עונג יום טוב קסא

ולכאורה נראה דדוקא אם גזל להיות שלו לגמרי אז מיקרי אתרוג הגזול אבל נטל להחזירו לא מקרי גזול ודמי להא דאמרינן בסוכה (דף ל"א) לרבנן דסברי קרקע אינה נגזלת אם תוקף את חבירו והוציאו מסוכתו יצא משום דקרקע אינה נגזלת אע"ג דודאי עביד איסורא מ"מ כיון שלא קנאה בתורת גזל לא מקרי מהב"ב וה"נ באתרוג שלא נתכוון לגוזלו להיות שלו רק נטלו בע"כ לצאת בו לא הוי מהב"ב מיהו אפ"ל דדוקא גבי קרקע דמיעט רחמנא מתורת גזל אין לו דין גזל אבל במטלטלין כל שנטלו בע"כ של הבעלים אף שרוצה להחזירו נמי מיקרי גזול דרחמנא אוקמי' ברשותו להתחייב באונסין דהא אמרינן בב"מ (דף מ"א) אמתניתין דהמפקיד חבית אם טלטלה להביא עלי' גוזלות הוי שואל שלא מדעת ונקרא גזלן להתחייב באונסין מיהו בגיטין (דף נ"ג) גבי מנסך דקאמר רב מנסך ממש ואף דקים לי' בדרבה מיני' מ"מ מדאגבי' קני' מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך ופרש"י ז"ל דאגבי' ע"מ לגוזלו משמע שאם הגביה רק לנסכו לחודא ולהחזירו לא קנה לה בתורת גזל וקשה לכאורה דהא בב"ק (דף צ"ח) אמרינן הזורק מטבע של חבירו לים המלח פטור דאמר ליה הא מנחא קמך וה"מ בדאדי' אדויי אבל שקלי' בידו מגזל גזלי' והשבה בעי למיעבד הרי דהגביה ע"מ להזיק נמי מקרי גזלן דהא התם הגביהו לזורקו לים וא"כ למה הוצרך רש"י ז"ל לפרש הכא גבי ניסוך שהגביהו ע"מ לגזול אפי' הגביהו ע"מ לנסך נמי מיקרי גזלן וצ"ל דהתם שהגביה לזרוק לים ולא להחזיר לבעליו הוי גזלן אף שלא נטלו להיות שלו אבל גבי מנסך שרוצה להחזירו לבעליו אחר הניסוך ויין מנוסך נמי מקרי השבה דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק כדאמרינן בב"ק (דף צ"ח) עיי"ש לא מיקרי גזלן להכי הוצרך רש"י ז"ל לפרש שהגביהו ע"מ לגוזלו דבלא"ה לא מיקרי גזלן אם דעתו להשיבו ודוקא בטלטלה להביא גוזלות מקרי גזלן אף שדעתו להחזירו כיון שרוצה ליהנות ממנה בהבאת גוזלות אבל אם אינו רוצה ליהנות ממנה וגם רוצה להחזירה לא מיקרי גזלן: ולפ"ז אפשר לומר דלא מיקרי גזלן אלא בא' משני פנים או שנטל ע"מ לאבד לגמרי או ליהנות מן הגזילה וכיון דקיי"ל מצות לל"נ א"כ אם נטל אתרוג של חבירו לצאת בו ולהחזירו לא קנה בתורת גזל כיון דדעתו להחזירה וגם אינו נהנה ממנו דמצות לל"נ לא הוי גזלן ודמי לתוקף חבירו והוציאו מסוכתו דיצא לרבנן דסברי קרקע אינה נגזלת והא דלר"א דסובר קרקע נגזלת לא יצא דמשמע אפילו אם רוצה להחזיר סוכתו נמי מיקרי גזולה ולא יצא אע"ג דמצות לאו להנות נתנו התם שאני דבסוכה לא אמרינן לל"נ דהא יש בה הנאת ישיבה כמ"ש התוס' בר"ה (דף כ"ח) ד"ה המודר להכי מיקרי גזל דדמי לטלטלה להביא גוזלות ועוד דהא ר"א סובר דסוכה שאולה פסולה ובעי נמי לכם א"כ כ' חבירו והוציאו מסוכתו מסתמא רוצה לקנותה להיות שלו לגמרי דבלא"ה לא יצא להכי מקרי סוכה גזולה אבל באתרוג ביו"ט שני דשאול כשר ואינו רוצה לקנות גם ליכא אלא הנאת מצוה ומצות לל"נ יצא דלא מיקרי גזול. [ועיין בקצה"ח ריש הלכות גניבה שנסתפק בגנב ע"מ למיקט אי חייב באונסין או לא]: ובזה יש לבאר הא דאמרינן בקידושין (דף ס"ט) דאושפיזיכנא דר' שמלאי ממזר הוה וא"ל אי אקדמתך טהרתינהו לבנך והיינו דהוי א"ל לישא שפחה. ודחי דלעולם לישא שפחה לכתחילה אינו יכול דר"ט דקאמר יכולין ממזרים ליטהר היינו לישא שפחה הוא רק בדיעבד והא דקאמר שהי' יכול לטהר בניו דהוי אמר לו זיל ואזדבן בעבד עברי עיי"ש וקשה איך שרי לכתחילה לגנוב והא השתא איסור קא עביד דעבר אלאו דלא תגנובו דכיון דאסור לישא שפחה בשביל לטהר זרעו פשיטא דאסור לגנוב כדי לטהר זרעו ולפמ"ש אפ"ל דהוי אמר לו לגנוב ויהא דעתו להחזיר הגניבה אח"כ ולא יודיע להנגנב שרוצה להחזיר וימכר בע"ע בב"ד כדין ואח"כ יחזיר לו הגניבה וכיון שאינו רוצה לקנות וגם לא יהנה מהגניבה לא עבר אלאו דלא תגנובו ואף דדרשינן בב"מ (דף ס"א) לא תגנוב ע"מ למיקט מ"מ זהו דוקא אם כוונתו להקניט את חבירו אבל זה שאין כוונתו להקניט רק להכשיר זרעו לא מיקרי גנב שוב ראיתי בתוס' רי"ד שם שכ' וז"ל והאי דמשיאו עצה לגנוב אין איסור בדבר כיון שבדעתו לשלם ומתכוין להכשיר זרעו עכ"ל ויותר נראה שהיה בדעתו להחזיר הגניבה עצמה בעין: **(הגה"ה ולכאורה הי' אפשר לומר דכאן שייך לאמר כופין על מדת סדום כדאמרינן בב"ב (דף י"ב) מיהו התוס' כתבו בב"ק (דף ל') דגבי חצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר יכול לעכב לכתחילה ולא אמרינן כופין על מדת סדום. והטעם נ"ל פשוט דלא שייך כופין ע"מ סדום אלא כשהדבר יוצא מרשותו כגון אם האחין או השותפין באין לידי חלוקה יכול האח לאמר ליתן לו שדה הסמוכה למצר שלו משום כופין עמ"ס אבל דבר שהוא שלו יכול לעכב את חבירו מליהנות ממנו אף שאין לו היזק ממנו שכל אחד יכול להשתרר על שלו כפי מה שירצה והכא נמי יכול לעכב על חבירו מלטול לולבו לצאת בו:)** ולפענ"ד הי' נראה דגם לכתחילה רשאי ליקח אתרוג של חבירו ביו"ט שני לצאת בו ולהחזירו אף שחבירו אומר שמקפיד ע"ז כההוא עובדא דר' שמלאי: ואף דגבי ציצית כ' הרא"ש בחולין פ' כל הבשר (דף ק"י) על מה שסמכו להתעטף בטליתו של חבירו בלא ידיעה ומברך עליו משום דניחא לי' לאיניש למיעבד מצוה בממונו וכן הוא (בש"ע או"ח סימן י"ד) משמע הא אם בעל הטלית מקפיד בהדיא אסור. התם שאני דאיכא נמי הנאת לבישה אמנם מדברי הרמ"א (ס' תרמ"ט ס"ק ה') נראה דגם בלולב אסור: **(הגה"ה וכבר כתבנו דכל היכא דנהנה מיקרי גזל אפילו אם דעתו להחזיר משא"כ באתרוג דליכא הנאה אלא הנאת מצוה שרי היכא דרוצה להחזיר ואף דאפשר דבאתרוג איכא הנאת ריח מ"מ הוא לא מכוין לזה ולא דמי לטלטלה להביא עלי' גוזלות ושרי משום קיום המצוה: ולא שייך לומר גבי ציצית מללה"נ כיון דאיכא הנאת לבישה ועיקר מצות ציצית לא ניתן אלא על הבגד שלובש ונהנה ממנו בלבישה בגד זה חייבתו תורה בציצית וא"כ לא שייך לומר מללה"נ דהא אם לא מיקרי הנאת לבישה ליכא מצות ציצית ודו"ק:)** סימן מט שאלה בדין ישיבת סוכה בעת ירידת הגשמים: תשובה בסוכה (דף כ"ח) תנן ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה משלו משל למה הד"ד לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו ופרש"י שם כלומר כשירדו גשמים בחג סימן קללה הם ובשו"ע או"ח (סימן תרל"ט) ברמ"א שם כתב דכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם נקרא הדיוט ואינו מקבל שכר עיי"ש וקשה לי ע"ז כיון דקיי"ל דעצי סוכה וכ"ש סכך גופא אסור בהנאה כל שבעה כדדריש ר"ע מקרא דחג הסוכות שבעת ימים לד' בסוכה (דף ט') וא"כ איך מותר לישב בה בשעה שפטור מסוכה הא איסורא נמי איכא דמתהני מסוכה בעידן דליכא מצוה שפטור מחמת הגשמים ואותן שיש להם גגות ומכסין בגג בשעת הגשמים נראה דאין חשש מה דמתהני ממנה דכיון שנפסלה הסוכה משום סוכה שתחת הבית מותר ליהנות ממנה מן התורה ודמי לנפלה הסוכה שכתב בטור (בסימן תרל"ח) דמותר מן התורה ואסור מדרבנן ואפשר דבכה"ג שירדו גשמים לא אסרו חכמים לישב בה אבל האוכל בה אם לא נפסלה רק שירדו גשמים לכאורה יש כאן איסור תורה ועיין בר"ן