אור לישרים על תלמוד ירושלמי סנהדרין ה:ד

משנה היו מכניסין את השני – העד השני, לאחר בדיקת העד הראשון, ובודקין אותו – כמו שבדקו את הראשון . נמצאו דבריהן מכוונין – שאין סתירה ביניהם, פותחין בזכות – מציעים דרכים ועילות לזכות את הנתבע (משנה לעיל ד,א) . אמר אחד מן העדים: " יש לי ללמד עליו – על הנידון, זכות " – וכל שכן אם בא העד ללמד עליו חובה , או שאמר אחד מן התלמידים – שנמצאים בסנהדרין : " יש לי ללמד עליו חובה " - משתקין אותו – אין שומעים לו . אמר אחד מן התלמידים: " יש לי ללמד עליו זכות " - מעלין ומושיבין אותו עמהן – במקום מושב חברי הסנהדרין , ולא היה יורד משם כל היום. אם יש ממש בדבריו – של התלמיד, - שומעין לו – מקבלים את דעתו ודנים בה . אפילו אמר – הנידון : " יש לי ללמד על עצמי זכות " - שומעין לו, ובלבד שיהא ממש בדבריו. ב תוספתא סנהדרין ט,ד שנו (בעניין דיני נפשות): העד אינו מלמד לא זכות ולא חובה. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מלמד זכות ואין מלמד חובה. סתם המשנה כאן כחכמים החלוקים על רבי יוסי ברבי יהודה בתוספתא. אבל סתם המשנה לעיל ד,א "דיני נפשות הכל מלמדים זכות" כרבי יוסי ברבי יהודה. • • •

תלמוד גמר הדין בדיני נפשות מציעים ברייתא: תני: – שונה [התנא]: אם מצאו לו זכות - פטרוהו, ואם לאו - מעבירין דינו (צריך להוסיף: ' למחר ') , ומזדווגין זוגות (צריך להוסיף: ' זוגות ') , וממעטין במאכל, ולא היו שותין יין (צריך להוסיף: ' כל היום ') , ונושאין ונותנין (צריך להוסיף: ' בדבר ') כל הלילה, ולמחר משכימין ובאין (צריך להוסיף: ' לבית דין ') . וחזני כניסיות – השמשים של בית הדין, מחזרין אחריהן – אחרי הדיינים, ואומרים – קוראים לכל אחד ואחד מהדיינים בשמו : " איש פלוני [בן איש פלוני " , והוא – הדיין שקראו לו בשמו, אומר: " במקומי אני " – אני יושב במקומי (חזני הכנסיות היו פוקדים את הדיינים, כדי לראות האם כולם במקומם הנכון הם. וקרוב לוודאי שאף בתחילת הדין היו נוהגים כן. ולפי זה אפשר לפרש את דברי בן עזיי בתוספתא יומא ב,ז: 'בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך'. וייתכן שהם לקוחים מסדרי בית דין ומסדרי בית הוועד ("הערות לקטע ירושלמי סנהדרין", "תרביץ" מו, עמוד 94)) .] (הושלם על פי קטע עסיס) - והדיין אומר: " מחייב הייתי ומחייב אני " (בקטע עסיס: 'ועכשיו אני מחייב') – אתמול אמרתי שאני מחייב את הנידון, ועדיין אני מחייב , או שהוא אומר: " מזכה הייתי ומזכה אני " (בקטע עסיס: 'ועכשיו אני מזכה') – אתמול אמרתי שאני מזכה את הנידון, ועדיין אני מזכה , או שהוא אומר: " מחייב הייתי ומזכה אני " (בקטע עסיס: 'ועכשיו אני מזכה') – אתמול אמרתי שאני מחייב את הנידון, וחזרתי בי מדעתי ועכשיו אני מזכה, - שומעין לו, אבל אם הוא אומר: " מזכה הייתי ומחייב אני " (בקטע עסיס: 'ועכשיו אני מחייב') – אתמול אמרתי שאני מזכה את הנידון, וחזרתי בי מדעתי ועכשיו אני מחייב, - (צריך להוסיף: ' אומרים לו: ') " למד (צריך להוסיף: ' דבריך ') תחילה (צריך לומר: ' כ תחילה')" – עיין היטב בדבר מההתחלה, ואם חייבת חייבת . ב תוספתא סנהדרין ט,א שנו (בעניין דיני נפשות): מצאו לו זכות - פטרוהו, ואם לאו - מעבירים אותו למחר, ומזדווגים זוגות זוגות, וממעטים במאכל, ולא היו שותים יין, ונושאים ונותנים בפרשת העניין כל הלילה, ואם היה רוצח - נושאים ונותנים בפרשת רוצח, ואם היה מגלה עריות - נושאים ונותנים בפרשת מגלה עריות, ולמחר משכימים ובאים לבית דין. החזנים קורים לכל אחד ואחד: "פלוני [בן איש] פלוני". "מזכה הייתי ועכשיו מזכה אני" - מקבלים אותו; "מחייב הייתי ועכשיו מזכה אני" - מקבלים אותו; "מזכה הייתי ועכשיו מחייב אני" - אין מקבלים אותו; "מחייב הייתי ועכשיו מחייב אני" - אומרים לו: "למוד דבריך כתחילה". יש הבדל בין הברייתא שבירושלמי והברייתא שבתוספתא ב"מזכה הייתי ועכשיו מחייב אני" וב"מחייב הייתי ועכשיו מחייב אני". הברייתא שבירושלמי מתאימה למשנה שאמרה: "המלמד חובה מלמד זכות, אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה", אלא שלפי הברייתא שבירושלמי במקרה האחרון אומרים לו: "למד דבריך כתחילה". ומציעים ברייתא נוספת: תני: – שונה [התנא]: טעה אחד מן הדיינין (צריך להוסיף: ' בדבריו ') – שכח מה שאמר אתמול , אם היה מזכה – אם אתמול אמר שהוא מזכה, - סופרי הדיינין מזכירין אותו – מה שאמר , אם היה מחייב – אם אתמול אמר שהוא מחייב, - אומרים לו: " למד (צריך להוסיף: ' דבריך ') תחילה (צריך לומר: ' כ תחילה')" – ואין מזכירים אותו . ב תוספתא סנהדרין ט,א שנו: טעה אחד מן המזכים בדבריו - סופרי הדיינים מזכירים אותו, מן המחייבים - אין סופרי הדיינים מזכירים אותו אלא אומרים לו: "למוד דבריך כתחילה".

אמר רבי לא (רבי אלעאי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) : מפני מה כותבין דברי המזכה? מפני המחייב (צריך לומר: ' מפני מה כותבין דברי המחייב? ' – מאחר שאם שכח המחייב מה שאמר אין סופרי הדיינים מזכירים אותו, למה הם כותבים את דבריו? - המילים 'המזכה מפני' הן באשגרה מלהלן: 'מפני המזכה', ובהיפוך הסדר) שמא תיטרף דעתו – יתבלבל המחייב ולא יוכל לכוון את דעתו , ואין חליף מילא יימרון ליה: – ואם מחליף (משנה) מילה, יאמרו לו (סופרי הדיינים): " הדא אמרת, הדא לא אמרת " – זאת אמרת, זאת לא אמרת (לא כך אמרת, אלא כך אמרת, כדי להעמיד את דבריו על בוריים. - כך מגיה ומפרש ב"קטע של ירושלמי סנהדרין", "תרביץ" מו, עמוד 61)) . (בקטע עסיס נוסף כאן 'הדא אמרה', ונראה שהוא שיבוש של 'הדא אמרת' שלפני כן) צריכה שני עדים. נמצא דינו משתקע. (שני מאמרים אלה סתומים מאוד, ונראה שהם מאמרים קטועים שנשתרבבו לכאן ממקום אחר ("קטע של ירושלמי סנהדרין", "תרביץ" מו, עמוד 61). - המאמר 'צריכה שני עדים' נשתרבב לכאן מהירושלמי לעיל ג,ו: 'ואין כל חתימה וחתימה צריכה שני עדים?!' / 'ואין כל חזקה וחזקה צריכה שני עדים?!'. והמאמר 'נמצא דינו משתקע' נשתרבב לכאן מהירושלמי לעיל ד,א: 'וידונו אותו בערב שבת ויגמר דינו בשבת וייהרג למוצאי שבת! אם אומר את כן, נמצא דינו משתקע') רבי יוסי בירבי בון (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי) אמר: מפני המזכה – כותבים דברי המחייב כדי שלא לחלוק בין המזכה למחייב . • • •