עוללות אפרים שעט

סמוך לענין הדרך הראשון אך במאמר ד' גזירות גזר משה כו' הוכרחתי להוסיף ולשנות קצת מפירוש ראשון. א משה גזר פוקד עון אבות וגו' וזה בארנו כבר שהוא קאי על החטא הנתלה בכח השכלי בא יחזקאל ובטלה לאמר הנפש החוטאת היא תמות וע"ד כי לא יראני האדם וחי אבל רואה הוא במיתתו ואז לא ישא הבן עון האב כי ינצל מעון זה. ב משה גזר לומר ובגוים ההם לא תרגיע וזה נאמר על מאספי הממון ורודפי הכבוד שכולם אין להם מנוחה כי אוהב כסף לא ישבע כסף ורודף הכבוד לא יבא לסוף מבוקשו לעולם כי תמיד ימצא בעולם נכבדים ממנו וזה שאמר ובגוים ההם לא תרגיע ולא תמצא מנוח לכף רגליך ונתן ה' לך לב רגז וכליון עינים כנגד הממון אמר כליון עינים כי עיני האדם לא תשבענה והלב רגז הוא כנגד רודפי הכבוד שהוא להם למקנא וכעס כשיראה בעולם נכבדים ממנו. בא ירמיה ובטלה לאמר הלוך להרגיעו ישראל וזה שאמר כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב ומהו החן שמצאו ישראל במדבר היינו התורה והמצוה שנאמר כי לוית חן הם וחזר ופירש מהות החן והוא שנתן להם מצות שהם קלות העשיה ואין בעשיתם שום ליאות ויגיעה רבה כמו שאמר אשר אמר אליהם זאת המנוחה הניחו לעיף ולא אבו שמוע זהו שאמר כאן הלוך להרגיעו ישראל. ג משה גזר לאמר וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש זה נאמר על הנתלה בכח הבהמי והוא רוב מאכל ומשתה וזהו שאמר שישכנו ישראל בטח כשיהיו עין יעקב דווקא שאחז במדת ההסתפקות ולא ביקש כי אם לחם לאכול ובגד ללבוש כדי צרכו ולא יותר זה שאמר אל ארץ דגן ותירוש ר"ל דווקא ההכרח ולא יותר כי בזה היה יעקב נבדל מן עשו שאמר הלעיטני וגו' שפוך הרבה לתוכה ויעקב לא בקש כ"א כדי צרכו מחמת היותו איש תם יושב אוהלים ועוסק בתורה וכך דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' וממילא נשמע שאם לא יהיה כיעקב אין לו תקנה בא עמוס ובטלה שנאמר הראני ה' והנה קורא לריב באש ה' ר"ל הקב"ה יריב עמהם על דבר רדיפת התאות שהאש הטבעי שורפם בדרך שפרשתי בדרשות חג הפסח במאמר נ"ח על פסוק והנותר ממנו באש תשרופו והזכיר זה הנביא בראש הענין באמרו השותים במזרקי יין וגומר וידוע שרוב השתייה לולא אש הטבעי שורפו לא היה אדם יכול להרבות בשתייה כל כך כמנהג השיכורים והענין הוא כמי ששופך מים על אבן או ברזל מלובן באש זה שאמר קורא לריב באש על דבר שריפת האש כאמור תאכל את תהום רבה ואכלה את החלק לדונם מדה כנגד מדה באש. ואומר חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא יאמר חדל נא מהשחתה זו כי יש לאל לתקן אצלם מכשילה זו שתחת ידם בזכירת תקומת יעקב אחרי נפלו ביום המות לעולם הבא כמ"ש יחיו מתיך נבלתי יקומון וזה"ש מי יקום לעולם הבא יעקב ולא אומה אחרת (עובדי כוכבים) כי קטון הוא ר"ל שבעוה"ז הקטין עצמו לבלתי היות לו נפש רחבה מצד זכירת יום התקומה וק"ל. ד משה גזר לומר ואבדתם בגוים פירש"י כשתהיו פזורים תהיו אבודים ר"ל כשיהיה פזור ביניכם מצד פירוד הלבבות אז תהיו אבודים ואין תקנה ח"ו בא ישעיה ובטלה שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וגומר וכבר אמרנו שהשופר סיבה להקהיל את העם שיהיו באגודה אחת מכל הדרושים האלו נתבאר שהשופר סיבת החיים בזה ובבא לעולם הבא יחיו המתים בקול שופר ובראש השנה ג"כ בזכות השופר יחיו כל הכתוב בספר לחיים אכי"ר: שיר מיוסד על שבח המחבר א רוחת ירק ואהבה שם על כל פשעים כסות עני ים פ ריי מחרוץ ומהון אדם יקר כי ממנו תוצאות מקור חי ים ר ש הולך בתומו ומלא כריסו להיות בקרבו תורת ה' בתוך מע ים י לד מסכן וחכם ממלך ממון חסר היושבים בין תנור לכיר ים מ עט בצדקה אשר היה לפני ויפרוץ לרוב כי לתושיה כפל ים הטיבה ה' ל טוב ב רע ורע בטוב לא יחליף ולא ימיר כי בו נכונו שד ים טוב נ קלה ועבד לו ויט שכמו לעבוד ולמשא להיות לזולתו לעינ ים ולישרים בלבותם מ לא כף נחת לימוד קב ונקי ואם מעט הוא ממלא חפנ ים ה ארץ תאכלו ופריי מתוק לחיך עת כי תבא בעדי עדי ים ר אות עינים בתורה וחכמה מהלך נפש אחר מגד שמ ים ר אשית דבר ואחרית בעזר האל ית' כי גמר עלי פעמ ים א יש חונן ומלוה בלוית חן וכבוד ערב ובקר וצהר ים ה דבר אשר דבר ה' ליתן למושל ברוח יראת ה' פי שנ ים ר יח שמני העולה על כל המשקים אם תשכבון בין שפת ים נ פש רעבה אשר מלאו לבו ללקוט שושנים מעוללות אפר ים