אור לישרים על תלמוד ירושלמי סנהדרין ד:ג
Ohr LaYesharim on Yerushalmi Sanhedrin 4:3 (Ohr LaYesharim on Jerusalem Talmud Sanhedrin 4:3) · אור לישרים על תלמוד ירושלמי סנהדרין · free full Hebrew text
Open in the reader →דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה – בית דין מבטלים את פסק הדין ודנים שוב בדבר גם אם חייבו את הזכאי ואחר כך מצאו לו זכות וגם אם זיכו את החייב ואחר כך מצאו לו חובה , ודיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה – אם חייבו את הזכאי ואחר כך מצאו לו זכות - מבטלים את פסק הדין ודנים שוב בדבר, אבל לא אם זיכו את החייב ואחר כך מצאו לו חובה .
החזרה לזכות ולחובה בדיני נפשות במשנה שנינו: "דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה , ודיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה ". כתוב בשמות כג,ז: "וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג, כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע" - אסור לשופטים להרוג אדם שהוא נקי מפשע וצדיק, כי ה' לא יצדיק את השופט הרשע ההורג את הצדיק. מביאים מדרש הלכה (בעניין דיני נפשות): הרי שיצא – הנידון, מבית דין זכאי – שבית הדין פסקו שהוא זכאי, ומצאו לו חובה – ואחר כך מצאו הדיינים שהנידון חייב, שבא אחד ואמר שיש בידו ללמד עליו חובה , שומע אני שיחזירוהו – לומד אני שהכתוב אמר שיחזירו אותו לבית דין כדי שיעיינו בדינו ! תלמוד לומר (הכתוב מלמד לומר) : "וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג" (שמות כג,ז) – לפי הדרשה, "צדיק" הוא מי שיצא מבית הדין זכאי, ואף על פי שיש מי שמבקש לחייבו, אין מחזירים אותו לבית הדין, שאין מחזירים לחובה . הרי שיצא מבית דין חייב – שבית הדין פסקו שהוא חייב, ומצאו לו זכות – ואחר כך מצאו הדיינים שהנידון זכאי, שבא אחד ואמר שיש בידו ללמד עליו זכות , שומע אני שלא יחזירוהו – לומד אני שהכתוב אמר שלא יחזירו אותו לבית דין כדי שיעיינו בדינו ! תלמוד לומר: "וְנָקִי אַל תַּהֲרֹג" (שמות כג,ז) – לפי הדרשה, "נקי" הוא מי שיש מי שמבקש לנקותו ולטהרו מעוון, ואף על פי שיצא מבית הדין חייב, מחזירים אותו לבית הדין, שמחזירים לזכות . יכול אם צדק בדינך (צריך לומר: ' בבית דינך ') – אולי יעלה על דעתך, שאם יצא הנידון מבית הדין זכאי ומצאו לו חובה, שאין מחזירים אותו לבית הדין , יצדק בדיני (צריך לומר: ' בבית דינו ', כמו בקטע גניזה) – ייצא זכאי גם מבית דינו של ה' ! תלמוד לומר (הכתוב מלמד לומר) : "כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע" (שמות כג,ז) – ה' לא יוציא רשע, שוודאי עשה את המעשה, זכאי, אלא יביא עליו את עונשו המגיע לו (המשפט 'יכול אם צדק בבית דינך' מוסב על 'הרי שיצא מבית דין זכאי', ולכן יש להפוך את סדר המשפטים הקודמים, כמו שהוא במכילתא) . אמר רבי יצחק (נפחא, אמורא ארץ ישראלי בדור השני והשלישי) : אמר לי רבי יוסי (כך הוא גם בקטע גניזה, אבל נראה שצריך לומר: 'רבי יוחנן ', וכן הגיה ב"שערי תורת ארץ ישראל". השאלה להלן, ששאל רבי אמי את רבי יוחנן על נואף ונואפת שנזדכה אחד מהם בטעות, קשורה למימרה זו, ולכן בהכרח שבעל מימרה זו הוא רבי יוחנן ולא רבי יוסי שהיה שני דורות אחרי רבי יוחנן. כמו כן, רבי יוחנן רגיל לומר 'לא שנייא') : לא שנייא – לא שונה [הדבר], אלא אפילו נזדכה בטעות - מחזירין (צריך לומר: ' אין מחזירים', וכן הגיה ב"מראה הפנים") אותו – לא רק במקרה שזיכה בית הדין את הנידון ומצאו לו חובה, הדין הוא שאין מחזירים לחובה, אלא אפילו במקרה שזיכה בית הדין את הנידון ונתברר לבית הדין שטעו, הדין הוא שאין מחזירים לחובה, שאין הבדל בין דינם של המקרים, אף על פי שלכאורה היה מקום לחשוב שדינם שונה .
("דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה" כול'.) (זו פסקה מהמשנה ואין לגרוס אותה, כי האמור כאן הוא המשך הסוגיה שלפני כן. - בנוסח המקורי של הירושלמי לא היו פסקאות מהמשניות. העדר פסקאות בירושלמי והכנסתן שלא במקומן גרמו לבלבולים לא מעטים ("תלמוד ירושלמי", מהדורת האקדמיה ללשון העברית, מבוא, עמוד לא והערה 208)) רבי מי (רבי אמי - אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) בעא קומי – שאל לפני רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) : אפילו נואף ונואפת? – אם טעה בית הדין בדינו של אחד מהם וזיכהו בטעות, האם אפילו במקרה זה אין מחזירים לחובה? והרי בנואף ונואפת אין לחייב אחד מהם ולזכות את האחר! אמר ליה: – אמר לו (רבי יוחנן): איתקלף (בקטע גניזה: 'אקלף') מרקועך – התקלף (נתלש ונפל) טלאך (טלאי - חתיכת אריג לתיקון קרע בבגד. כלומר, נגלו מערומיך, נתגלתה אפסותך. - לפי הבבלי השיב רבי יוחנן שבמקרה זה מחזירים לחובה. - בירושלמי מעשר שני ד,יב ובאיכה רבה א,יד יש המילה 'מרקעה' (טלאי) בצורת רבים 'מרקען') . ב מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דכספא פרשה כ נאמר: "ונקי אל תהרוג" - הרי שיצא מבית דין חייב ואחר כך מצאו לו זכות, שומע אני יהא חייב! תלמוד לומר: "ונקי אל תהרוג". "וצדיק אל תהרוג" - הרי שיצא מבית דין זכאי ואחר כך מצאו לו חובה, שומע אני יהא חייב! תלמוד לומר: "וצדיק אל תהרוג". - יכול כשם שיצא מבית דינך זכאי, כך יצא מבית דיני! תלמוד לומר: "כי לא אצדיק רשע". ב ספרי דברים פסקה קמד נאמר: מניין יצא מבית דין זכיי אין מחזירים אותו לחובה? תלמוד לומר: "צדק צדק תרדוף". יצא חייב - מניין שמחזירים אותו לזכות? שנאמר: "צדק צדק תרדוף". ב בבלי סנהדרין לג,ב אמרו: תנו רבנן: מניין ליוצא מבית דין חייב ואמר אחד: "יש לי ללמד עליו זכות", מניין שמחזירים אותו? - תלמוד לומר: "ונקי אל תהרוג". ומניין ליוצא מבית דין זכאי ואמר אחד: "יש לי ללמד עליו חובה", מניין שאין מחזירים אותו? - תלמוד לומר: "וצדיק אל תהרוג". אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: והוא שטעה בדבר שאין הצדוקים מודים בו (אין מחזירים לחובה בדיני נפשות אם טעה בית הדין שזיכה בדבר שאין הצדוקים מודים בו, שטעה בדבר שאינו כתוב במפורש בתורה ונלמד מן המסורת או מדברי חכמים (הצדוקים לא קיבלו אלא את מה שכתוב במפורש בתורה)). אבל טעה בדבר שהצדוקים מודים בו (בדבר שכתוב במפורש בתורה) - זיל קרי בבי רב הוא (ומחזירים לחובה). בעא מיניה רבי חייא בר אבא מרבי יוחנן: טעה בנואף ונואפת - מהו? - אמר ליה: עד דמוקדך יקוד, קוץ קרך וצלי (עד שהאש בוערת, קצוץ את דלעתך וצלה. כלומר, אם טעו בדינו של אחד מהם, כיוון שבית הדין יושב ודן בשני, מחזירים). - איתמר נמי אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: טעה בנואף ונואפת - חוזר. בבבלי חילקו בין טעו בדבר שאין הצדוקים מודים בו ובין טעו בדבר שהצדוקים מודים בו, מה שאין כן בירושלמי. לפי הבבלי השיב רבי יוחנן לשאלה שנשאל בעניין נואף ונואפת בפתגם, ולפי הירושלמי השיב במשל. מימרת רבי אמי בשם רבי יוחנן בבבלי בעניין נואף ונואפת היא כנראה תשובת רבי יוחנן לשאלת רבי אמי בירושלמי בעניין זה. • • •