אור לישרים על תלמוד ירושלמי סנהדרין ה:ב

משנה כל המרבה בבדיקות – במניין הבדיקות, שבודק את העדים בדיקות הרבה, כגון: במה הרגו, בסייף או במקל? מה היה לבוש, בגדים שחורים או לבנים? וכיוצא באלו, הרי זה משתבח (צורה קדומה של 'משובח') . מעשה שבדק בן זכיי (רבן יוחנן בן זכאי, גדול החכמים בדור הראשון לתנאים) בעוקצי (החלקים שהפירות מחוברים בהם אל הענפים) תאינים – שהעידו על אחד שעבר עבירה תחת עץ תאנה ושאלם בן זכאי: תאנה זו, עוקציה דקים היו או גסים היו? . ומה בין חקירות לבדיקות? – מה הפרש יש בדיניהן? אלא שבחקירות – שבע השאלות בעניין הזמן והמקום שבראש הלכה א , אמר אחד – עד אחד : איני יודע - עדותן בטלה; בדיקות, אמר אחד: איני יודע, ואפילו שנים אומרים: אין אנו יודעין - עדותן קיימת (כך הנוסח בכתב יד אחד של המשנה. הנוסח בכתב יד שני של המשנה ובקטע גניזה של המשנה: 'אלא שבחקירות, אמר אחד: איני יודע, ושנים (=או שנים) אומרים: אין אנו יודעין - עדותן בטלה; ובבדיקות, אמר אחד: איני יודע, ושנים (=או שנים) אומרים: אין אנו יודעין - עדותן קיימת'. כך הנוסח גם בכתב יד שלישי של המשנה אלא שנשמט 'אין' בשני חלקי המשפט, וכן הנוסח גם בקטע גניזה שני של המשנה אלא שנשמט החלק השני של המשפט) . אחד חקירות ואחד בדיקות – בין בחקירות בין בבדיקות , בזמן שהן מכחישין זה את זה – כגון עד אחד אומר: בסייף הרגו, ועד אחד אומר: במקל הרגו, או שאחד אומר: שחורים היה לבוש, ועד אחד אומר: לבנים היה לבוש, - עדותן בטלה. • • •

תלמוד ריבוי בדיקות במשנה שנינו: "כל המרבה בבדיקה הרי זה משתבח. מעשה שבדק בן זכיי בעוקצי תאינים ". מציינים דוגמה לבדיקה של עד שהעיד על אדם שליקט פירות מעץ ביום השבת: במה ל י קטן? – כיצד ליקט את הפירות מן העץ? האם בעוקציהן ל י קטן? מציינים דוגמה לבדיקה של עד שהעיד על אדם שאכל פירות ביום הכיפורים: במה אכלן? – כיצד אכל את הפירות? האם בגלעיניהן (צריך להוסיף כמו בקטע עסיס: ' אכלן ') ? – בדיקות אלו אמורות לסייע לדיינים בקביעת אמיתות העדות (בדוגמה זו אין מדובר בתאנים, שכן אין גלעינים לתאנים).

הכחשת עדות כאן התחלת מקבילות בירושלמי נזיר ג,ז ויבמות טו,ה. מציעים משנה ממקום אחר: תמן תנינן: – שם (משנה נזיר ג,ז) שנינו: מי שהיו שתי כיתי עדים מעידין (בקטע עסיס נוסף 'אותו'. ובכתבי היד של המשנה: 'מעידות אותו') – שנדר בנזירות , אֵילּוּ מעידין שנזר שתים – שתי נזיריות (שתי פעמים שלושים יום), ואֵילּוּ מעידין שנזר חמש – חמש נזיריות (חמש פעמים שלושים יום), - בית שמי אומרים: נחלקה עדותן – כיוון שהכיתות מכחישות זו את זו, בטלה עדותן של שתי הכיתות , ו אין כאן נזירות. ובית הלל אומרים: יש בכלל חמש שתים – במניין חמש כלול גם מניין שתיים, שאף העדים שמעידים שנזר חמש, מעידים שנזר שתיים, אלא שהם מוסיפים עוד שלוש , ויהא נזיר שתים – חייב לנהוג שתי נזיריות . מביאים מחלוקת אמוראים שמצמצמים את תחולתה של המחלוקת התנאית למקרה מסוים ומציינים מקרה אחר שבו אין מחלוקת. רב (אמורא בבלי בדור הראשון, מגדולי האמוראים) אמר: בכלל (צריך לומר כמו בקטע עסיס ובמקבילה בנזיר: ' בכולל ') נחלקו – יש להעמיד את מחלוקת בית שמאי ובית הלל במקרה שהעדים מעידים שכשנדר אמר את הסך הכולל של הנזיריות שהוא מקבל עליו , אבל בפרט (צריך לומר כמו במקבילה נזיר: ' בפורט '. ובקטע עסיס: 'במונה'. והיא היא) – במקרה שהעדים מעידים שכשנדר אמר במפורט כל אחת מהנזיריות שהוא מקבל עליו, - כל עמא מודו (במקבילות: 'מודיי') – כל העם (כל החכמים, שני בעלי המחלוקת) מודים (מסכימים), נחלקה העדות (הגרסה כאן בדברי רב ובדברי רבי יוחנן מוחלפת, וצריך לומר כמו במקבילות: ' יש בכלל חמש שתים, שיהא נזיר שתים ') – אף העדים שמעידים שפרט חמש מעידים שפרט שתיים, ולכן הדין הוא שחייב לנהוג שתי נזיריות . ורבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) אמר: במונה נחלקו – יש להעמיד את מחלוקת בית שמאי ובית הלל במקרה שהעדים מעידים שכשנדר אמר במפורט כל אחת מהנזיריות שהוא מקבל עליו , אבל בכולל – במקרה שהעדים מעידים שכשנדר אמר את הסך הכולל של הנזיריות שהוא מקבל עליו, - כל עמא מודו (במקבילות: 'מודיי') – כל העם (כל החכמים, שני בעלי המחלוקת) מודים (מסכימים), שיש בכלל חמש שתים (צריך לומר כמו במקבילות: ' נחלקה העדות, אין כאן נזירות ') – העדים שמעידים שאמר חמש מכחישים את העדים שמעידים שאמר שתיים, ולכן הדין הוא שבטלה עדותן של שתי הכיתות, ואין כאן נזירות (הגרסה בקטע עסיס היא כגרסה במסירה שלפנינו כאן, וכן היא הגרסה שהיתה בירושלמי סנהדרין לפני המיוחס לרש"י ובעלי התוספות לבבלי נזיר. ברם הגרסה במקבילות היא הגרסה שהיתה בירושלמי סנהדרין לפני ר"מ המאירי ור"א מן ההר לבבלי נזיר, והיא הגרסה העיקרית כמו שהכריעו "קורבן העדה" ו"מראה הפנים". וראה "קטע של ירושלמי סנהדרין", "תרביץ" מו, עמודים 48-49) . ושואלים: הידינו – איזהו כולל , והידינו – ואיזהו מונה? ומשיבים: כולל - אהן אמר: – זה (עד אחד) אומר: תרתי (בקטע עסיס ובמקבילות: 'תרתיי'. והיא הצורה הגלילית המקורית) – שתיים (הנודר אמר: "הריני נזיר שתי נזיריות") , ואהן אמר: – וזה (העד השני) אומר: חמש – חמש (הנודר אמר: "הריני נזיר חמש נזיריות") . מונה - אהן אמר: – זה (עד אחד) אומר: חדא תרתי (בקטע עסיס ובמקבילות: 'תרתיי') – אחת שתיים (הנודר מנה ופרט פעם אחת: "הריני נזיר", וחזר ואמר שנית: "הריני נזיר") , ואהן אמר: – וזה (העד השני) אומר: תלת ארבעי (צריך לומר כמו בקטע עסיס ובמקבילות: 'תלת ארבע חמש') – שלוש ארבע חמש (הנודר חזר ואמר עוד פעם שלישית "הריני נזיר", וכן רביעית וחמישית ("שערי תורת ארץ ישראל", עמוד 361). - זה שתפס לשון יחיד: 'אהן... ואהן...', לאו דווקא, שהרי בשתי כיתי עדים אנו עסוקים כאן, אלא רוצה לומר: אלין אמרין... ואלין אמרין..., או: הדה אמרה... והדה אמרה... ("קטע של ירושלמי סנהדרין", "תרביץ" מו, עמוד 50)) . ב בבלי נזיר כ,א-ב אמרו: אמר רב: הכול מודים במונה (שנחלקה עדותם, ואין כאן נזירות). אמר ליה רמי בר חמא לרב חסדא: מאי קאמר (רב)? (מה פירוש "מונה"?) אילימא באחד אומר: חמש (נזירויות קיבל זה על עצמו) ולא שתיים, ואחד אומר: שתיים ולא חמש - הא קא מכחשי אהדדי (ופשוט שנחלקה עדותם ואין רב צריך להשמיענו זאת)! אלא (כך הוא הפירוש של "מונה":) אחד אומר: אחת ושתיים (נזירויות קיבל זה על עצמו), ואחד אומר: שלוש ארבע חמש... במערבא אמרי: אין הכחשה במונה (שיש בכלל חמש שתיים, ויהא נזיר שתיים). בבבלי מנגידים את דברי רב ל"במערבא אמרי", ומכאן שלדעת רב לפי הבבלי הכול מודים במונה שיש בכך הכחשת העדות, וזה מתאים לדברי רב בירושלמי לפי הגרסה בסנהדרין. דברי הבבלי "במערבא אמרי" מתאימים לדברי רב בירושלמי לפי הגרסה ביבמות ובנזיר.

מביאים מחלוקת אמוראים. רב אמר: הֶכְחֵיש עדות בתוך עדות – עדות שסותרת עדות אחרת בפרטים בגוף המעשה, - לא בטלה העדות – כיוון שאין סתירה בעיקר המעשה . ורבי יוחנן אמר: הכחֵיש עדות בתוך עדות - בטלה העדות. דברי הכל – לדעת כל החכמים, רב ורבי יוחנן החולקים בהכחש עדות בתוך עדות , הכחֵיש עדות לאחר עדות – עדות שסותרת עדות אחרת בפרטים שאינם מגוף המעשה, - לא בטלה העדות. ומציינים: חייליה דרבי יוחנן מהדא (גרסה זו היא שיבוש שמקורו באשגרה ממה שבא בהמשך 'חייליה דרב מהדא' ("הטרמינולוגיה של הירושלמי", עמוד 233; "קטע של ירושלמי סנהדרין", "תרביץ" מו, עמוד 51). וצריך לומר כמו במקבילה ביבמות: ' רבי יוחנן כדעתיה '. במקבילה בנזיר: 'אמר רבי יוחנן כדעתיה', ואין לגרוס 'אמר') – רבי יוחנן כדעתו (הוא הולך לשיטתו) , דמר – שאומר רבי בא (רבי אבא, אמורא בדור השלישי) בשם בר (צריך לומר כמו בקטע עסיס ובמקבילות: ' רבי ') חייה (רבי חייא בר אבא, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) שאמר בשם רבי יוחנן: הוחזק המונה (המשפט סתום מאוד. רוב מפרשי הירושלמי קוראים את המשפט הבא כהמשך דברי רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן וכהמשך תיאור המקרה. ואין נראים לנו דבריהם. לדעת ריצ"ד, המשפט הבא פותח עניין חדש שבא ללמדנו במה נחלקו רב ורבי יוחנן. לדעתו, דברי רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן צוטטו כאן בצורה מקוטעת) . מביאים שני מקרים של הכחש עדות בתוך עדות ומקרה אחד של הכחש עדות לאחר עדות שהם בדיני ממונות. זה – עד אחד אומר: " מן הכיס (ארנק) מנה " – המלווה את המעות שנתן לחברו , וזה – עד אחר אומר: " מן הצרור (חבילה) מנה " – שנחלקו שני העדים מהיכן לקח המלווה את המעות, אם מן הכיס או מן הצרור, - הכחיש עדות בתוך עדות – במקרה זה ההכחשה היא בפרט הקשור למעשה ההלוואה , אוף – אף רב מודה שבטלה העדות – שכיוון שאינם אלא כת אחת והם מכחישים זה את זה, אחד מהם ודאי אומר שקר ואין כאן שני עדים על המעשה. במקרה זה רב מסכים לרבי יוחנן ואין מחלוקת ביניהם . ומצמצמים את תחולת מחלוקת האמוראים למקרה מסוים: מה פליגין? – [ב]מה חלוקים? (באיזה מקרה נחלקו רב ורבי יוחנן?) בשהיו שתי כיתי עדים, אחת אומרת (במקבילות: 'אילו אומרים') : " מן הכיס מנה " , ואחת אומרת (במקבילות: 'ואילו אומרים') : " מצרור (בקטע עסיס ובמקבילות: 'מן הצרור') מנה " - הכחיש עדות בתוך עדות – במקרה זה ההכחשה היא בפרט הקשור למעשה ההלוואה , בטלה ה עדות – לפי רבי יוחנן, שלדעתו הדין שווה בכת אחת כבשתיים , וכרב – לפי רב, לא בטלה ה עדות – שכיוון שהם שתי כיתי עדים, אחת מהן אומרת אמת ויש כאן שני עדים על המעשה . אחת – כת עדים אחת אומרת: " לתוך חיקו מנה " – הלווה את המעות שקיבל מחברו , ואחת – כת עדים אחרת אומרת: " לתוך פונדתו (חגורה רחבה ובה כיס לכסף) מנה " – שנחלקו שתי כיתי העדים לאיזה מקום נתן הלווה את המעות, - דברי הכל – לדעת כל החכמים, רב ורבי יוחנן , הכחיש עדות (בתוך) [לאחר] (תוקן על פי קטע עסיס, וכן הוא במקבילה ביבמות וכך מתחייב מן ההקשר) עדות – במקרה זה ההכחשה היא בפרט שאירע לאחר מעשה ההלוואה , לא בטלה העדות. מביאים שני מקרים של הכחש עדות בתוך עדות ומקרה אחד של הכחש עדות לאחר עדות שהם בדיני נפשות. אחד (במקבילות: 'זה') אומר: " בסייף הרגו " – הרוצח את חברו , ואחד (במקבילות: 'וזה') אומר: " במקל הרגו " - הכחש עדות בתוך עדות – במקרה זה ההכחשה היא בפרט הקשור למעשה ההריגה , אוף – אף רב מודה שבטלה העדות. ומצמצמים את תחולת המחלוקת למקרה מסוים: מה פליגין? – [ב]מה חלוקים? בשהיו שתי כיתי עדים, אחת אומרת (במקבילות: 'אילו אומרים') : " בסייף הרגו" , ואחת אומרת (במקבילות: 'ואילו אומרים') : " במקל הרגו" - הכחש עדות בתוך עדות – במקרה זה ההכחשה היא בפרט הקשור למעשה ההריגה , בטלה ה עדות – לפי רבי יוחנן , וכרב לא בטלה ה עדות. אחת אומרת (במקבילות: 'אילו אומרים') : " לצפון נטה " (בקטע עסיס ובמקבילות: 'פנה') – הרוצח פנה לצפון לאחר שהרג את חברו , ואחת אומרת (במקבילות: 'ואילו אומרים') : " לדרום פנה " - דברי הכל, הכחיש עדות לאחר עדות – במקרה זה ההכחשה היא בפרט שאירע לאחר מעשה ההריגה , לא בטלה העדות. ב תוספתא סנהדרין ט,א שנו: מכירים אתם אותו? התריתם בו? במה הרגו? בסייף הרגו? במקל הרגו? על שוקו היכהו או על ציפר נפשו (הלב או הגרגרת) היכהו? להיכן היו פניו (של הנהרג) הפוכות בשעה שהרגו? עדות העדים "בסייף הרגו" "בחרב הרגו" שנזכרת בירושלמי היא בתשובה לשאלה ששואלים אותם "במה הרגו?..." שנזכרת בתוספתא. ב בבלי סנהדרין מא,א אמרו: אמר רב חסדא: אחד אומר: "בסייף הרגו", ואחד אומר: "בארירן (מין סכין) הרגו" - אין זה "נכון" (כיוון שהעדים מכחישים זה את זה, אין העדות בכלל "והנה אמת נכון הדבר" והיא בטלה). דעת רב חסדא בבבלי כדעת רב ורבי יוחנן בירושלמי. ומציעים סיוע לדברי אמורא ממשנה: חייליה דרב מהדא – כוחו של רב מזאת (המשנה) , דתנינן תמן – ששנינו שם (משנה יבמות טו,ה. - במקבילות אין 'דתנינן תמן', ומסתבר שגרסת המקבילות עיקרית ("הטרמינולוגיה של הירושלמי", עמוד 232, הערה 26)) : אחת אומרת: " מת " , ואחת אומרת: " נהרג " – האישה שהלכה היא ובעלה וצרתה למדינת הים וחזרו האישה וצרתה, ואחת מהן אומרת: "מת בעלי", ואחת אומרת: "נהרג בעלי", - רבי מאיר אומר: הואיל והן מכחישות זו את זו, הרי אלו לא ינשאו. רבי יודן (רבי יהודה בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי) ורבי שמעון (בן יוחאי, תנא בדור הרביעי) אומרים: הואיל וזו וזו מודות שאינו – שאין הבעל קיים - הרי אלו ינשאו – שאין זו הכחשה לעניין נישואיהן. - לפי רבי יהודה ורבי שמעון, שההלכה כמותם, גם במקרה שהיו שני כיתי עדים, אחת אומרת: "בסייף הרגו", ואחת אומרת: "בחרב הרגו" - לא בטלה העדות, שאין זו הכחשה לעניין ההריגה. הרי שמכאן סיוע לדברי רב החולק על רבי יוחנן במקרה זה . ומעירים: ולא שמיע דמר – ולא שמע (מי שהציע סיוע לרב מהמשנה ביבמות) שאומר רבי לעזר (רבי אלעזר, אמורא בדור השני) : מודה רבי יהודה ורבי שמעון בעדים – במקרה ששתי כיתי עדים מכחישות זו את זו בפרט הקשור למעשה ההריגה, שני התנאים האלה מסכימים שזו הכחשה ובטלה העדות, ולכן אין מכאן סיוע לדברי רב . ושואלים: מה בין עדים ומה בין צרה? – לפי דברי רבי לעזר, מה ההבדל בין המקרה ששתי כיתי עדים מכחישות זו את זו, שזו הכחשה, ובין המקרה שאישה וצרתה מכחישות זו את זו, שאין זו הכחשה? ומשיבים: לא עשו דברי צרה בחבירתה (בקטע עסיס ובמקבילות: 'אצל חבירתה') כלום – אין הכחשת צרתה של אישה כלום, שאין צרתה של אישה נאמנת להעיד עליה בעניין מיתת בעלה, ולכן המקרה שאישה וצרתה מכחישות זו את זו שונה מהמקרה ששתי כיתי עדים מכחישות זו את זו . אמר רבי יוחנן: אִין אמרה – אם אמר אותה (את המימרה לעיל) רבי לעזר, מיני שמעה ואמרה – ממני שמע אותה ואמר אותה (בסתם ולא אמר אותה בשמי. - וכבר התלונן רבי יוחנן על מנהגו זה של רבי אלעזר בכמה מקומות. - מאמר זה אינו במקבילות, והוא באשגרה מיבמות לעיל ("קטע של ירושלמי סנהדרין", "תרביץ" מו, עמוד 53), ששם לעיל מובאים מאמר רבי אלעזר והשאלה 'מה בין עדים ומה בין צרה?' והתשובה 'לא עשו דברי צרה...' ולאחריהם מאמר רבי יוחנן. - בכתב יד אשכנזי מובא מאמר רבי יוחנן במקבילה ביבמות) . ומציעים משנה שחולקת על דעה אמוראית המובאת לפני כן: מתניתא פליגא על – המשנה (סנהדרין ה,ב) חלוקה על רב: אחד חקירות ואחד בדיקות, בזמן ש הן מכחישין זה לזה - עדותן בטילה! ושואלים: מה עבד לה – מה עושה אותה רב? – כיצד רב מתמודד עם המשנה שסותרת את דעתו בהכחש עדות בתוך עדות? ומתרצים את הקושיה בהצעת אוקימתא: אמר רבי מנא (השני, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי) : פתר לה – פותר אותה (מפרש את המשנה) רב, עד בעד – יש להעמיד את המשנה במקרה של שני עדים בכת אחת המכחישים זה את זה, שבמקרה זה אף רב מודה שבטלה העדות. אבל במקרה של שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו - לא בטלה העדות . ומציעים תירוץ חלופי בהצעת הבחנה בין העניינים שהושוו: אמר רבי אבין (רבי אבון, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי) : אפילו יפתר (צריך לומר כמו בקטע עסיס: ' יפתרינה ') – אפילו יפתור אותה (במקבילות: 'אפילו תימר' - אפילו תאמר) כת בכת – אפילו תעמיד את המשנה במקרה של שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו, אין המשנה חלוקה על רב , שנייא היא – שונָה היא (שונֶה הוא הדבר) לדיני (בקטע עסיס ובמקבילה ביבמות: 'בדיני'. ובמקבילה בנזיר: 'דיני') נפשות – יש הבדל בין פסילת עדותם של עדים שהוכחשו בדיני ממונות לעומת דיני נפשות, ובדיני נפשות יש לזכות את הנאשם כשהעדות מוכחשת , ומציעים מקור שעליו מבוססת ההבחנה: דכתיב – שכתוב : "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" (דברים טז,כ) – יש לדרוש כתוב זה שעל בית דין להצדיק (להוציא זכאי) את הנידון בדיני נפשות. לכן במקרה של שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו בדיני נפשות - בטלה העדות והנידון יוצא זכאי, אבל במקרה של שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו בדיני ממונות - לא בטלה העדות. וגם רב, שאמר שלא בטלה העדות במקרה של שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו, לא אמר אלא בדיני ממונות, אבל בדיני נפשות - בטלה העדות אף לפי רב. - רבי אבין חלוק על סתם הירושלמי לעיל שאמר שאף בדיני נפשות לא בטלה העדות לפי רב במקרה של שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו . עד כאן המקבילות בירושלמי נזיר ויבמות. מקור הסוגיה בנזיר, שהרי מחלוקת רב ורבי יוחנן נאמרה בפירוש משנת נזיר, והועברה ליבמות אגב משנת יבמות המצוטטת בה, והועברה לסנהדרין אגב משנתנו המצוטטת בה 'מתניתא פליגא על רב...' ("קטע של ירושלמי סנהדרין", "תרביץ" מו, עמוד 48). נראה לנו שרק חלקה הראשון של הסוגיה - מחלוקת רב ורבי יוחנן בעניין הכחשת עדות בנזירות - מקורה בנזיר, אבל המשכה של הסוגיה - מחלוקת רב ורבי יוחנן בעניין הכחש עדות בתוך עדות בדיני ממונות ובדיני נפשות - מקורה בסנהדרין. • • •