עונג יום טוב רכב

אלא למת שלא נתקשרו איבריו בגידין דכ"ז שלא נתקשרו הגידין ליכא כזית בבשרו ורק שם טומאה איכא א"כ תיקשה לן מאי פריך ואיך איסור גיד חל על טומאה הא קיי"ל לעיל (דף צ"ו) דאכלו ואין בו כזית לוקה מ"ט דהוי בריה א"כ בשעת תחילת היצירה דהוה עדיין כל הבהמה פחות מכזית וכ"ש דהגיד עצמו לא היה בו כזית בשעת תחילת הקישור של גידין דמשום טומאה ליכא עדיין מלקות דהוי ח"ש ומשום גיד שפיר לוקה משום ברי' וחל איסור גיד אאיסור טומאה וכיון דחייל תו לא פקע אף אחר שנעשה הגיד כזית: ע"כ נ"ל דקושית הש"ס רק לר' יהודא לשיטתו דסובר לעיל (דף צ"ו) דלא הוי ברי' מ"ט אכילה כתיב בי' א"כ שפיר פריך וסובר ר"י איסור חע"א דהא לדידי' שיעור איסור של טומאה ושל גיד שווין בכזית אבל לת"ק דסובר גיד בכ"ש א"כ א"א לומר דטעמא משום דאין איסור חע"א כמ"ש דחייל שפיר וע"כ הטעם משום דבעינן שיהא בשרו מותר וכר"ש וכיון דהכי הוא בעינן למיפסק כת"ק ושפיר פסק הרמז"ל כת"ק דאינו נוהג בטמאה: והנה הרמב"ם ז"ל (בפי' המשניות) כתב וז"ל ושים לבך אל העיקר הגדול הזה הנכלל במשנה הזאת והוא מה שאמר בסיני לפי שאתה הראת לדעת שכל מה שאנו מרחיקין או עושין היום אין אנו עושין אלא במצות הקב"ה ע"י מרע"ה לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו כגון זה שאין אנו אוכלין אבר מה"ח אינו מפני שהקב"ה אסר לנח אלא מפני שמשה אסר עלינו אבמה"ח במה שצוה בסיני שיתקיים איסור אבמה"ח וכמו כן אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקב"ה צוה אותנו ע"י מרע"ה למול כמו שמל אאעה"ש וכן גיה"נ אין אנו הולכין אחר איסור יעקב אבינו אלא מצות משרע"ה הלא תראה מה שאמרו תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני וכל אלו מכלל המצות עכ"ל וראייתו פשוטה דאף אותן שנצטוו האבות הן במספר התרי"ג ועכ"ז אמרו שנצטוו בסיני אלמא דאף איסורין שנאסרו מקודם נמשך מסיני אבל קשה טובא על דבריו ז"ל דהא חזינן דת"ק ור"י תלו טעם פלוגתתם בזה דת"ק סובר דאינו נוהג בטמאה משום דסובר דבסיני נאסר ור"י סובר דלבני יעקב נאסר להכי סובר דנוהג גם בטמאה אבל הכל מודים דאי נאסר לב"י אז ודאי דנוהג גם בטמאה א"כ איך כתב הרמז"ל דנאסר לבני יעקב ואפ"ה פסק דאינו נוהג בטמאה: ולכאורה היה אפשר לומר דהרמז"ל סובר דכ"ע סברי דנאסר לב"י רק דפלוגתייהו מאימת נמשך האיסור אצלינו דרבי יהודא סובר לבני יעקב נאסר היינו שגם אצלינו נמשך האיסור מאזהרה דבני יעקב וכיון דהאיסור נמשך מאז ואז עדיין בהמה טמאה היתה מותרת ונהג בו איסור גיד גם עכשיו נוהג בו איסור גיד אף שנאסר בשר בהמה טמאה ולא בעינן כלל שיהא בשרו מותר ורבנן סברי בסיני נאסר היינו שאצלינו אין נמשך האיסור מאזהרה דב"י רק מסיני וכיון שאזהרה דילן הוא מסיני ובסיני נאסר בהמה טמאה דרשינן מי שבשרו מותר גידו אסור אבל מי שבשרו אסור גידו מותר ואע"ג דעד סיני היה אסור גם גידו של בהמה טמאה מ"מ כיון שאזהרה דילן אינו נמשך מב"י רק מסיני אנו יכולין לומר דעד סיני נוהג בבהמה טמאה ומסיני שנאסר הבשר אין הגיד אסור והרי מצינו גבי איסור אבמה"ח דאמרינן שם (בדף ק"ב) לענין אבמה"ח דר"א ור"י סברי דנוהג בטמאין וחכמים סברי דאינו נוהג בטמאין משום דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר כל שבשרו מותר אתה מצווה על אבריו וכל שאין בשרו מותר אין אתה מצווה על אבריו וקאמר התם מחלוקת בישראל אבל בב"נ ד"ה מוזהר על הטמאין כטהורין שהרי בשר בהמה טמאה מותר להם להכי מצווה על אברי' עיי"ש הרי דאף שגם עד מ"ת היו אסורין באבמה"ח דהא אבמה"ח הוא ממצוה שנאמרה ונישנית ואפ"ה אמרינן לישראל מותר אבמה"ח של בהמה טמאה וקשה דהא הכא גבי גיה"נ פשיטא להו לרבנן ור"י דאי לבני יעקב נאסר גיה"נ אסור ישראל גם בגיה"נ של בהמה טמאה ולא נחלקו אלא אם הוזהרו ב"י או לא וצ"ל דלא דמי איסור אבמה"ח לאיסור גיה"נ דאיסור אבמה"ח שהוא נאמר ונישנית ויש לישראל אזהרה מיוחד בסיני שפיר מצינן למימר דעד מ"ת היו אסורין גם בבהמה טמאה והאזהרה שבסיני נשתנה ולא נאסר רק בטהורה והותר בטמאה מחמת שנאסר בשרו אבל גיה"נ שנאמר ולא נישנה ולא הי' לישראל אזהרה אחרת בסיני ואיסורו נמשך מאזהרה ראשונה שקודם מ"ת אין סברא לומר שעד מ"ת היו מוזהרין בטמאה ואחר מ"ת שנאסרו בבשר טמאה הותרו בגידו ותשתנה האיסור של אותו אזהרה עצמה ממה שהיתה קודם מ"ת להכי הוצרכו חכמים לומר שלא נאסרו אלא בסיני: ולפי סברא זו אפשר לומר דגם רבנן סברי דלב"י נאסר גה"נ רק שנחלקו אם האיסור שלנו נמשך מאזהרה דקודם מ"ת או לא דר"י סובר דאזהרה שלנו נמשך מאזהרה דב"י ואין סברא לומר שישתנה הדין שעד מ"ת יהא גיה"נ דבה"ט אסור ואחר מ"ת יהא מותר ותשתנה אותה האזהרה עצמה ולהכי פריך והלא לב"י נאסר ורבנן סברי דאף שנצטוו ב"י מ"מ מה שאנו מוזהרין הוא רק מסיני ולהכי אפשר לומר דעד מ"ת שהי' בשר בה"ט מותר הי' הגיה"נ אסור ואחר מ"ת שנאסר בשר בה"ט הותר גיה"נ של בהמה טמאה כיון שאין אזהרתינו נמשך מאזהרה שלהם יכול הדין להשתנות וזה שאמרו חכמים בסיני נאסר היינו שאזהרה שלנו נמשך מסיני אלא שנכתב במקומו: מיהו א"א לומר כן דרבנן נמי סברי שב"י הוזהרו על גיה"נ רק דפליגי מאימת נמשך אזהרה שלנו דברייתא (בדף ק"א) קאמר והא כתיב ע"כ לא יאכלו ב"י ולא נקראו ב"י עד מ"ת הרי משמע דעד מ"ת לא הוזהרו כלל ועוד דהא לעיל (בדף צ"א) קאמר ריב"ח מאי דכתיב טבוח טבח והכן פרע להם בית השחיטה וטול גיה"נ בפניהם כמ"ד גיה"נ נאסר לב"נ וכן אמר ריב"ח בסנהדרין (דף נ"ט) מצוה שנאמרה ולא נישנית לישראל נאמרה ואנו אין לנו אלא גיה"נ ואליבא דר"י הרי בהדיא דלרבנן לא נצטוו כלל על גיה"נ ונהי דבמ"ש הרמז"ל בפי' המשניות דגיה"נ נאסר לבני יעקב והוא נגד דברי חכמים דסברי בסיני נאסר יש ליישב דסובר כריב"ח דדריש קרא דטבוח טבח והכן כמ"ד נצטוו על גיה"נ אלמא הכי סבירא לי' אבל במה שפסק דגיה"נ אינו נוהג בטמאה קשה דהא ע"כ לא פליגי רבנן עלי' דר"י אלא משום דסברי דבסיני נאסר אבל אי הוו סברי דלבני יעקב נאסר הוו מודו דנוהג בטמאה: ואיהו ז"ל כתב דנאסר לב"י ופסק דאינו נוהג בטמאה: שוב ראיתי שדברי הרמז"ל נכונים לפמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' (דף ק"ב) גבי אבמה"ח דאמר התם ר' יהודא ור' אלעזר דאבמה"ח נוהג בין בטהורין בין בטמאין ורבנן סברי דנוהג בטהורין ולא בטמאין ומפרש טעמא דר"י ור"א דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר כל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על איבריו והני טמאין הואיל ואתה מצווה על דמן אתה מצווה על אבריהן ורבנן סברי דבעינן שיהא בשרו מותר ופריך לר"י למה לי קרא ליתי איסור אבמה"ח וליחול אאיסור טומאה ומשני כי איצטריך קרא לר' אלעזר וכתב הרשב"א ז"ל וז"ל קשיא לי לר"א נמי ל"ל קרא תיפוק לי' מההוא טעמא דהא משמע דכ"ע מודו באיסור שנוהג בב"נ שחל אשאר איסורין וכדמשמע מדאמרו לי' רבנן לר' יהודא וכי לבני נח נאסר דאלמא אלו נאסר לב"נ מודו לי' לר"י וי"ל דבמתניתין לטעמי' דר"י קאמרי לי' ולדידהו לא סבירא להו עכ"ל הרשב"א ז"ל הרי שהוכיח הרשב"א ז"ל מדברי ר' יוחנן דמפרש טעמא דנוהג בטמאין מקרא דכל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על אבריו ואי לאו קרא הו"א דאינו נוהג בטמאה משום דאין איסור אבמה"ח חל על איסור טומאה אע"ג דאיסור אבמה"ח נוהג בב"נ משום דהא