עונג יום טוב רמא

דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ולהכי באשה פשיטא ליה דראתה דם בקיסם טמאה ולא מיבעי ליה רק בזב משום דכתיב ממנו ולא בקיסם אבל באשה ודאי טמאה אף לפי' הר"ש דזה לא מיקרי אין דרכה לראות בכך דכל אשה מוציא דם בקיסם מעתה יש לנו לדון באשה זו דאף אם הוציאה הספוג מן המקור ונמצ' נקי דאמרי' א"א לפה"ק בלא דם אבל אם המקור הי' בשעת הוצאת הספוג בתוך השפופרת יש להקל מטעם חציצה דדרשינן בבשרה ולא בשפופרת: **(הגה"ה ודע שקשה לי טובא לר"ש שמטהר באשה שנעקר מקור שלה משום שאין דרכה של אשה לראות דם כן דא"כ באשה שראתה דם במר"ג נמי נימא אין דרכה של אשה לראות כך:)** סימן פה שאלה מקוה שהיא מעין הנובע ועומדת בצד הנהר וכשניקו את המקוה לא נזהרו לנקותה לשאוב המים בכלי נקוב כד"ת אם מותרת או לא: תשובה כתב הרא"ש ז"ל (במס' נדה ה' מקוואות) והמרדכי במס' שבועות ופסק כן השו"ע (בסימן ר"א סעיף מ') והרמ"א ז"ל כתב שיש להחמיר לעשות כן גם במעין כי יש חולקים אפילו במעין ואומרים דשאיבה פוסלת בה רק שהיקל באם יש טורח גדול לסמוך על המקילין דאין שאיבה פוסלת במעין כי כן עיקר ועיין בש"ך (שם ס"ק פ"ח) דהיכא דיש ספק אם נפל הג' לוגין בבת אחת יש להקל אפילו בלא טורח גדול ובעובדא דמעכ"ת ודאי דהוי רק ספק אם בשעה שניקוהו נפל מהכלי ששאבו בו ג' לוגין בב"א ושרי אפילו בלא טורח גדול כהכרעת רמ"א אלא שחשש כבודו למה שראה במשכנות יעקב ז"ל דמקוה שעומדת בצד הנהר אין לה דין מעין כדתניא בתוספתא (דפ"א דמקוואות) והביא הר"ש שם החופר בצד הנהר בצד הים במקום הביצין הרי הן כמי תמצית החופר בצד המעין אעפ"י שפוסקין וחוזרין ומושכין הרי הן כמעין פסקו מלהיות מושכין הרי הן כמי תמצית הרי שבצד הנהר אין לו דין מעין משום דאמרינן דהמים באין מצד הנהר וכיון שאין לו דין מעין נפסל בשאיבה וכתב שגם המהרי"ט כתב כן: והנה לפענ"ד יש לתמוה על דבריו טובא דודאי אם נימא דמעין אינו נפסל בשאיבה יש להכשיר גם מקוה העומדת בצד הנהר דהא המהרי"ק ז"ל כתב בטעמו של דבר שאין המעין נפסל בשאיבה משום דכיון דמעין מטהר בכ"ש א"כ השאובים גופייהו נטהרו ע"י המעין משאיבתן וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בב"ק בטעמא דאין מקוה שיש בה מ' סאה נפסלת במים שאובין משום שהמים גופא נטהרו מטומאתן ע"י ההשקה במ' סאה וה"נ במעין נטהרו ע"י המעין וכ"כ התוס' במכות (דף ד') בהא דאמרינן התם חבית של מים שנפל לים הגדול הטובל בו לא עלתה לו טבילה חיישינן לשלשת לוגין שלא יהא במקום א' והקשו התוס' דהא מדשוי להו השקה כמחוברין לטהרה מטומאה ה"ה לענין טבילה נמי ומטעם זה כתבו דגרסינן חבית של יין וכ"כ הריטב"א ז"ל שם בחידושיו דחבית של מים אין בו פסול שאובין משום דהוי כזריעה ואף להנך רבוותא דסברי דאדם בעי מ' סאה ולא מהני לי' מעין פחות ממ' סאה מ"מ כיון שנטהרו השאובין ע"י השקה במעין יכול האדם לטבול בו אחר שניתוסף עליו עד מ' סאה: ומה שרצה הגאון בעל מ"י ז"ל לאמר דכיון דלא מהני לאדם מעין פחות ממ' סאה לא מהני לי' נמי השקה לבטל מהמים תורת שאובין ורק גבי כלי המעין מבטל מתורת שאובין משום דגבי כלי המעין כ"ש הוא כמקוה שלימה אבל לא גבי אדם לענ"ד זה תימא גדולה דאיך ניקו ונימא דאם נפלו מים שאובין לתוך המעין וטבל בו כלי עלתה לו טבילה אף אם היו רובן שאובין דפוסל מן התורה לרוב ראשונים ז"ל אפ"ה אמרינן שהמים מן המעין בטלו ממנו דין שאובין ע"י זריעה וכשטבל אח"כ אדם במעין זה שנפלו בו שאובין לא עלתה לו טבילה והויין לגבי דידי' שאובין וכי אחרי שנתבטלו מדין שאובין חזרו להיות שאובין. א"ו כיון שנטהרו השאובין ע"י המעין ואזלו מנייהו דין שאובין יכול גם אדם לטבול בו: א"כ לפ"ז אם המקוה עומדת בצד הנהר נמי אינה נפסלת בשאיבה דהא דתניא החופר בצד הנהר ובצד הים הרי הוא כמי תמצית היינו רק דלא מטהר בכ"ש כמעין אבל לענין שיפסל ע"י מים שאובין ודאי דאינו נפסל דהא האי כמי תמצית דקאמר היינו מי תמצית שלא פסקו כמ"ש הר"ש שם והרמב"ם (פ"ט מה' מקוואות הלכה ג') ובמי תמצית שלא פסקו הא תנן (בפ"א דמקוואות משנה וא"ו) שתה טמא ושתה טהור טהור משום דסלקא טבילה למים הטמאים שנפלו שם אעפ"י שאין בהם מ' סאה. וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ"ט ה"ב) דמי תמצית שלא פסקו מטהרין מים שנטמאו אעפ"י שאין בהם מ' סאה א"כ אין לפסול שאובין שנפל מן הכלי מחמת שמי המעין עומד בצד הנהר דכיון דדומה למי תמצית שלא פסקו הרי נטהרו במי המקוה. וכיון שכבר הכריעו לנו הרמ"א ז"ל דבטורח גדול או בספק אם נפל מהכלי ג' לוגין בב"א יש להקל ולסמוך על דברי האומרים דמעין אינו נפסל בשאיבה והיינו ע"כ שאנו אומרין דנטהרו המים ע"י השקה והוכשרו אף לטבילת אדם א"כ ממילא גם במקוה העומד בצד הנהר לא חמירא משאר מקוה נובע דגם מקוה העומדת בצד הנהר הוא כמי תמצית שלא פסקו ותימא גדולה על המשכנות יעקב ז"ל שלא הרגיש בזה: ומ"ש שגם המהרי"ט כתב כן הנה מדברינו אלה תתבונן שאין דברי המהרי"ט ענין לדבריו כלל שהמהרי"ט כתב בטעם הגדולים שנהגו לנקות גם מקוה נובע בכלי מנוקב משום שכמה מקוואות שבקרקע שהם מי תמצית שחופרים בעומק ומי גשמים הנבלעים בקרקע מתמצים לתוך אותה גומא ועל הרוב הם מליחות ועפרות הארץ ורובם פוסקים מימיהם בימות הקיץ כשיבשה לחלוחית הארץ והני אין להם דין מעין שמטהר בכ"ש אפילו בזמן שבוצצין עכ"ל ומי גשמים שנבלעו בקרקע יש להם דין תמצית שפסקו ולהכי שפיר כתב המהרי"ט שנפסלים במים שאובין כדתנן (בפ"א דמקוואות) במי תמצית שפסקו דשתה טמא ושתה טהור טמא משום דמי תמצית שפסקו אין מטהרין המים הטמאים אבל חופר בצד הנהר דתנן שהם כמי תמצית שלא פסקו מודה המהרי"ט שאין פסול בשאיבה שהרי מטהר המים כמו מעין גמור: תדע שדעת המהרי"ט כן דהא בעצמו כתב שם באותו דיבור דטעם לנקות בכלי מנוקב א"א לתרץ משום דסברי דאדם בעי מ' סאה דא"א לאמר כן דכיון דנטהרו המים שאובין דמעין מטהר מים וכלים בכ"ש שוב מהני אף לאדם וא"כ גם בעומד בצד הנהר נמי הרי המים נטהרו דהא מי תמצית שלא פסקו מטהרין נמי המים א"ו דקאי רק על בורות שאינם עומדין בצד הנהר ונובעים מעצמן שיש להסתפק בהם שהמים באו רק ממי גשמים שנתאספו בקרקע אבל לא קאי על חופר בצד הנהר ומה שהביא בסוף דבריו הך משנה דחופר בצד הנהר הוא רק לחלוק על דברי מהרי"ק שמבואר בדבריו דכל הבארות יש להם דין מים חיים וע"ז חלק המהרי"ט וכתב דמי בארות שאינה מושכת ומוצאה מים חיים אלא שהכותלים בוצצין מעט מכאן ומעט מכאן