אור לישרים על תלמוד ירושלמי סנהדרין ט:ה
Ohr LaYesharim on Yerushalmi Sanhedrin 9:5 (Ohr LaYesharim on Jerusalem Talmud Sanhedrin 9:5) · אור לישרים על תלמוד ירושלמי סנהדרין · free full Hebrew text
Open in the reader →משנה רוצח שנתערב באחרים – ואין מכירים אותו, - כולן פטורין. רבי יהודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי) אומר: כונסין אותן לכיפה (כינוי לבית סוהר, על שם שתקרתו היתה קמורה) . וכל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה - יידונו בקלה – במיתה הקלה שבהן, כגון שנתערבו חייבי סקילה בחייבי חנק, יידונו כולם בחנק . הנסקלים בנשרפים – נתערבו חייבי סקילה בחייבי שריפה, - רבי שמעון (בן יוחאי, תנא בדור הרביעי) אומר: יידונו בסקילה, שהשריפה חמורה; וחכמים אומרים: יידונו בשריפה, שהסקילה חמורה. אמר להם רבי שמעון – לחכמים : אִילּוּ לא היתה שריפה חמורה, לא ניתנה לבת כהן שזינת (שזינתה) – שהיא בשריפה . אמרו לו – החכמים לרבי שמעון : אִילּוּ לא היתה סקילה חמורה, לא ניתנה למגדף ולעובד עבודה זרה – שהם בסקילה . הנהרגים בנחנקים – נתערבו החייבים מיתה בסייף בחייבי חנק, - רבי שמעון אומר: בסייף – יידונו בסייף, שרבי שמעון סובר שסייף קל מחנק ; וחכמים אומרים: בחנק – שחכמים סוברים שחנק קל מסייף . • • •
תלמוד רוצח שנתערב באחרים במשנה שנינו: "רוצח שנתערב באחרים - כולן פטורין. רבי יהודה אומר: כונסין אותן לכיפה ". מביאים מחלוקת אמוראים בנוגע לאוקימתא הנכונה של המשנה. אמר רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) : ברוצח שנתערב בכשירין היא מתניתא – היא המשנה (יש להעמיד את המשנה במקרה שרוצח נתערב בבני אדם חפים מפשע, שלחכמים כולם פטורים, מפני שאין להעניש את הכשירים בשל הרוצח שנתערב בהם, ולרבי יהודה מכניסים את כולם לכיפה (לבית האסורים), עד שיבואו עדים ויעידו מי הרוצח) . רבי שמעון בן לקיש (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השני) אמר: ברוצח שלא נגמר דינו ונתערב ברוצח שנגמר דינו היא מתניתא – היא המשנה (יש להעמיד את המשנה במקרה שרוצח שלא נגמר דינו להריגה נתערב ברוצחים אחרים שנגמר דינם להריגה, שלחכמים כולם פטורים, שכיוון שאין יודעים מי הרוצח שלא נגמר דינו אי אפשר לגמור את דינו, שאין גומרים דינו של אדם אלא בפניו, וכיוון שאחד מהם אינו יכול להידון למיתה, לכן כולם פטורים, ולרבי יהודה מכניסים אותם לכיפה עד שימותו (כמו להלן הלכה ה), לפי שכולם רוצחים הם) . שמואל (מגדולי אמוראי בבל בדור הראשון) אמר: בשור בשוורים היא מתניתא – היא המשנה (יש להעמיד את המשנה במקרה ששור שהרג אדם ונגמר דינו לסקילה נתערב בשוורים אחרים שהם כשירים שלא הרגו אדם, שלחכמים כולם פטורים, ולרבי יהודה מכניסים אותם לכיפה עד שימותו) . ומציעים קושיה: אם בשור בשוורים היא מתניתא – היא המשנה , בדא תנינן: – בזאת שנינו: כונסין אותו לכיפה (נראה שצריך לומר: ' כולן פטורים ') ?! (בתמיהה) – אם מדובר במקרה שהוצע לפני כן, האמור במשנה לא ייתכן, שעל מקרה זה לא היו החכמים אומרים שכולם פטורים אלא היו אומרים שכונסים אותם לכיפה עד שימותו או שסוקלים אותם! (כמו ששנו בברייתא בתוספתא בבא קמא ה,ה המובאת בבבלי, ראה להלן, ובמכילתא דרבי שמעון בר יוחאי כא,כח. - אין מתרצים קושיה זו. - נראה שהגרסה שלפנינו בקושיה זו היא בהשפעת הבבלי, אלא שבבבלי הקשו קושיה זו על אוקימתא כמו זו של רבי יוחנן בירושלמי, ואכן יש מגיהים בירושלמי כאן: 'אם ברוצח שנתערב בכשירים היא מתניתא...' ומעבירים קושיה זו אחרי דברי רבי יוחנן לעיל) ב תוספתא בבא קמא ה,ה שנו: פרה שהמיתה ואחר כך ילדה, עד שלא נגמר דינה ילדה - ולדותיה מותרים, משנגמר דינה ילדה - ולדותיה אסורים. נתערבו באחרים ואחרים באחרים - כולם אסורים בהנאה. מה יעשו להם? כונסים אותם לכיפה עד שעה שימותו. רבי לעזר ברבי שמעון אומר: כולהם נסקלים. ב בבלי סנהדרין עט,ב אמרו: "רוצח שנתערב באחרים". - מאן אחרים? אילימא אחרים כשרים - פשיטא! ותו: בהא לימא רבי יהודה: כונסים אותם לכיפה?! אמר רבי אבהו אמר שמואל: הכא ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחים אחרים שנגמר דינן עסיקינן. רבנן סברי: אין גומרים דינו של אדם אלא בפניו, הלכך כולם פטורים. ורבי יהודה: מפטרינהו לגמרי - נמי לא, כיוון דרוצחים נינהו. הלכך כונסים אותם לכיפה. ריש לקיש אמר: אדם - כולי עלמא לא פליגי דפטירי, אלא הכא - בשור שלא נגמר דינו שנתערב בשוורים אחרים שנגמר דינם קמיפלגי. רבנן סברי: כמיתת בעלים כך מיתת השור, ואין גומרים דינו של שור אלא בפניו. הלכך כולם פטורים. ורבי יהודה סבר: כונסים אותם לכיפה. ...ושור שנגמר דינו שנתערב בשוורים אחרים מעליי (מעולים, כשירים) - סוקלים אותם. רבי יהודה אומר: כונסים אותם לכיפה. והתניא: (וכן שנויה ברייתא:) פרה שהמיתה (אדם) ואחר כך ילדה, אם עד שלא נגמר דינה ילדה - ולדה מותר, ואם משנגמר דינה ילדה - ולדה אסור (שנאסר עימה). נתערבה באחרים ואחרים באחרים - כונסים אותם לכיפה. רבי אלעזר בירבי שמעון אומר: מביאים אותם לבית דין וסוקלים אותם. הירושלמי מציע שלוש אוקימתות לדין רוצח שנתערב באחרים. האוקימתא הראשונה של רבי יוחנן נדחית בסתם הסוגיה בבבלי. האוקימתא השנייה של ריש לקיש מובאת בבבלי משמו של שמואל. והאוקימתא השלישית של שמואל מובאת בבבלי משמו של ריש לקיש. יש מפרשים את האוקימתא של שמואל בירושלמי כדברי ריש לקיש בבבלי, אך אנו פירשנו את האוקימתא של שמואל בירושלמי על פי המשך הדברים בבבלי. "ושור שנגמר דינו..." הוא המשך לדברי ריש לקיש (ראה "מקורות ומסורות", סנהדרין, עמודים 145-146). • • • חייבי מיתות שנתערבו זה בזה במשנה שנינו: "וכל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה - יידונו בקלה. הנסקלים בנשרפים - רבי שמעון אומר: יידונו בסקילה, שהשריפה חמורה; וחכמים אומרים: יידונו בשריפה, שהסקילה חמורה. הנהרגים בנחנקים - רבי שמעון אומר: בסייף; וחכמים אומרים: בחנק".
רבי שמעון אומר: חמורה שריפה מסקילה – כך דעת רבי שמעון במשנה לעיל ז,א ; ורבנין אמרין: – והחכמים אומרים: חמורה סקילה משריפה – כך דעת תנא קמא במשנה לעיל שחלוק על רבי שמעון . רבי שמעון אומר: חמור חנק מהרג – בסייף, כך דעת רבי שמעון במשנה לעיל ז,א ; ורבנין אמרין: – והחכמים אומרים: חמור הרג מחנק – כך דעת תנא קמא במשנה לעיל שחלוק על רבי שמעון (שני משפטים אלו ישנם בירושלמי לעיל ז,א וגם להלן י,ד) . • • •