אור פנימי על תלמוד עשר הספירות טז:פא

עיקר מקום העולמות ומדרגתם באמתתם הוא כן כפי הסדר הזה, וכד הוא המקום הראוי להיות להם תמיד וכו' ז"א צריך להתגדל ולהיות כמו א"א. פירוש, כי כל ענין עולם התיקון הוא לחזור ולהחיות את ז' המלכים דמיתו בזמן שביה"כ בעולם הנקודים, שאז יהיה סוד תחית המתים וגמר התיקון. אמנם בתחילת עולם התיקון כשיצא מ"ה החדש והחיה את המלכים לא נתקנו כולם, אלא מנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו, כנודע, ומחמת זה ירדו כל המדרגות ממקומם, ג"ר דעתיק הלבישו על ג"ר דנקודים, וחג"ת נהי"מ דעתיק על מקומם של חג"ת נהי"מ דנקודים. וג"ר דא"א הלבישו על חג"ת דעתיק, דהיינו על מקומם של חג"ת דנקודים. ואו"א וזו"ן על ז"ת דא"א, במקומם של תנהי"מ דנקודים. ונמצא א"א ירד למקום ז"א דנקודים, שהרי ג"ר שלו מלבישים על חג"ת דעתיק, העומדים במקום חג"ת דנקודים שהם ז"א. וז"א עצמו ירד לבחינת ו"ק דנה"י דנקודים, שהרי או"א מלבישים על חג"ת דא"א המלבישים לנה"י דעתיק העומדים במקום תנהי"מ דנקודים, וז"א מלביש לו"ק דו"ק דא"א, הרי שנמצא מצבו במקום ו"ק דו"ק דנה"י דנקודים. ונמצא שירדו המדרגות ירידה גדולה, כי א"א ירד למדרגת ז"א דנקודים, וז"א ירד לו"ק דו"ק דנה"י דנקודים. וזה אמרו "ז"א צריך להתגדל ולהיות כמו אריך אנפין וכו' ומקום א"א צריך שיהיה מקומו של ז"א וכו' כי עי"כ ז"א נעשה אריך" דהיינו כנ"ל, שא"א עומד במקומו של ז"א דעולם הנקודים, דהיינו במקום חג"ת דעתיק שלקחו מקומם דחג"ת דנקודים שהם ז"א. ומטרם שז"א יעלה וילביש חג"ת שלו שבעולם הנקודים, עדיין נמצאים המדרגות כולם במצב ירידה כמבואר, וזה אמרו "ודע כי עיקר מקום העולמות ומדרגתם באמיתתם הוא כן, כפי הסדר הזה" דהיינו שז"א יעלה ויקח מקומו של ג"ר דא"א, שהוא מקומו של ז"א לפי אמיתיותו. וכן מקום הנוקבא, היתה בנקודים במקום נה"י דנקודים, דהיינו מחזה ולמטה דז"א דנקודים, אשר עתה בעת ירידת המדרגות עומדים שם הג"ר של או"א עלאין המלבישים לחג"ת דא"א המלבישים לנה"י דעתיק שהם מקום נה"י של הנקודים. ועד"ז מקומם האמיתי של ג' העולמות בי"ע, הם במקום ישסו"ת וזו"ן דעולם האצילות. כי אלו ג' העולמות בי"ע, הם בחינת נה"י החדשים שיצאו לז"א בעת יציאת הגדלות דז"ת דנקודים עם המוחין דע"ב ס"ג שיצאו להם, כי המוחין דע"ב הורידו הה"ת מעינים והעלו האח"פ שנפלו לגופא, והחזירם לע"ס דראש, וכן התנה"י שנפלו למטה מפרסא למקום בי"ע, חזרו משום זה ונתחברו אל הז"ת דנקודים, ונעשו בחינת אצילות, כנודע. אמנם נשברו והוא מטעם שהפרסא לא היתה עוד בכל תקפה, וע"כ היה האור מתפשט אל הנה"י החדשים האלו דבי"ע בבחינת ממעלה למטה דהיינו למקום בי"ע, וע"כ נשברו ומתו, כי עברו את גבול הפרסא. אמנם אם האורות של הנה"י החדשים לא היו מתפשטים לבי"ע אלא שהיו מגביהים את הנה"י חדשים מבי"ע אל למעלה מפרסא, ע"ד שנוהג בעולם התיקון, הנה אז לא היו נשברים והיו נשארים בהם כל האורות דאצילות לעד. ועם זה תבין, שכל ענין הבירורים דבי"ע, הם אלו הנה"י החדשים שנתחברו כבר אל הז"ת דנקודים בעת גדלותם, אשר נשברו אז מטעם שרצו לקבל את אורות דאצילות במקומם בבי"ע, ועתה אנו צריכים לבררם ולהעלותם ממקום בי"ע, שיהיו שוב בחינת נהי"מ חדשים אל עולם האצילות, ואז יהיה התיקון ותחית המתים. ונמצא שמקום בי"ע לפי אמיתותם הוא במקום ישסו"ת וזו"ן דאצילות, כי אחר שז"א ונוקבא חוזרים למקומם בנקודים, צריכים אלו בי"ע להיות בחינת הנה"י חדשים שלהם, המלבישים הנוקבא מחזה ולמטה, וכיון שהנוקבא היא במקום או"א, הרי הנה"י חדשים שלה שהם בי"ע, הם המחזה ולמטה של הנוקבא הוא במקום של ישסו"ת וזו"ן, כי מחזה ולמטה דאו"א מלובשים בישסו"ת וזו"ן. הרי שמקומם האמיתי לעת גמר התיקון של ג' העלמין בי"ע, הוא במקום ישסו"ת וזו"ן דאצילות. ונתבארו היטב דברי הרב שסדר זה שהיה בבחינה השניה בערב שבת הוא המצב האמיתי של זו"ן ובי"ע. ‏פד) ובולטין מחוץ מעולם האצילות כדמיון אשא עוברה שהעובר בולט ויוצא מחוץ לגופה. שה"ס עיבורה של עיר המובא במסכת עירובין דף ל"ב ע"ב ודף נ"ז ע"א, כי כשבאים למדוד התחומין אינם מודדים מן חומת העיר אלא מרחיק ע' אמה ושירים ומשם מתחיל למדוד. ואלו הע' אמה נקראים עיבורה של עיר, שהם נחשבים כמו שהיו עוד מלפנים מחומת העיר. ואומר חרב, שאלו שש תחתונות דעשיה שנשארו למטה מפרסא דאצילות במקום שש ראשונות דבריאה של עכשיו, הם נבחנים כמו שהיו גוף אחד עם עולם האצילות, כדמיון אשה עוברה אשר העובר והבטן שלה בולט ויוצא מחוץ לגופה. וז"ס עיבורה של עיר הנחשב עוד כמו העיר עצמה, אע"פ שכבר הם מחוץ להחומה. ויש להבין הדברים איך תאמר ששש אחרונות דעשיה הם גוף אחד עם האצילות, בעת שהפרסא מפסיק ביניהם. ומה נשתנו אלו שש ראשונות דבריאה משאר ספירות דבי"ע וכן מהו הדמיון לעיבורה של עיר. ‏והענין הוא, כי הפרסא הוא בחינת הסיום על אור האצילות, הנעשה בחצי ת"ת שהוא בינה דגופא, מכח עלית ה"ת בנקבי עינים, שנעשה בזמן יציאת הנקודים שמכח זה עלתה מלכות המזדווגת דהיינו פה של ראש לנקבי עינים שהיא בינה דראש, ויצאו הע"ס דראש מבינה ולמעלה, וה‏ע"ס שממעלה למטה לבחי' גוף, נתפשטו מנקבי עינים למטה, ונמצאו אח"פ של ראש יצאו לבר מראש, ונכללו בבחינת הגוף. וכן מלכות המסיימת שהיתה עומדת מקודם באצבעות רגלין, עלתה משם למקום בינה דגופא, הנקרא ת"ת דהיינו אל החזה, ושם בחזה סיימה את הפרצוף, ונשארו ב"ש ת"ת וזו"ן למטה מסיום הפרצוף דהיינו למטה מאצילות, כמ"ש לעיל בביאור מקום בי"ע בדף א' תתפ"ח בד"ה והעלה ובד"ה. תכף עש"ה. ובאמת קשה, כיון שה"ת עלתה לבינה, א"כ היו צריכים רק החוטם פה לצאת לבר מראש, וכן רק נהי"מ היו צריכים לצאת לבר מסיום אצילות, שהרי הזווג נעשה בבינה. ולמה עלתה ה"ת באמצע הבינה דהיינו מתחת ג"ר דבינה, שעי"ז יצאו גם ז"ת דבינה עצמה לבר מראש ולבר מאצילות. ‏אמנם ז"ס אבא הוציא את אמא לחוץ אודות בנה ואבא עצמו אתתקן בדו"נ. כי ג"ר דבינה נקראים או"א עלאין, וז"ת דבינה נקראים ישסו"ת. ומתוך שעלתה המלכות בג"ר דבינה, ואבא עצמו התתקן שם בדו"נ, שה"ס עינים ונקבי עינים, נמצא האזן, שהוא ז"ת דבינה, הנקרא ישסו"ת, יצאו לבר מראש לבחינת גוף. וכן ב"ש ת"ת שהם בחינת ז"ת דבינה דגופא, הנקראים ישסו"ת יצאו משום זה לבר מאצילות. ותיקון זה היה כדי להמציא מוחין לז"א שהוא בנה דישסו"ת, כי לולא יצאו ישסו"ת לחוץ, לא היו שום מציות מוחין לז"א. כנ"ל דף תתפ"ג אות ל"ג בדברי הרב. והנך מוצא שמבחינת עלית ה"ת בעינים בלבד, לא היו צריכים ז"ת דבינה לצאת לחוץ מן הפרסא דאצילות, שה"ס ב"ש הת"ת התחתונים שנעשו לעולם הבריאה, אלא שזה היה תיקון מיוחד מצד או"א, עלאין שקבלו לתוכם הה"ת כדי להוציא ז"ת דבינה לחוץ מראש ולחוץ מאצילות בכדי להמציא מוחין בשביל הז"א. ולפיכך נבחנים ישסו"ת לבחינת בטן דאו"א, הבולט לחוץ מהגוף דאו"א, ועכ"ז נחשבים עוד לגוף דאו"א עצמו, משום שזו הבליטה והיציאה לחוץ מגוף דאו"א אינם מתוך פגם בעצמם, אלא רק לטובת עוברה, שהוא ז"א, שבלאו הכי לא היו לו מוחין. והנה מקום עולם הבריאה נעשה מב"ש ת"ת שהם ז"ת דבינה דגופא, שנשארו למטה מפרסא, ונתפשטו לע"ס דבריאה, שז"ס ראשונות הם בחי' ז"ת דבינה, ומחזה ולמטה הם בחינת זו"ן כנודע. ולפיכך אלו ז"ס הראשונות של הבריאה, שהם כחב"ד חג"ת עד החזה, אע"פ שכבר הם נמצאים מתחת הפרסא דאצילות, עכ"ז, כיון שאין יציאתם לבר מאצילות מפגם של עצמם, אלא כדי ליתן מוחין לזו"ן, כנ"ל, ע"כ הם נחשבים עוד כמו שהיו נמצאים מהפרסא ולמעלה תוך האצילות, אלא כמו אשה עוברה שהעובר בולט ויוצא לחוץ, כלומר, כמו שהבטן הבולט לחוץ ממדת גופה באשה עוברה, אינה מחמת עצמה רק מחמת העובר שבה, כן יציאת אלו ז' הראשונות דבריאה לחוץ מאצילות, הוא מכח העובר שבה שהוא זו"ן, אשר רוצה ליתן לו מוחין. וע"כ מפאת עצמה עדיין היא גוף דאצילות אע"פ שבולטת ויוצאת למטה מפרסה דאצילות כי אין זה מחמת פגם. ועם זה תבין ג"כ, סוד עיבורה של עיר שאינה בכלל האלפיים אמה תחום שבת. כי העיר ה"ס עולם אצילות, כמ"ש לעיל דף א' תתקכ"ו ד"ה המקום, כי ביום השבת העולמות כולם הם בסוד אצילות, וסוד אלפיים אמה תחום שבת הם כנגד ב' הספירות זו"ן דחצוניות המקום בי"ע שאינם יכולים לעלות לאצילות, והם נשארים למטה מפרסה ריקנים בלי אור כמ"ש שם עש"ה, והם במקום ראש ואצילות דכלים, כי יש ערך הפוך בין הכלים והאורות, כי אם שראש ואצילות דמקום בי"ע הם מצד הכלים כתר וחכמה, הנה הם מצד האורות בחינת ז"א ונוקבא. כנודע. ולפיכך אין מודדין אלו אלפים אמה אמה מסמוך לחומת העיר, שה"ס פרסא דאצילות, אלא מניחין ומוסיפין אל העיר ע' אמה ושירים, שהם כנגד אלו הז"ס דבריאה כחב"ד חג"ת והחזה, שכל ספירה כוללת עשר, ובחינת החזה ה"ס השירים, שאלו ז"ס דבריאה הם עוד בבחינת גוף האצילות, וענין בליטתם לחוץ מעולם האצילות דומה לבליטת בטן לבר מגוף האשה, שאינה מחמת עצמה אלא מחמת העובר, כנ"ל. וע"כ מודדים התחום שבת רק מחזה דבריאה ולמטה עד החזה דכללות מקום בי"ע, כנ"ל. וזה אמרו "כי אלו הששה תחתונות דעשיה יוצאים ובולטין מחוץ לעולם דאצילות כדמיון אשה עוברה וכו' " רצונו לומר, שאפולו אלו הששה תחתונות דעשיה, שנשארו אז למטה מפרסא תוך מקום ששה ראשונות דבריאה של עכשיו, נחשבים ג"כ כאלו היו באצילות. כי מקום אלו הז"ס ראשונות דבריאה הוא בחינת עיבורה של עיר הנחשב עוד כבחינת העיר ממש, והיינו דמיון אשה עוברה, כמ"ש לעיל.