אור לישרים על תלמוד ירושלמי סנהדרין ז:יא

משנה המחלל את השבת – שנשנה בהלכה ד שהוא חייב סקילה, - בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת – כשהתרו בו חייב סקילה, אם עשה מלאכה שכשעשאה במזיד ולא התרו בו חייב כרת בידי שמים וכשעשאה בשוגג חייב קורבן חטאת . והמקלל אביו ואמו – או אימו, אינו חייב – סקילה, עד שיקללם בשם – המיוחד . קיללם בכינוי - רבי מאיר מחייב, וחכמים פוטרין. • • • משנה הבא על נערה מאורסה – שנשנה בהלכה ד שהוא חייב סקילה, - אינו חייב עד שתהא נערה – שכבר הביאה סימני נערות, שהם שתי שערות, והיא משתים עשרה שנה ויום אחד עד שתים עשרה שנה ושישה חודשים ויום אחד, בתולה – ולא בעולה, מאורסה – ולא נשואה, בבית אביה – שעודה ברשות אביה (בפחות משתים עשרה שנה ויום אחד היא קטנה, וביותר משתים עשרה שנה ושישה חודשים ויום אחד היא בוגרת. והבא על הקטנה המאורסה או על הבוגרת המאורסה אינו חייב סקילה אלא חנק) . באו עליה – על נערה מאורסה, שנים - הראשון בסקילה – שהרי בא על נערה בתולה , והשני בחנק – שהרי בא על בעולה ודינה כאשת איש, אף על פי שלא נבעלה מבעלה . • • •

תלמוד המחלל את השבת במשנה שנינו: "המחלל את השבת" כול'. אזהרה (מצוות התורה שלא לעשות דבר האסור) למחלל – את השבת, מניין? - נאמר בעשרת הדיברות: " וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה" (שמות כ,י) – אסור לעשות כל מלאכה בשבת . כרת – למחלל את השבת במזיד, אם לא היתה התראה, מניין? - נאמר בעניין שמירת השבת: "כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ " (שמות לא,יד) – העושה מלאכה בשבת - ייענש בעונש כרת . עונש – מיתה, למחלל את השבת במזיד והתראה, מניין? - נאמר בעניין שמירת השבת: "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת" (שמות לא,יד) – המחלל את קדושת השבת ועושה בה מלאכה - חייב מיתה בסקילה (עיין במדבר טו,לה) . ומציעים קושיה: וניתני: – ונשְׁנה (במשנה כריתות א,א): שלשים ושבע כריתות בתורה (לשון זו היא אשגרה מקושיה דומה בסוגיה לעיל בעניין הבא על האם והבא על אשת אב, וכאן צריך לומר: ' שבעים וארבע כריתות בתורה'. וכן הגיה ב"קורבן העדה") ! – המשנה שם, הפותחת: "שלושים ושש כריתות בתורה", ונמנו בה שלושים ושש עבירות שהעובר על אחת מהן במזיד בלא התראה חייב כרת, היתה צריכה לשנות "שבעים וארבע כריתות", שכן היתה צריכה למנות את שלושים ותשע המלאכות האסורות בשבת שהעושה אותן במזיד בלא התראה חייב כרת, ולא היתה צריכה לכלול את כולן בעבירה אחת של "המחלל את השבת"! (שלושים וחמש כריתות, חוץ מהמחלל את השבת, ושלושים ותשע כריתות למחלל את השבת בכל אחת ממלאכות שבת הן שבעים וארבע כריתות) ומתרצים את הקושיה: אמר רבי יוסי בירבי בון (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי) : שאם עשה כולן בזדון שבת (צריך לומר: ' בשגגת שבת') ובזדון מלאכה, שהוא חייב על כל אחת ואחת (צריך לומר: ' שאינו חייב אלא אחת '. וכן הגיה ב"קורבן העדה") – רשימת הכריתות במשנה שם נאמרה כדי לחייב בקורבן חטאת מי ששגג בעבירה שחייבים עליה כרת אם נעשתה במזיד. וכיוון שאם עשה את כל המלאכות בשגגת שבת ובזדון מלאכה, שלא ידע שהוא שבת אבל ידע שמלאכות אלו אסורות בשבת, אינו חייב אלא קורבן חטאת אחד על שגגת שבת בלבד, לכן המשנה שם כללה את כל המלאכות בעבירה אחת של "המחלל את השבת" . ב בבלי כריתות ג,א אמרו: "המחלל את השבת". - אמרי: שבת - ארבעים חסר אחת הוויין (ומתחייב חטאת על כל אחת ואחת מהן)! - אמר רבי יוחנן: תנא תנא שגגת שבת וזדון מלאכות, דלא מחייב אלא חדא (חטאת אחת)... - וניתני זדון שבת ושגגת מלאכות, דמחייב ארבעים חסר אחת (חטאות)...! - תנא - שגגת שבת וזדון מלאכות עדיפא ליה (לשנות), דמחטאת מיהא לא מיפטר (שבמקרה ששגג בשבת לא נפטר על כל פנים מחטאת אחת). קושיית הבבלי היא הקושייה בירושלמי, ותירוצו של רבי יוחנן בבבלי הוא תירוצו של רבי יוסי בירבי בון בירושלמי. • • •

המקלל אביו ואימו במשנה שנינו: "והמקלל אביו ואמו" כול'. אזהרה למקלל אביו ואמו מניין? "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא יט,ג) – כל אדם חייב להתנהג ביראה כלפי אביו ואימו. ומשמע מזה שאסור לקללם (בבבלי סנהדרין סו,א למדו אזהרה למקלל אביו ואימו מהאזהרות למקלל דיין ונשיא וחרש בדרך של הצד השווה) . עונש – מיתה, למקלל אביו ואימו במזיד והתראה, וכרת (מילה זו היא אשגרה מהסוגיות לעיל שאמרו בכל אחד מהנסקלים "כרת מניין?", ואין לגרוס מילה זו, כי במקלל אביו ואמו אין כרת) מניין? "וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כא,יז) – חייב מיתה בסקילה; שכן נאמר בויקרא כ,ט: "כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ מוֹת יוּמָת, אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל, דָּמָיו בּוֹ", ולפי מסורת חז"ל, בכל מקום שנמצא הביטוי "דמיו בו", הכוונה היא למיתה בסקילה , ואומר – הפסוק : "כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה, וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם " (ויקרא יח,כט) (אין לגרוס "ואומר ...ונכרתו", כי הפסוק הזה נאמר בפרשת איסורי ביאה, ומקלל אביו ואימו לא נאמר בפרשה זו ואין בו כרת. וכן הגיה ב"קורבן העדה") . • • •

תלמוד הבא על נערה המאורסה במשנה שנינו: "הבא על נערה המאורסה - אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה בבית אביה ". כאן התחלת מקבילה בירושלמי כתובות ג,ח. מזהים את החכם ששיטתו מתאימה לקביעה במשנה: רבי יסא (רבי אסי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) אמר בשם רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) , רבי חייה (בר אבא, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) אמר בשם רבי לעזר (אמורא בדור השני) : דרבי מאיר (גדול התנאים בדור הרביעי) היא – של רבי מאיר היא (המשנה, שקבעה שרק הבא על נערה מאורסה חייב סקילה, היא דעת רבי מאיר) , ברם לרבנין (במקבילה: 'ברם כ רבנין', והוא הלשון הרגיל) – אבל כחכמים, - אפילו קטנה – החכמים החלוקים על רבי מאיר סוברים, שאף הבא על קטנה מאורסה חייב סקילה . ומציעים את מקורה של הקביעה של החכמים: מה טעמא דרבי מאיר (צריך לומר: 'מה טעמון דרבנין ' ("קורבן העדה"). - ההגהה על פי גליונות הרש"ל ("אוצר לשונות ירושלמיים", עמוד 955, הערה 571)) ? – מה טעמם של החכמים? (מה המקור בכתוב של החכמים הסוברים, שאף הבא על קטנה מאורסה חייב סקילה?) "נער" חסר – בכתיב חסר, אָמוּר (במקבילה: 'כתוב') בפרשה – של דיני אישות (דברים כב ,יג-כט), העוסקת במוציא שם רע (שם, יג-כא), באשת איש המזנה (שם, כב), בנערה מאורסה המזנה מרצון (שם, כג-כד), בנערה מאורסה שנאנסה (שם, כה-כז), ובנערה שאינה מאורסה שנאנסה (שם, כח-כט). וכיוון שבכל הפרשה כתוב "נערה" חסר ה"א, לכן אפילו קטנה במשמע . ושואלים: מה מקיימין רבנ י ן (צריך לומר: 'מה מקיים רבי מאיר ' ("קורבן העדה"). - ההגהה על פי גליונות הרש"ל ("אוצר לשונות ירושלמיים", עמוד 961, הערה 630). וכן הוא בהבאת הירושלמי ברמב"ן) "נער"? – כיצד רבי מאיר מיישב ומפרש את המקור בכתוב המסייע לחכמים החלוקים עליו? ומשיבים: רבי אבהו (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) אמר בשם ריש לקיש (רבי שמעון בן לקיש, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השני) : 'נערה' אחת שלימה – מליאה, בכתיב מלא, אמורה (במקבילה: 'כתובה') בפרשה (דברים כב,יט) ולימדה על כל הפרשה כולה שהיא גדולה – כיוון שבמקום אחד בפרשה כתוב "נערה" מלא ה"א, לכן בכל הפרשה, אף במקום שכתוב חסר, גדולה דווקא, ולא קטנה . ומציעים קושיה: מתיב רבי מאיר לרבנין: – משיב רבי מאיר (תשובה במשא ומתן) את החכמים: הרי המוציא שם רע (דברים כב,יג-כא) – אדם המוציא שם רע על אשתו בטענה שבעודה נערה המאורסה לו נבעלה לאדם אחר, שאם מתברר ששיקר - משלם קנס לאבי הנערה, ואם מתברר שדיבר אמת וזינתה כשהיא ארוסה - דינה בסקילה , הרי אין כתוב בו אלא "נער" – "וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָ, וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה" (דברים כב,כ-כא) , והיא גדולה, שאין קטנה נסקלת – הרי מדובר בגדולה דווקא ולא בקטנה, אף על פי שכתוב "נערה" חסר ה"א, לפי שקטנה אין דינה בסקילה ! – מכאן יש ללמוד שבכל הפרשה, אף במקום שכתוב חסר, גדולה דווקא, ולא קטנה, שלא כדעתם של החכמים! (לפעמים 'מתיב' / 'מתיבין' מציע משא ומתן משוחזר בין תנאים, שבו מושמים טיעונים בפי חכמים אלה, שאותם יכלו לטעון בעד עמדתם או נגד עמדתם של בני המחלוקת שלהם ("הטרמינולוגיה של הירושלמי", עמוד 218)) - ויש לשאול: מה עבדין לה רבנין? – מה עושים אותה החכמים? (כיצד החכמים מתמודדים עם המקור בכתוב שלכאורה סותר את דעתם?) ומתרצים את הקושיה בהצעת פרשנות למקור שממנו הקשו: אמר רבי אבין (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי) : תיפתר – תתפרש (הפרשה) , שבא עליה דרך זכרות – קרה שהנערה המאורסה נבעלה לאדם אחר שלא כדרכה, שבא עליה כדרך שבאים על הזכר, ואף על פי כן דינה בסקילה, ולכן במוציא שם רע כתוב "נער" בלשון זכר, ואין ללמוד מכאן שבכל הפרשה, אף במקום שכתוב חסר, גדולה דווקא (בספרי דברים פסקה רלט נאמר: "ואם אמת היה הדבר" - אין לי אלא כדרכה. שלא כדרכה מניין? תלמוד לומר: "היה") . רבי (במקבילה אין מילה זו) יעקב בר אבא (אמורא בדור השני) בעא קומי – שאל לפני רב (אמורא בבלי בדור הראשון, מגדולי האמוראים) : הבא על הקטנה, מהו? – מה הדין להלכה של הבא על הקטנה המאורסה, חייב סקילה כחכמים, או פטור מסקילה כרבי מאיר? אמר ליה: – אמר לו (רב): בסקילה – חייב סקילה כחכמים . שאל עוד יעקב בר אבא את רב: הבא על הבוגרת, מהו? – מה הדין להלכה של הבא על הבוגרת המאורסה? חייב סקילה, או פטור מסקילה? אמר ליה: – אמר לו (רב): אני אקרא "נערה" ולא בוגרת – הכתוב ממעט בוגרת, ולכן הבא על הבוגרת המאורסה פטור מסקילה (אבל חייב בחנק כדין הבא על אשת איש) . אמר יעקב בר אבא לרב: וּקְרָא – במקרא, "נערה" ולא קטנה! – אם אתה לומד מהכתוב למעט בוגרת, יש לך ללמוד מהכתוב למעט גם קטנה, ומדוע אמרת שהבא על הקטנה המאורסה חייב סקילה? אמר רב ליעקב בר אבא: ולית את מודה לי – ואין אתה מודה לי, שהיא בקנס?! (בתמיהה) – הרי לדעת החכמים, אדם שאנס קטנה חייב לשלם קנס כדין מי שאנס נערה (ברייתא בתוספתא כתובות ג,ח ובבבלי כתובות מ,ב. בירושלמי כתובות ג,ח נשתבשה ברייתא זו מאוד ותוקנה לנכון על ידי המפרשים על פי התוספתא והבבלי), ואם כן, אין ללמוד מהכתוב למעט גם קטנה, ולכן הבא על הקטנה המאורסה חייב סקילה! (במקבילה אין משפט זה, ונראה שנשמט שם בטעות) נראה שנשמט כאן ובמקבילה מה שאמר יעקב בר אבא לרב. אמר ליה: – אמר לו (רב ליעקב בר אבא): נאמר בנערה שאינה מאורסה שנאנסה: " וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף, וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ" (דברים כב,כט) - לרבות את הקטנה לקנס – האונס חייב קנס של חמישים שקל כסף, ועליו לשאת אותה לאישה, אם היא חפצה בכך, ודבר זה נחשב כעונש בשבילו על שבא עליה באונס. ויש ללמוד מכתוב זה, שגם אדם שאנס קטנה חייב לשלם קנס, שהרי עינה אותה. וכמו כן, גם הבא על הקטנה המאורסה חייב סקילה . אמר לו יעקב בר אבא לרב: וּקְרָא – במקרא, "תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ" - לרבות את הבוגרת בקנס (במקבילה: 'לקנס') ! – אם אתה לומד מכתוב זה שיש קנס לקטנה, יש לך ללמוד מכתוב זה שגם אדם שאנס בוגרת חייב לשלם קנס, והרי אין קנס לבוגרת! אמר רב: אף על גב דנצחי רבי (במקבילה אין מילה זו) יעקב בר אבא בדינא – אף על פי שניצח אותי יעקב בר אבא בדין (במשא ומתן, שהרי רב לא השיב לו על שאלתו האחרונה) , הלכה: הבא על הקטנה בסקילה – חייב סקילה, והיא פטורה – שאין קטנה נסקלת . רבי אבון אמר בשם רבי שמואל (צריך לומר כמו במקבילה: 'בשם שמואל ' - מגדולי אמוראי בבל בדור הראשון) : ולמה לא פתר ליה (במקבילה: 'שמע לה') מן הדא: – ולמה לא פתר לו מן [הברייתא] הזאת? נאמר בנערה מאורסה שנאנסה: " וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ, וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ" (דברים כב,כה) – אם הנערה נאנסה במקום שאין אנשים מצויים, רק האיש האונס ייענש בעונש מיתה ? וכי אין אנו יודעין שאין לנערה חט מות – שהרי הכתוב אומר שרק האיש האונס ייענש בעונש מיתה , ומה תלמוד לומר: – מה יש ללמוד מהכתוב: "וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת" (דברים כב,כו) – הנערה שנאנסה אינה נענשת בעונש מיתה ? אלא מיכן הבא על הקטנה (במקבילה נוסף: 'מאורסה') בסקילה והיא פטורה – הכתוב המיותר הזה בא ללמד, שגם במקרה של הבא על קטנה מאורסה, הוא חייב סקילה והיא פטורה, ולא רק במקרה של הבא על נערה מאורסה . עד כאן המקבילה בירושלמי כתובות. מקורה של המקבילה בסנהדרין והועתקה לכתובות, כיוון ששנינו במשנה שם ג,ח: "כל מקום שיש מכר אין קנס, וכל מקום שיש קנס אין מכר. קטנה יש לה מכר ואין לה קנס, נערה יש לה קנס ואין לה מכר, הבוגרת אין לה לא מכר ולא קנס", ואמרו בירושלמי שם: "רבי חייה בשם רבי יוחנן: דרבי מאיר היא, ברם כרבנין - יש מכר וקנס כאחת", מעין מה שאמרו בירושלמי כאן על המשנה כאן. ב בבלי סנהדרין סו,ב אמרו: אמר רב יהודה אמר רב: זו (משנתנו) דברי רבי מאיר (שממעט קטנה), אבל חכמים אומרים: נערה המאורסה - אפילו קטנה במשמע. בעא מיניה רבי יעקב בר אבא מרב: בא על קטנה מאורסה לרבי מאיר, מהו? לגמרי ממעיט ליה (ממעט אותו גם מחנק והוא פטור לגמרי) או מסקילה ממעיט ליה (ממעט אותו מסקילה אבל חייב חנק כבא על אשת איש)? - אמר ליה: חייב (חנק). - והכתיב: "כִּי יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה בְעֻלַת בַּעַל, וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם, הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה" (דברים כב,כב)! (ולכן הבא על קטנה מאורסה, כיוון שהיא פטורה, שהרי היא קטנה, גם הוא פטור) - שתיק רב. אמר שמואל: מאי טעמא שתיק רב? ונימא ליה: "וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ, וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ" (דברים כב,כה) ("לבדו" מיותר, שכן יודעים אנו שהיא פטורה, שכבר נאמר "ולנערה לא תעשה דבר", אלא בא הכתוב לחייב חנק לבא על הקטנה, ואף שהיא פטורה הוא חייב). בירושלמי הובאה בעיה זו של רבי יעקב בר אבא באופן אחר. לכאורה, אפשר לקיים את שתיהן ולומר ששתי שאלות שאל רבי יעקב בר אבא מרב. אחת כמו שהובאה בבבלי, והשאלה השנייה שנשאל רב היא כמו שהובאה בירושלמי. אף על פי כן נראה שהשאלה בירושלמי היא המקורית, וזו של הבבלי נסתעפה ממנה, שכן יש בה כמה דיחוקים. לא מסתבר שרבי יעקב בר אבא חשב שהבא על הקטנה פטור לגמרי. משנה מפורשת היא בנידה (ה,ד) שחייבים על בת שלוש שנים ויום אחד משום אשת איש, ולא מצינו מי שחולק על משנה זאת. וקשה יותר הראיה ששמואל מביא לרב לפי נוסח הבבלי מן הפסוק "לבדו": הפסוק מחייב אותו סקילה, ואילו לרב פטור מסקילה וחייב רק חנק. ברם לפי הירושלמי שמואל הביא ראיה מן הפסוק למה שאמר רב שהלכה כחכמים וחייב סקילה. ואולי שינו בבבל את השאלה של רבי יעקב בר אבא בירושלמי, משום שלהם לא היה ספק שההלכה היא כחכמים, שכן אמר רב יהודה אמר רב: "זו דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים...", ורבי יעקב בר אבא לא היה שואל הלכה כמי ("מקורות ומסורות", סנהדרין, עמודים 122-123). • • •