עונג יום טוב רכ

ועוד יש להקל לפי מה שכתב הרשב"א ז"ל בת"ה (דף לה) בסרכה תלוי' דהוי ס"ס ספק מחמת נקב ספק שלא מחמת נקב ואת"ל מחמת נקב שמא קרום העליון לבד הוא שניקב וממנה הסרכה נמשכת וה"נ יש לומר ספק דהזיעה שלא מחמת נקב רק שטבע הבע"ח כן ואת"ל מחמת נקב שמא הקרום העליון לבד הוא שניקב והדם הוא בקרומים ועוד יש מקום קצת להקל דאף שכתבנו שנראה שהדם בא מבשר הריאה ונקבו הקרומים מ"מ כיון שאנו רואים דלא מפקא זיקא וזה רחוק המציאות שיוציא דם ולא יוציא רוח [ואין לתלות דהדם סותם הנקב דכמה פעמים רואין שנקרש דם הרבה תחת הקרום ואפ"ה אם נוקבין במחט מוציא רוח ואין הדם מעכב את הרוח מלצאת]. להכי בעינן למיתלי שניקבו הקרומים זה שלא כנגד זה ומחמת שאין הקרומים מכוונים אין הרוח יוצא ומ"מ הדם מקלח רק שהרוח אין יוצא מהנקב מחמת שמתעכב בין שני הקרומים וכיון דאיכא כמה מרבוותא ומכללם הרב"י בשולחנו פסק כן דניקב זה שלא כנגד זה כשר א"כ יש לנו יסוד גדול להקל

שוב מצאתי שהפמ"ג הביא בשם הרשד"ם שמיקל בקרום שנמצא על הריאה כל שאינו עב כטילא ממש ונאבד בלא בדיקה וכיון שבררנו דאפשר לתלות הדם בהסרת הקרום כמו שמצינו בדלדולים ודאי דיש להקל בזה מיהו כ"ז בזיעה הנמצאת תחת בשר בלוי אבל זיעה היוצאה אחר קליפת הסרכה לא ידעתי מקום להקל דאף שכתבנו שזיעה כזה נמצא גם תחת דלדול הריאה ואנן מכשירין בפשיטות משום דהנקב בא מחמת קליפת הדלדולין מ"מ אכתי לא נבדקה הריאה ובלא בדיקה ודאי א"א להכשיר דבסירכה הבדיקה חיובית ואף אם נימא דהזיעה אינה באה מחמת נקב כלל כ"א שטבע הבע"ח להזיע בלא נקב אף לאחר שחיטה מ"מ לא הוי בדיקה דאפשר דיש כאן נקב דהזיעה והדם נכנס בנקב ולהכי לא מבצבץ לכן אין להקל בסירכה שמזעת וכ"ז אם נמצא דם ממש אבל אם הריאה אדומה קצת במקום שהסירו הסרכה ל"ל בה כיון דליכא זיעה ממש כן נלע"ד: סימן עד

שאלה בהמה או עוף שיצאו בני מעיה אי מותר לשוחטה קודם החזרה או לא

תשובה הנה במשנה (בפרק אלו טריפות) קא חשיב יצאו בני מעיה באלו כשירות ומשמע אפילו לא הוחזרו עדיין וכ"כ הד"ח על הרא"ש ז"ל שם בהדיא דבלא הוחזרו כשרים אלא שלענ"ד מלשון רש"י ז"ל לא משמע הכי דקאמר שם בגמרא ל"ש אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן טריפה ופרש"י ז"ל שלא היפך בהן כשהכניסן לתוכו ואם נימא דמתניתין מיירי שלא החזירן א"כ ר' יוחנן דאתי לומר לן דין חדש דהיפך טריפה הו"ל לומר דהחזירן והיפך בהן טריפה ומדלא הזכיר ר"י בלשונו חזרה כלל משמע דר"י מפרש המשנה דיצאו בני מעיה היינו שפ"א יצא ועכשיו הם בתוכה דהוחזרו דבלא הוחזרו פשיטא דטריפה דחיישינן שמא יצאו באופן שלא יוכלו לכנוס בחזרה רק דמתניתין מיירי בהוחזרו וע"ז קאמר ר"י ל"ש דכשרין כשהוחזרו ולא נטרפו ביציאתן אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן טריפה ולא הוצרך ר"י להזכיר בלשונו חזרה משום דקאי אמתניתין דמיירי בהוחזרו הרי משמע בהדיא דבלא הוחזרו טריפה אולם הרמז"ל כתב (בפ"ו מה' שחיטה ה' ט"ו) בני מעיים שיצאו לחוץ ולא נקבו מותרת ואם נתהפכו אעפ"י שלא ניקבו טריפה שא"א שיוחזרו כמות שהיו אחר שנהפכו ואינה חיה עכ"ל מבואר בדבריו בהדיא דאם לא נתהפכו כשרין אע"פ שלא הוחזרו ומפרש למתניתין יצאו בני מעיה כשרין בלא הוחזרו כלל כ"ז שלא היפך בהן כשרין מפני שאפשר שיוחזרו ובהיפך בהן א"א שיוחזרו ומדבריו בפי' המשניות מבואר יותר שכתב שם יצאו בני מעיה כשרין ע"מ שלא ישתנה סדרן ר"ל שלא יהפכו בידים ולא נתקנו שכ"ז שעושה כן הרי היא טריפה לפי שאי אפשר חזרתן עכ"ל ונראה שהוא מפרש האי לא היפך בהן לא שידע שהפכן אלא כל שמשמש בהן לתקנו א"א חזרתן ולא שרי אלא כשלא משמש בהן כלל רק שהן כמו שיצאו ודמי להא דאמרינן (בדף י"ג) גבי מעלה פירותיו לגג מפני הכנימה ל"ש אלא שלא היפך בהן דלאו דווקא הפיכה ממש אלא כל שמשמש בהן שיבא בהן המים היטיב הוי מעשה וחרש שוטה וקטן יש לו מעשה והוא הדין הכא כל שמשמש בהן אי אפשר חזרתן להכי דייק וכתב ולא נתקנו עכ"פ אם לא הוחזרו כשירים לפי דברי הרמז"ל כדמשמע פשטא דמתניתין יצאו בני מעיה כשירין ולא הזכיר כלל שהוחזרו וק"ל: סימן עה

לבאר דעת הרמז"ל בדין גיה"נ מותר בהנאה

הרמז"ל פסק (בפ"ח מה' מ"א) דג"ה מותר בהנאה והקשו עליו הראשונים ז"ל דהא בפסחים (דף כ"ב) מוקמינן דלרבי אבהו דלא יאכל איסור הנאה ג"כ במשמע גיד הנשה אסור בהנאה ורק למ"ד יש בגידין בנו"ט אמרינן כשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה הותרו אבל למ"ד אין בגידין בנו"ט א"כ ג"ה אסור בהנאה שאינו בכלל היתר נבילה והרמז"ל פסק דאין בגידין בנו"ט א"כ אמאי פסק דמותר בהנאה הא איהו פסק כר"א דלא יאכל איסור הנאה במשמע והה"מ כתב בשם הרמב"ן ז"ל דלרווחא דמילתא איתמר ההיא סוגיא אבל למסקנא אמרינן שם בפי' בפסחים (דף כ"ג) דלר"ע אמרינן כשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה הותרו ולר"י הגלילי דסובר היא הותרה חלבה וגידה לא הותר ומפיק חלב להיתר הנאה מיעשה לכל מלאכה אתיא גיד בק"ו ומה חלב שענוש כרת מותר בהנאה גיד שאינו ענוש כרת לא כ"ש

ולכאורה נראה לי להביא ראי' לדעת הרמז"ל דלמסקנא אמרינן דג"ה מותר בהנאה אף למ"ד אין בגידין בנותן טעם מהא דאמרינן בחולין (דף פ"ט) אהא דתנן ג"ה נוהג בחולין ומוקדשין פשיטא משום דאקדשי' פקע איסור גיד מיני' וכ"ת קסבר יש בגידין בנו"ט ואתי איסור מוקדשין וחייל על איסור גיד מוקדשין נוהג בגיד מיבעיא לי' אלא קסבר אין בגידין בנותן טעם ובמוקדשין איסור גיד איכא איסור מוקדשין ליכא וסבר תנא דידן אין בגידין בנו"ט והתנן ירך שנתבשל בה כו' וקשה היכי בעי למימר משום דאין בגידין בנו"ט ליכא בגיד איסור מוקדשין הא גבי מוקדשין גם גידין ועצמות אסורין כמבואר בזבחים (דף פ"ו) דבגידין ועצמות מועלין בהן ולרבה אם פירשו אחר זריקה מועלין בהם שבשעת זריקה היו עומדים להקרב ע"ג מזבח ולר"א אם פירשו לפני זריקה מועלין בהם לעולם משום דכיון דפירשו לאו בני הקטרה נינהו ולא מהני להו זריקה ובאיסורייהו קיימא ועיין בר"מ ז"ל (פ"ג מה' מה"ק) שנחלקו המפרשים בדעתו לפסוק הלכה עכ"פ הרי איכא מעילה בגידין ועצמות למר בפירש לפני זריקה ולמר בפירש לאחר זריקה א"כ נהי דאין בגידין בנו"ט ולאו בכלל בשר נינהו מ"מ לא גרעי מעצמות ואמאי אין מוקדשין נוהג בהם ובשלמא אם נימא דג"ה מותר בהנאה א"ש הא דקתני דבגיד נוהג רק איסור גיד ולא איסור מוקדשין נוהג בו דאם