא"ז וע"ז תי' הש"מ דדעת הרמב"ם ז"ל בהיתה פרה שאולה וטבחה דרך גניבה שפטור משום דמתחייב בשעת טביחה ולא שייך לומר דמתחייב משעת משיכה למפרע כמ"ש הריטב"א דכיון דטבחה דרך גניבה הרי כלתה שאילתו וחיוב חדש ופנים חדשות בא לכאן דהיינו גניבתו והיכי תו מצינן למימר דלמפרע משעת שאלה מתחייב בגניבה זו והרי בתורת שאלה בא לידו ושוב כשנגנבה בההיא שעתא רמיא הך חיובא דגניבה עליה ולא משעת שאלה אבל בהניח להם אביהם אחריות נכסים אמרינן כיון דנאנסה ומתה לבסוף מעיקרא בשעת שאלה הוא דנתחייב אביהם והש"ס דקאמר ר"פ שאולה אתי לאשמעינן היינו דרב פפא סובר דאפי' אם טבחה ע"מ לשלם דמים והיינו שטבחה בתורת שאלה נמי פטור ולא אמרינן דמשעת משיכה נתחייב למפרע אע"ג דלא יצאת מכלל שאלה ובזה פליגי הני תרי לישני דרבא דמאן דמתני הא דהניח אחריות נכסים אסיפא דטבחוה ואכלוה אבל במתה פטורין סובר כרב פפא דאף היכא דלא הוי דרך גניבה לא מחייבינן למפרע ומאן דמתני לה ארישא וגם במתה חייב בהניח אחריות נכסים פליג ארב פפא וסובר דהיכא דלא הפסיקה שאילתו כמו מת והניח אחריות נכסים או שטבחה דרך שאילה ע"מ לשלם מתחייב למפרע משעת אונסין והרמב"ם ז"ל לא פסק כרב פפא היכא דטבחה דרך שאילה וכן היכא דהניח אחריות נכסים במת השואל דחייבים לשלם משום דכיון דלא פסקה שאילתו חייב למפרע משעת אונסין כהך לישנא דפליג ארב פפא ומ"מ פסק כרב פפא בטבחה בשבת דרך גניבה דפטור משום דבזה א"א לחייב למפרע משום דכלתה דין שאילה ופנים חדשות בא לכאן והיינו דדייק הרמב"ם ז"ל (בה' גניבה) טבחה בשבת דרך גניבה ולא ע"מ לשלם זהו תוכן דברי הש"מ ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל: הנה נתבאר היטב מדברי הש"מ בדעת הרמב"ם ז"ל דפסק דבשומר מתחייב ומשתעבד נכסי משעת משיכה והיינו דכשפשע אח"כ או בגו"א בשומר שכר או אונס בשואל מתחייב למפרע דהחיוב נמשך משעת משיכה על שעת האונס שאירע אח"כ ורק אם לקחו אח"כ בתורת גניבה פסק לו דין שאלה וא"א לחייבו משעת משיכה משום דפנים חדשות בא לכאן אבל בשומר מתחייב משעת הגבהה אשעת אונס: ובזה מתפרש היטב הסוגיא דב"ק דגבי שור הנסקל עפ"י הסברא שכתבנו דלהכי אמרו רבנן משנגמר דינו החזירו אינו מוחזר משום דסברי אין גומרין דינו של שור אלא בפניו ומצי למימר אילו אייתיתי' נהלי הוה מעריקנא לי' לאגמא והיינו דאע"ג דלא התפיסו בידים נמי חייב [כשיטת התוס'] ולא מטעם שכתבו התוס' (דף מ"ה) ד"ה השתא דמה שנופל ליד ב"ד חשיב היזק ניכר אלא דאף דמיקרי היזק שא"נ נמי חייב דחשיב כמו שעשה בעצמו ההיזק דאילו לא עמד בב"ד בשעת גמ"ד לא הוי גמרי לדינא ואף שהי' מחויב עפ"י הדין למוסרו לב"ד מ"מ מתחייב משעת הגבהה אמה שעושה אח"כ בעצמו כמו שכתבו התוס' במנסך שמתחייב משעת הגבהה על מה שעושה אח"כ אף דאז קלב"ם וגם הוי היזק שא"נ ור"י סובר גומרין דינו של שור שלא בפניו וכיון דבלא דידי' נמי הוי גמרי לדינא ולא מיקרי עשה הוא בעצמו ומצי אמר הש"ל ופסק הרמב"ם ז"ל כרבנן דהואיל ואין גומרין דינו של שור אלא בפניו מחייב משעת הגבהה על מה שנגמר דינו בפניו בב"ד אף שהי' מחויב למוסרו לב"ד וכ"ז הוא בשומר אמרינן דמתחייב משעת הגבהה על פשיעה שיהא אח"כ דבשעת הגבהה עדיין לא הי' חיוב ברור שמא לא יבא הדבר לידי פשיעה אבל גזלן מתחייב בשעת גזילה חיוב ברור וקמה לי' ברשותו לכל דבר מה"ט אמר רבה האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחברי' מעיקרא שוי' זוזא ולבסוף שויא ד' תברא או שתיה משלם ד' איתבר ממילא משלם זוזא ומשמע אפילו איתבר ממילא בפשיעתו [וכ"כ הרא"ש במרובה] משום דאין עליו חיוב שמירה ואינו מתחייב משעת הגבהה על מה שיארע אח"כ ולא מתחייב אלא או אשעתא דגזל או אשעתא דהפסידו בידים מן העולם אבל שיהא נמשך חיוב משעת הגבהתו על מה שיעשה אח"כ זה לא מצינו גבי גזלן הילכך הך סברא שכתבנו דמתחייב משעת הגבהה על מה שיעשה אח"כ בידים אף בהיזק שאינו ניכר זה א"א לומר אלא בשומר שבו נמשך החיוב משעת הגבהה על מה שיהא פסידא אח"כ כמ"ש הריטב"א אבל בגזלן לא אמרינן הכי וכל שא"א לחייבו על שעת הגבהה ממש או על שעת אבידה מן העולם אינו מתחייב (וכ"כ הש"ך (בסימן רצ"ה ס"ק ז') שומר מתחייב כמה שהי' שוה בשעת פשיעה אם נתייקר אף דגזלן אינו משלם יוקרא אף שנתבר בפשיעה והיינו מה"ט שכתבנו דבשומר נמשך חיוב שמירה משעת הגבהה ובגזלן ליכא חיוב שמירה אלא החיוב הוא בשעת הגבהה או אם עבד מעשה ושיברו בידים) הלכך בגזלן בהיזק שא"נ שא"א יכול לחייבו על שעת ההיזק ואלו עשאו אחר הוי גזלן מצי למימר הש"ל השתא נמי דעשאו בעצמו מצי אמר הש"ל ואף דגבי מנסך כתבו התוס' דלרב מתחייב משעת הגבהה אשעת ניסוך ורש"י כתב התם דמיירי שהגביה ע"מ לגוזלו נראה דהרמב"ם ז"ל מפרש דלא הגביה ע"מ לגזול אלא ע"מ לנסך וכל המגביה ע"מ להזיק כל זמן שלא היזק יש לו דין שומר דהא לא רצה ליטול לעצמו רק להזיק ועדיין אין חיובו ברור למהוי גזלן גמור שמא לא ינסך ויוחזר היין לבעלים ומ"מ דין שומר יש לו דכל מי שנוטל חפץ חבירו לידו נעשה עליו שומר עד שיחזירנו לבעלים: ואף דאמרינן בב"ק (דף צ"ח) הזורק מטבע של חבירו לים פטור מאי טעמא דאמר לי' הא מנח קמך שקליה וה"מ דאדי' אדויי אבל שקלי' בידיה מגזל גזליה השבה בעי למיעבד אלמא דגם הגביה להזיק מיקרי גזלן התם ודאי אחר שכבר נטל מיקרי גזלן אעפ"י שלא נטל לעצמו אבל כ"ז שלא זרק לים אין לו דין גזלן אלא דין שומר ומחייב בהגבהה על מה שיעשה אח"כ בידים הלכך כתבו התוס' דרב סובר דמחייב משעת הגבהה על שעת ניסוך אף דעל שעת ניסוך קלב"ם (ועוד דהתם אם רוצה להחזיר היין ולומר הש"ל ולפטור עצמו בהשבה ודאי דאין לו דין גזלן והיה עד שעת חזרה דין שומר דהא כבר יצא יד"ח השבה מדין גזל במה שמחזיר לו היין ואומר לו הש"ל כדין היזק שאינו ניכר דמהני בו השבה ואין לנו לחייבו אלא מדין שומר ובשומר מתחייב משעת הגבהה על מה שיעשה אח"כ ולהכי כתבו התוס' דרב סובר דמשעת הגבהה מתחייב על שעת ניסוך]: ושפיר מפרש הש"ס דרישא דמתניתין אפילו כרבנן דאומרים באיה"נ הש"ל וגם סיפא דמתניתין דקתני שור שהי' יוצא ליסקל נמי אתי אפילו כרבנן דבגזלן מודו רבנן דמצי אמר הש"ל וכן פסק הרמב"ם ז"ל כסתמא דמתניתין גבי גזלן אף דגבי שומר פסק כרבנן דאם החזירו אינו מוחזר משום דאין גומרין דינו של שור אלא בפניו ומתחייב משעת הגבהה על מה שעמד בב"ד בשעת גמר דין דמקרי מעשה בידים ומחייבינן לי' אף שהי' מחוייב למוסרו לב"ד לקיומי בי' ובערת הרע וכמו שבארנו: והנה כ"ז רק בשור הנסקל דעיקר טעמא דאין גומרין דינו של שור אלא בפניו ומצי אמר אי הוה מייתית לי הוה מעריקנא לי' לאגמא וכשעומד השומר על גמר דינו הוי כמו פשיעה בידים אבל בחמץ שעעה"פ מודה הרמב"ם דמצי א"ל הש"ל ואף שהי' לו למוכרו קודה"פ ולא מכרו דודאי דהוי פשיעה כמו שומר חנם שהי' לו לקדם ברועים ומקלות ולא קידם מכ"מ כיון דמעשה בידים ליכא מצי אמר לו הש"ל כדעת הש"ך והמג"א ולא כדברי המהרש"ל ז"ל בים של שלמה על מס' ב"ק שפסק שבשומר לא אמרינן כלל הש"ל כ"ז נלע"ד: