עונג יום טוב רצו

שאין מפרישין חלה מקמח ואור"ת דיש בידה להביא עיסה מגולגלת מן השוק ולומר עיסה זו תהא חלה על קמח לכשיהיה נילוש ודברים שבידה הם קיימין דאין זה דבר שלא בא לעולם כיון שבידה ללוש ולגלגל העיסה קרוי שפיר בא לעולם כיון שבידו לעשותו כדאמר בפ' האומר פירות ערוגה זו תלושין יהא תרומה על פירות ערוגה זו מחוברין דבריו קיימין דכל שבידו לעשות לאו כמחוסר מעשה דמי ובידו לתולשם ומ"מ בהאי טעמא לחוד לא סגי לן למימר דמצי למיעבד שליח כיון שבידו ללוש ולגלגל מדאמר בפ' ר"ג האומר לחבירו כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה ה"ז גט מפני שבידו לגרשה ובעי התם ליבמתו מהו ומאי קא מיבעיא ליה והא בידו לבא עלי' ולגרשה א"ו כיון דהשתא לא מצי לגרשה לא מצי משווי שליח כיון דמחוסר מעשה לבא עליה ה"נ כיון דהשתא לא מצי להפריש אינו קרוי בידו מה שבידו ללוש ולגלגל לענין זה שיכול לעשות שליח כיון דמחוסר לישה וגלגול עכ"ל התוס'. והנה קשה לי במש"כ דלהכי יכול לעשות שליח משום שיכול להביא עיסה מגולגלת מן השוק ולהפריש על הקמח דאכתי האי חלה שהשליח מפריש אחרי הגלגול אין בידו של בעל העיסה לעשות כעת חלה ומאי מהני מה שבידו להביא עיסה מן השוק כיון דהאי עיסה אין בידו לעשות תרומה: ומצאתי שהגאון בעל דורש לציון עמד ג"כ ע"ז אלא צ"ל דכל היכא דהמשלח מצי למעבד השתא שיחול לאחר זמן מצי למיעבד שליח שיעשה ג"כ הדבר לאחר זמן. ולהכי בתרומה וחלה כיון דיכול המשלח לאמר על קמח שיהא חלה כשיעשה עיסה דעשיית עיסה הוי בידו כמו תלישת הפירות וחלה אמירתו כשיעשה עיסה מצי נמי משווי שליח שהוא יעשה חלה כשיהא עיסה (וראיית התוס' מיבמתו דבעי למימר בפ' ר"ג (דף נ"ב) דאי אמרינן דיבמתו לא דמי לארוסתו וכאשה דעלמא דמיא עדיין לא מהני אם אמר ללבלר כתוב גט ליבמתי לכשאיבמה אגרשנה כמו דלא מהני באשה דעלמא כתוב גט לכשאכנסנה אגרשנה ואע"ג דביבמתו יכול לבוא עליה בע"כ מ"מ לא מצי משווי לסופר שליח כעת לכתוב הגט בארנו במק"א דהתם טעמא אחרינא הוא] ולפי זה פשוט הוא שיכול לעשות שליח בתוך למ"ד שיפדנו כשיגיע הזמן כיון דהוא בעצמו יכול ליתן הכסף לכהן ע"מ שיחול הפדיון ביום למ"ד מצי משווי נמי שליח השתא: ונראה לכאורה ראיה מסוגיא דנזיר גופא דמוקי התם ברייתא דאמר לאפוטרופוס כל נדרים שתדור אשתי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני דמהני כר"א דבעל עצמו יכול לומר כל נדרים שתדורי עד שאבוא ממקום פלוני מופרין ה"ז מופר דלרבנן דאמרי אינו מופר לא מהני שליח דמילתא דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי עביד וא"כ תקשה לר"א נמי דסובר דבבעל עצמו מופר הא אין ההפרה חלה עכשיו אלא אחר הנדר ואיך מצי משווי שליח עכשיו א"ו דכיון דמצי לומר עכשיו וחלו דבריו אחר הנדר מיקרי מצי עביד: וה"ה בכל דוכתי דכל מה שאדם יכול לומר עכשיו שיחולו דבריו לאחר זמן מצי משווי שליח שיעשה השליח שליחותו לאחר זמן: מיהו זה יש לדחות דהתם היינו טעמא דלא איכפת לן במה שאין הבעל יכול להפר עכשיו ממש משום דעכשיו ליכא נדר עדיין ולא שייכה הפרה להכי חייל השליחות אע"ג דאינו יכול להפר עכשיו ואף אם נימא דבחלה לא מצי משוי שליח כשהוא קמח מחמת שאינו יכול להפריש כעת אף דגם התם עדיין לא שייכא גבי קמח כלל התם שאני דכיון דהוא רוצה לעשות חלה וכעת ליכא שייכות דהרמה כלל הרי תכונת הקמח שהוא כעת אינו על מצב שיעשה עליו שליח להפרשה וסותר את עשיית השליחות להפרשה דהוא עשה השליח להפרשה והקמח עדיין לאו בר הפרשה הוא אבל גבי הפרה מה שלא נדרה עדיין אין זה סתירה להפרה דמאי איכפת לן מהא דלא שייך בה הפרה עכשיו כיון דגם הוא רוצה שלא יהא עלי' נדר וגם עכשיו אין עלי' נדר להכי יכול לעשות שליח עכשיו אע"ג דאינו מיפר עכשיו ממש ותדע דהא בדבר שאינו בידו ודאי דלא מצי משווי שליח והכא הרי אין ביד הבעל שתדור אשתו ואיך מצי משווי שליח וכן הוא עצמו איך יכול להפר לר"א קודם נדרה הא בדבר שאין בידו לא מהני דבריו שיחול אחר זמן לכ"ע א"ו דמה שמחוסר נדר לא איכפת לן כיון שאין זה סותר רצונו דהא הוא רוצה בהפרתה שלא יהא נדר וגם עכשיו אין כאן נדר ולהכי נמי מצי משווי שליח לר"א שיפר אח"כ אע"ג דהוא בעצמו אינו יכול להפר עכשיו ממש: מ"מ יש להביא ראיה מסוגיא דנדרים ע"ג) דמוקי התם הא דאומר אדם לאפטרופוס דאמר שיחול לכי שמענא משום דבעינן ושמע דוקא וא"כ בזה שפיר תקשה אם נימא דלא מצי משוי שליח אלא בדבר שיכול עכשיו ממש א"כ אמאי משוי השליח שיחול הפרת השליח אחר שמיעתו של בעל הא הוא בעצמו אינו יכול להפר קודם שמיעה דנהי דמה שמחוסר עשיית הנדר לא מעכב עשיית השליח משום שאינו סותר לההפרה וכמש"כ מ"מ חסרון השמיעה מילתא אחריתא היא ואמאי מצי משוי שליח א"ו דמצי משוי שליח אף אם אין בידו לעשות המעשה בעצמו כעת ממש וכיון דהוא יכול להפר לר"א שיחול אחר השמיעה [דמחוסר שמיעה לא לאו בידו הוא דרגילות הוא שישמע הבעל] ה"נ מצי משווי שליח עכשיו שיחול אחר השמיעה ולא איכפת לן במה שאינו יכול להפר בעצמו קודם השמיעה כיון שיכול לאמר שיחול אחר שמיעתו: וה"ה בתרומה או בפדיון הבן כיון שיכול לעשות הדבר ע"מ שיחול לאחר זמן יכול לעשות עכשיו שליח ג"כ וכיון דהוי שליחות גמור יכול השליח לפדות ולא מהני גילוי דעת בעלמא לבטל השליחות דכל היכא דחל השליחות אינה מתבטלת בגילוי דעתא עד שיבטל השליחות בפירוש: סימן קב שאלה אם מותר לפדות בכור במעות נייר או לא: תשובה הנה קיי"ל אין פודין בשטרות והח"ס כתב ביור"ד (סימן קל"ב) דמעות נייר אין להם דין שטר כיון שמחויב כ"א ליקחם מדינא דמלכותא ע"ש שהאריך והביא ראיה לזה דהא במעות כסף נמי זימנין שאין הכסף שוה בעצמותו כשיעור המטבע ואעפ"כ ודאי דמיחשב כסף משום דד"מ וא"כ ה"ה בנייר אע"ג דלצור ע"פ צלוחיתו אינו שוה כ"א מעט מ"מ מיחשב מטבע וגופו ממון מחמת דד"מ ולי נראה דלא דמי כלל דמטבע כסף או נחושת נהי שאינו שוה כל שווי' מ"מ הא אינו דומה כסף מטבע קטנה לכסף מטבע גדולה ובכל מטבע יש כסף לפי ערכו ואף שאין שיווי הכסף מגיע לשיווי המטבע בזה דכיון שיש על הכסף מטבע שטבע המלך מתעלה גם שיווי הכסף עי"ז ושוה הכסף יותר ע"י הטבעא שחתום עליו ומקרי שפיר גופו ממון דהא בכל מטבע יש כסף או נחושת לפי ערכו הגדול לפי גדלו והקטן לפי קוטנו ובשארי כלי כסף נמי אנו רואים שיש כסף שמשקלו קטן ושוה יותר מכסף שמשקלו גדול מפני הציורים שיש בו וה"נ ציור צורת חותם המלך מעלה את הכסף בדמו אבל מעות נייר שהנייר שהוא יוצא בא' רוביל אינו שוה פחות מהנייר שהיא יוצאה במאה רו"כ רק שזה כתוב עליו מספר א' וזה כתוב עליו מספר מאה או חמשים ובעצם שויה אין חילוק