אור לישרים על תלמוד ירושלמי סנהדרין ט:ו

משנה מי שנתחייב שתי מיתות בית דין – שעבר עבירה שחייב עליה מיתה קלה, ואחר כך עבר עבירה שחייב עליה מיתה חמורה, - יידון בחמורה – כגון שבא על אשת איש שדינו חנק, ואחר כך בא על חמותו שדינו שריפה - יידון בשריפה שהיא חמורה מחנק . עבר עבירה – אחת, שיש בה שתי מיתות - יידון בחמורה – כגון שבא על חמותו שהיא אשת איש - יידון בשריפה משום חמותו, ולא בחנק משום אשת איש . רבי יוסי (בר חלפתא, תנא בדור הרביעי) אומר: יידון בזיקה הראשונה שבאת עליו – בעבירה שהוזקק תחילה לפרוש ממנה, ולא בעבירה שבאה אחרונה, אף שהיא חמורה, שרבי יוסי סובר שאין איסור חל על איסור (דבר האסור מן התורה, אין איסור אחר יכול לחול עליו) . • • • משנה מי שלקה ושנה בבית דין – שעבר שתי פעמים עבירה שחייבים עליה מלקות ולקה פעמיים, - כונסין אותו לכיפה – כשעבר אותה עבירה פעם שלישית מכניסים אותו לבית האסורים, ומאכילין אותו שעורים עד שכריסו נבקעת – נותנים לו שעורים בשפע, שהם בזול, ומאכילים אותו כמה שהוא רוצה עד שכריסו מתבקעת (זו מליצה, ואין הכוונה: עד שימות. כך פירש ב"פירושים במשניות", "תרביץ" מ, עמודים 12-13) . ההורג נפשות שלא בעדים – שידוע לבית הדין שהרג, אלא שאין עדות מספקת לפי ההלכה לדונו למיתה, - כונסין אותו לכיפה ונותנין לו לחם צר ומים לחץ – אוסרים אותו מאסר עולם ונותנים לו מזון בצמצום כדי קיום הנפש ("לחם צר ומים לחץ" הוא לשון הכתוב בישעיהו ל,כ) . • • •

תלמוד עבר עבירה שיש בה שתי מיתות במשנה שנינו: "מי שנתחייב שתי מיתות בית דין - יידון בחמורה. עבר עבירה שיש בה שתי מיתות - יידון בחמורה. רבי יוסי אומר: יידון בזיקה הראשונה שבאת עליו ". מציעים משנה ממקום אחר: תמן תנינן: והבא על בת בתו - חייב עליה משום בת בתו, וכלתו, ואחות אשתו, ואשת אחיו, ואשת אחי אביו, ואשת איש, ונדה. רבי יוסי אומר: אם עבר הזקן ונשאה - חייב עליה משום אשת אב (משנה כריתות ג,ה) . הבא על חמותו - חייב עליה משום חמותו, וכלתו, ואחות אשתו, ואשת אחיו, ואשת אחי אביו, ואשת איש, ונדה. וכן הבא על אם חמותו ועל אם חמיו. רבי יוחנן בן נורי אומר: הבא על חמותו - חייב עליה משום חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו (משנה כריתות ג,ו) . נראה שהמשנה שהוצעה כאן בלשון 'תמן תנינן' ונשמטה היא משנת כריתות זו, כמוכח מהסוגיה. גם ריצ"ד כתב כך. במשנה כריתות שנינו: "רבי יוסי אומר: אם עבר הזקן ונשאה - חייב עליה משום אשת אב". מציעים ברייתא: תני: – שונה [התנא]: רבי יוסי אומר: עבר עבירה שיש בה שתי מיתות - ידון בזיקה הראשונה שבאת עליו. כיצד? חמותו ונעשית אשת איש – אם היתה חמותו תחילה, שנשא את בתה כשהיתה אלמנה או גרושה, ואחר כך נעשתה אשת איש, שנישאה, ובא עליה לאחר שנעשתה אשת איש, - הרי זו בשריפה – הרי הוא נידון בשריפה, שהיתה אסורה עליו משום חמותו קודם שנעשתה אשת איש . אשת איש ואחר כך נעשית חמותו – אם היתה אשת איש תחילה, ואחר כך נעשתה חמותו, שנשא את בתה כשהיתה אשת איש, ובא עליה לאחר שנעשתה חמותו, - בחניקה – הרי הוא נידון בחנק, שהיתה אסורה עליו משום אשת איש קודם שנעשתה חמותו . ב תוספתא סנהדרין יב,ה שנו: וכן היה רבי יוסי אומר: נידון בזיקה הראשונה שבאתה עליו. כיצד? הבא על חמותו והיא אשת איש, היתה חמותו ואחר כך נעשית אשת איש - נידון בשריפה, אשת איש ואחר כך נעשית חמותו - נידון בחנק. ב בבלי סנהדרין פא,א אמרו: תניא: כיצד אמר רבי יוסי: נידון בזיקה ראשונה שבאת עליו? חמותו ונעשית אשת איש - נידון בחמותו, אשת איש ונעשית חמותו - נידון באשת איש. ב בבלי כריתות יד,ב אמרו: "רבי יוסי אומר: אם עבר הזקן ונשאה - חייב עליה משום אשת אב". - ומי אית ליה לרבי יוסי איסור חל על איסור? והתנן: עבר עבירה שיש בה שתי מיתות - נידון בחמורה. רבי יוסי אומר: נידון בזיקה ראשונה שבאת עליו. ותניא: כיצד אמר רבי יוסי נידון בזיקה ראשונה שבאת עליו? חמותו ונעשית אשת איש - נידון משום חמותו, אשת איש ונעשית חמותו - נידון משום אשת איש! - אמר רבי אבהו: מודה רבי יוסי באיסור מוסיף (כשהאיסור האחרון מוסיף על האיסור הראשון, הוא מודה שאיסור חל על איסור). וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: מודה רבי יוסי באיסור מוסיף... רבי יוסי מודה באיסור מוסיף שאיסור חל על איסור, רק אם האיסור האחרון חמור מהאיסור הראשון או אם שני האיסורים שווים, אבל אם האיסור האחרון קל מהאיסור הראשון אינו חל אפילו הוא איסור מוסיף, כגון חמותו שנעשית אשת איש, אין איסור אשת איש חל על איסור חמותו, אף על פי שהוא מוסיף שהרי נאסרה על כל העולם, לפי שאשת איש אין מיתתה אלא בחנק וחמותו מיתתה בשריפה שהיא חמורה (תוספות ישנים כריתות יד,ב ד"ה 'מודה רבי יוסי'). במשנה כריתות שנינו: "הבא על חמותו - חייב עליה משום חמותו וכלתו...". מסבירים את המשנה: בא על חמותו, והיי דא (צריך לומר: ' די ') לה – והרי היא חמותו וכלתו – שחמותו נישאה לבנו מאישה אחרת ונעשית כלתו, ובא עליה, ולכן חייב עליה משום חמותו וכלתו . במשנה כריתות שנינו: "רבי יוחנן בן נורי אומר: הבא על חמותו - חייב עליה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו". מדגימים את הדברים במשנה: היך עבידא? – איך עשוי [הדבר]? (כיצד?) גבר נסב איתא ולברתיה דאחוה ולברתיה דאיתתיה (צריך לומר: ' דאחתיה ') – איש נשא אישה ואת בת אחיה ואת בת אחותה (נמצא שחמותו היא גם אֵם חמותו ואֵם חמיו) . אתא על סבתא – בא בשוגג על הסבה (על חמותו שהיא גם אֵם האֵם של שתיים מנשיו, בת אחיה ובת אחותה של אשתו), - חייב עליה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו – חייב עליה חטאות משום כל האיסורים הללו . מציעים שאלה לפי רבי יוסי. חמותו וכלתו כאחת – אם איסור חמותו ואיסור כלתו באו בבת אחת, כגון שהוא ובנו עשו שליח אחד לקדש להם שתי נשים, את דינה לו ואת לאה אימה לבנו, וגם דינה ולאה אימה עשו שליח אחד לקבל עבורן קידושין, ופגש שליח בשליח, ונעשית לאה חמותו וכלתו כאחת ("שערי תורת ארץ ישראל"), ובא עליה בשוגג, - מה אמר בה – מה אומר בה רבי יוסה? – מה הדין במקרה זה לפי רבי יוסי שאמר במשנתנו, שאם שני האיסורים באו זה אחר זה, הוא נידון בזיקה הראשונה שבאה עליו, שרבי יוסי סובר שאין איסור חל איסור? חומר בקל - מה אמר בה רבי יוסי (נראה שצריך למחוק את חמש המילים האחרונות) ? – האם שני האיסורים שבאו בבת אחת אינם חלים כאחד, והאיסור החמור גובר על האיסור הקל, וחייב חטאת אחת משום כלתו שהוא האיסור החמור? שני איסורים כאחת - מה אמר בה רבי יוסי (נראה שצריך למחוק את חמש המילים האחרונות) ? – או שמא שני האיסורים שבאו בבת אחת חלים כאחד, וחייב שתי חטאות משום חמותו ומשום כלתו? (אם בא עליה במזיד ובהתראה, נידון בסקילה החמורה. הבא על חמותו נידון בשריפה, והבא על כלתו נידון בסקילה. - אין פושטים את השאלה) נראה שהלשונות 'חומר בקל' ו-'שני איסורים כאחת' הם שני צדדי השאלה 'חמותו וכלתו כאחת', ובשל אי הבנת הדברים נוספו לכל אחד מהלשונות האלה המילים 'מה אמר בה רבי יוסי?' וכך נוצרו מהם שאלות נוספות. אין לפרש 'חומר בקל' כשאלה בפני עצמה על שני איסורים שבאו זה אחר זה, והאיסור שמיתתו קלה בא ראשון והאיסור שמיתתו חמורה בא אחריו, שהרי לפי רבי יוסי הוא נידון בזיקה הראשונה שבאה עליו אף במקרה זה, כמו שאמר בברייתא לעיל באשת איש ונעשתה חמותו. וגם אין לפרש 'חומר בקל' כשאלה בפני עצמה על שני איסורים שבאו בבת אחת, והאיסור האחד קל והאיסור השני חמור, שהרי זו השאלה 'חמותו וכלתו כאחת'. כמו כן, אין לפרש 'שני איסורים כאחת' כשאלה בפני עצמה על שני איסורים שבאו בבת אחת, שהרי זו השאלה 'חמותו וכלתו כאחת'.

ומעירים: אמרין: – אומרים: כמה דאישתאלת על דרבי יוסי, כך אשתאלת על דרבי ישמעאל (מגדולי התנאים בדור השלישי) – כמו שנשאלה על [שיטת] רבי יוסי (השאלה לפי רבי יוסי המוצעת לעיל), כך נשאלה על [שיטת] רבי ישמעאל (השאלה הדומה לפי רבי ישמעאל מוצעת להלן) . - ומציעים מראה מקום לדברי רבי ישמעאל: דתני – ששונה [התנא] בשם רבי ישמעאל: נתאלמנה ונתגרשה ו נתחללה ו זינת – אישה שהתאלמנה, ואחר כך נישאה לאחר ונתגרשה, ואחר כך נבעלה לכוהן ונתחללה (חללה היא אישה האסורה לכוהן שנבעלה לו), ואחר כך בא עליה מי שפסול לה ונעשתה זונה , ואחר כך בא עליה – כוהן גדול, - אינו חייב אלא אחת (צריך לומר: ' חייב על כל אחת ואחת ') – חייב מלקות על כל אחד מארבעה האיסורים הללו . זינת ונתחללה (צריך להוסיף: ' ונתגרשה ונתאלמנה ') – אם זינתה (נבעלה לפסול לה) תחילה, ואחר כך נישאה לכוהן ונבעלה לו ונתחללה, ואחר כך נתגרשה, ואחר כך נישאה לאחר ונתאלמנה , ואחר כך בא עליה – כוהן גדול, - חייב על כל אחת ואחת (צריך לומר: ' אינו חייב אלא אחת ') – חייב מלקות רק על איסור זנות. - לדעת רבי ישמעאל, אין איסור חל על איסור, אבל אם האיסור השני יש בו תוספת לגבי האיסור הראשון, חל איסור על איסור. במקרה שנתאלמנה ונתגרשה ונתחללה וזינתה, כשהיתה אלמנה לא היתה אסורה אלא לכוהן גדול, וכשנעשתה גרושה נאסרה אף לכוהן הדיוט, ולכן לגבי כוהן גדול חל איסור גרושה על איסור אלמנה, וכשנעשתה חללה נאסרה אף לאכול בתרומה, ולכן לגבי כוהן גדול חל איסור חללה על איסור אלמנה ואיסור גרושה, וכשנעשתה זונה (שנבעלה לפסול לה), אף שזונה אינה אסורה אלא לכוהנים ואין בה תוספת על איסור חללה, מכל מקום הואיל ושם זנות פוסל בישראל, שאשת ישראל שזינתה נאסרת לבעלה, נחשב איסור זונה מוסיף, ולכן לגבי כוהן גדול חל איסור זה על איסור חללה, ולכן הוא חייב על כל האיסורים הללו (מפרשי הירושלמי הגיהו את הברייתא על פי הברייתא המקבילה בבבלי קידושין) . ומציעים שאלה לפי רבי ישמעאל. נתאלמנה ו נתגרשה כאחת – אם איסור אלמנה ואיסור גרושה באו בבת אחת, כגון אישה שנתן לה בעלה גט ואמר שיחול הגט עם גמר מיתתו, שהגט חל כשמת ונעשית אלמנה וגרושה כאחת ("גליוני הש"ס"); או כגון שקידשה אחד קידושי ספק ובא אחר וקידשה קידושין גמורים, שהדין הוא שהראשון מגרשה והשני נושאה, ואם באותה השעה שקיבלה גט מהראשון מת השני, חלו עליה איסור גרושה ואיסור אלמנה בבת אחת ("פני משה"), ובא עליה כוהן גדול, - מה אמר בה – מה אומר בה רבי ישמעאל? – מה הדין במקרה זה לפי רבי ישמעאל, שסובר שאין איסור חל איסור אם שני האיסורים באו זה אחר זה? חומר בקל - מה אמר בה רבי ישמעאל (נראה שצריך למחוק את חמש המילים האחרונות) ? – האם שני האיסורים שבאו בבת אחת אינם חלים כאחד, והאיסור החמור גובר על האיסור הקל, וחייב מלקות אחת על האיסור החמור יותר? שני איסורין כאחת - מה אמר בה רבי ישמעאל (נראה שצריך למחוק את חמש המילים האחרונות) ? – או שמא שני האיסורים שבאו בבת אחת חלים כאחד, וחייב שתי מלקויות משום אלמנה ומשום גרושה? (אין פושטים את השאלה) נראה שהלשונות 'חומר בקל' ו-'שני איסורים כאחת' הם שני צדדי השאלה 'נתאלמנה ונתגרשה כאחת', ובשל אי הבנת הדברים נוספו לכל אחד מהלשונות האלה המילים 'מה אמר בה רבי ישמעאל?' וכך נוצרו מהם שאלות נוספות. אין לפרש 'חומר בקל' כשאלה בפני עצמה על שני איסורים שבאו זה אחר זה, והאיסור הקל בא ראשון והאיסור החמור בא אחריו, שהרי רבי ישמעאל סובר כרבי יוסי שאין איסור חל על איסור. וגם אין לפרש 'חומר בקל' כשאלה בפני עצמה על שני איסורים שבאו בבת אחת, והאיסור האחד קל והאיסור השני חמור, שהרי זו השאלה 'נתאלמנה ונתגרשה כאחת'. כמו כן, אין לפרש 'שני איסורים כאחת' כשאלה בפני עצמה על שני איסורים שבאו בבת אחת, שהרי זו השאלה 'נתאלמנה ונתגרשה כאחת'. המילה 'אישתאלת' לעיל שהיא לשון יחיד מוכיחה שנשאלה שאלה אחת לפי רבי יוסי ושאלה אחת לפי רבי ישמעאל. ב בבלי קידושין עז,א-ב אמרו: תנו רבנן: "אלמנה וגרושה וחללה זונה" (ויקרא כא,יד), בזמן שהם כסדר - חייב על כל אחת ואחת, זינתה ונתחללה ונתגרשה ונתארמלה - אינו חייב אלא אחת. האי תנא מאי קסבר? אי קסבר: איסור חל על איסור, אפילו איפכא נמי! (גם אם היתה תחילה זונה ואחר כך נתחללה, יהיו בה כל אותם איסורים!) ואי קסבר: אין איסור חל על איסור, אפילו כסדר נמי לא! (גם אם היתה תחילה אלמנה ואחר כך גרושה, לא יהיו בה כל אותם איסורים!) - אמר רבא: האי תנא, איסור חל על איסור לית ליה, איסור מוסיף אית ליה... גם רבי יוסי (לפי הבבלי כריתות) וגם רבי ישמעאל (לפי הירושלמי כאן והבבלי קידושין) סבורים שאין איסור חל על איסור, אבל הם מודים שבאיסור מוסיף איסור חל על איסור. בירושלמי כאן שאלו לפי שני התנאים האלה האם באיסור בבת אחת איסור חל על איסור. באיסור מוסיף חל יותר איסור על איסור מבאיסור בבת אחת (תוספות יבמות לג,א ד"ה 'בר קפרא'). סוגיה זו מתייחסת למשנה כריתות שהוצעה בתחילת הסוגיה לפי דברינו לעיל. בתחילתה הסוגיה מתייחסת לדברי רבי יוסי במשנה שם ומביאה את דברי רבי יוסי בברייתא על המשנה כאן. בסוגיה לא שאלו על דברי רבי יוסי במשנה שם מדברי רבי יוסי בברייתא על המשנה כאן, כמו ששאלו בבבלי. אחר כך הסוגיה מסבירה שני דברים בהמשך המשנה שם: הבא על חמותו - חייב עליה משום חמותו וכלתו, והבא על חמותו חייב עליה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו. בסופה הסוגיה מסתפקת בדעת רבי יוסי בעניין איסור בבת אחת ('חמותו וכלתו כאחת'), וכן בדעת רבי ישמעאל בעניין זה ('נתאלמנה ונתגרשה כאחת'), שסובר כרבי יוסי שאומר שאין איסור חל על איסור ומודה באיסור מוסיף. נראה שסוגיה זו מקורה בירושלמי כריתות (שנראה שנערך אלא שאבד), ואפשר שלא הובאו כאן מהסוגיה שם אלא קטעים ממנה בלבד. • • •

תלמוד ההורג נפשות שלא בעדים במשנה שנינו: "ההורג נפשות שלא בעדים - כונסין אותו לכיפה ונותנין לו לחם צר ומים לחץ". מציעים שתי אוקימתות למשנה. רב (אמורא בבלי בדור הראשון, מגדולי האמוראים) אמר: במפנים (נראה שצריך לומר: ' במַבְלִים ') עדיו היא מתניתא – היא המשנה (יש להעמיד את המשנה באדם שבולם (לפי הארמית הסורית: חוסם פֶּה, משתיק) את עדיו שראו אותו שהרג שלא יעידו עליו, והואיל ועל פי דין אין להרוג בבית דין בלי עדות, מכניסים אותו לכיפה) . רבי יוסי בן חנינה (אמורא ארץ ישראלי בדור השני) אמר: בשאינו יכול לקבל התרייה – יש להעמיד את המשנה באדם שראו אותו העדים שהוא עומד להרוג והתרו בו שלא יהרוג, אבל לא רצה לקבל את ההתראה, והואיל ועל פי דין אין להרוג בבית דין בלי קבלת התראה, מכניסים אותו לכיפה (אפשר לראות את הצורה 'ב-' בלי 'היא מתניתא' בסוף כצורה מקוצרת של המונח 'ב... היא מתניתא'. לחלופין, אפשר שהמילים 'היא מתניתא' נשמטו בטעות בחלק מן המקרים הללו ("הטרמינולוגיה של הירושלמי", עמוד 197 והערות 336-337)) . ב בבלי סנהדרין פא,ב אמרו: "ההורג נפשות שלא בעדים". - מנא ידעינן (שהרג, שיענישוהו על כך)? - רב אמר: בעדות מיוחדת (שלא ראו אותו העדים כאחת, שאין לחייבו על פי עדות זו, אף שברור לנו שרצח). ושמואל אמר: שלא בהתראה (שהעידו העדים שרצח, אבל לא התרו בו לפני המעשה, שאין לחייבו). ורב חסדא אמר אבימי: כגון דאתכחוש בבדיקות ולא אתכחוש בחקירות (שנמצאה סתירה בבדיקות העדים, שאין לחייבו על פי עדות זו, אף שברור לנו שרצח). בבבלי מובאות שלוש אוקימתות למשנה. דבריו של רב בירושלמי אינם נראים כמקבילים לדבריו בבבלי. האוקימתא השנייה בשני התלמודים דומה אבל לא זהה, וגם שמות המוסרים שונים. לאוקימתא השלישית בבבלי אין מקבילה בירושלמי. • • •