אור לישרים על תלמוד ירושלמי סנהדרין ד:ב
Ohr LaYesharim on Yerushalmi Sanhedrin 4:2 (Ohr LaYesharim on Jerusalem Talmud Sanhedrin 4:2) · אור לישרים על תלמוד ירושלמי סנהדרין · free full Hebrew text
Open in the reader →דיני ממונות מטים על פי אחד בין לזכות בין לחובה – מכריעים את הדין אחרי רבים על פי דיין אחד, אפילו אין הם רוב אלא בדיין אחד, כגון שניים אומרים: "זכאי" ואחד אומר: "חייב", וכן להפך , ודיני נפשות מטים על פי אחד לזכות ועל פי שנים לחובה – כשהמחייבים יתרים על המזכים לפחות בשני דיינים, מכריעים לחובה .
הטייה על פי רוב דעות בהלכות התורה במשנה שנינו: "דיני ממונות מטין על פי אחד בין לזכות בין לחובה " כול'. אמר רבי ינאי (אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון) : אִילּוּ ניתנה התורה חתוכה (פסוקה, מוחלטת, קבועה) – שהיו בתורה הלכות פסוקות , לא היתה לרגל עמידה – לא היה מורה ההוראה יכול להורות, שאם היה טועה באיזה דין לא היה יכול להשיב, אבל עתה שלא ניתנה התורה חתוכה, יוכל לתרץ את דבריו ולמצוא להם סיוע, שבכל דין יש דעות הרבה, אלה מטמאים ואלה מטהרים, אלה אוסרים ואלה מתירים (על פי פסיקתא רבתי) . ומציעים פסוק ודרשתו: מה טעם? – מה הטעם? (מה המקור בכתוב לדבר זה?) "וַיְדַבֵּר י'י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר " – כל דיבור שהיה ה' אומר למשה היה אומר פנים לכאן ולכאן (על פי מדרש תהילים. - דרשו מילת "לאמור", שבכל דיבור היה אומר פנים לכאן ולכאן), - אמר לפניו – משה : רבונו של ה עולם (בהבאת הירושלמי בר"ח: 'רבון כל העולמים') – קריאת פנייה אל ה' , הודיעיני היאך היא ההלכה – שכן אי אפשר לדעת את ההלכה כשהתורה אינה חתוכה והיא נדרשת פנים לכאן ולכאן . אמר לו – ה' למשה : "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" (שמות כג,ב) - רבו המזכין - ז י כו (בהבאת הירושלמי בר"ח: 'זכאי') , רבו המחייבין - חייבו (בהבאת הירושלמי בר"ח: 'חייב') – החכמים יכריעו את ההלכה בכל דבר על פי רוב דעות (לפי המקבילות במדרשי האגדה, המאמר הזה מסתיים כאן והמילים שבהמשך אינן מן המאמר הזה. גם מקטע גניזה מקוטע נראה שהמילים שבהמשך אינן מן המאמר הזה) . [] כדי שתהא התורה נדרשת ארבעים ותשע פנים טמא וארבעים ותשע פנים טהור. (במסירה שלפנינו ובקטע גניזה חסרים שמו של בעל המאמר הזה וכן תחילתו של המאמר הזה, ואין בידינו להשלים את החסר) [רבי בא בר מריה (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי והרביעי) בשם רבי יצחק (נפחא, אמורא ארץ ישראלי בדור השני והשלישי) : נתן לו הקב"ה למשה את התורה ארבעים ותשע פנים טהור וארבעים ותשע פנים טמא,] מִינְיָין "וְדִגְלוֹ" (שיר השירים ב,ד) – מניינה (הגימטריה) של המילה "ודגלו" ארבעים ותשע (פסוק זה בשיר השירים "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" נדרש על מתן התורה בסיני. - המוסגר הושלם על פי הבאת הירושלמי ברב ניסים גאון (בבלי עירובין יג,ב). השלמה זו מתאשרת מקטע גניזה מקוטע: "...תהא התורה נדרשת... ...תשע פנים טהור (סוף המאמר הקודם). ר' ... ...תורה ארב... (תחילת המאמר הזה)". השלמת החסר בקטע הגניזה שנעשתה ב"גנזי הירושלמי" עמוד 577 אינה נראית לנו. במסירה שלפנינו נשמטה תחילתו של המאמר הזה בשל שוויון של סוף המאמר הקודם ותחילת המאמר הזה) . וכן הוא – הפסוק, אומר: "אִמְרוֹת י'י אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת , כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ , מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם" (תהילים יב,ז) – יש לדרוש "אמרות" על הפנים הרבות שהתורה נדרשת ("העמק דבר", ויקרא א,א), ו"אמרות ה'" הן הפנים הנדרשות לטמא ו"אמרות טהורות" הן הפנים הנדרשות לטהר, והפנים האלה מצרפים ומזקקים את התורה. ויש לדרוש "שבעתיים" על מניין ארבעים ותשע הפנים, ש"שבעתיים" הרי הן שבע פעמים שבע, שהן ארבעים ותשע , ואומר – הפסוק : " הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ, נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן, מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ" (שיר השירים א,ד) – גם פסוק זה נדרש על מתן התורה (לא נמצאת דרשה על פסוק זה שמתאימה לאמור במאמר הזה, ולכן אין לנו אלא לשער מה דרשו כאן מפסוק זה. אפשר שדרשו "מישרים" על התורה (לפי מדרש שיר השירים זוטא א,א, "מישרים" הוא אחד משבעים שמות שקרא שלמה לתורה), ומלשון רבים של מילה זו דרשו שיש לתורה פנים רבות לכאן ולכאן. - מניין הפנים יחד שבהם נדרשת התורה הוא תשעים ושמונה, כמניין המילה "נגילה" שבפסוק זה) . ב פסיקתא רבתי פסקה כא נאמר: אמר רבי תנחום בן חנילאי: אילו ניתנה תורה חתוכה, לא היתה עמידת רגל למורה שיורה, שאם טימא - יש מטמאים כיוצא בו, ואם טיהר - יש מטהרים כיוצא בו. אמר רבי ינאי: תורה שנתן הקב"ה למשה נתנה לו ארבעים ותשע פנים טהור וארבעים ותשע פנים טמא, מניין "ודגלו" (שיר השירים ב,ד). אמר לו: היך עבידה? אמר לו: רבו המטמאים - טמא, רבו המטהרים - טהור. וב פסיקתא רבתי פסקה יד נאמר: אמר רבי יוחנן (צריך לומר: יודן) בן פזי: מהו "מזוקק שבעתיים" (תהילים יב,ז)? שהתורה נדרשת ארבעים ותשע פנים. וב מדרש תהילים יב,ד נאמר: אמר רבי ינאי: לא ניתנו דברי תורה חתוכים, אלא על כל דיבור שהיה אומר הקב"ה למשה היה אומר ארבעים ותשע פנים טהור וארבעים ותשע פנים טמא. אמר לפניו: ריבונו של עולם, עד מתיי נעמוד על בירורו של דבר? אמר לו: "אחרי רבים להטות" - רבו המטמאים - טמא, רבו המטהרים - טהור. בירושלמי הביאו את מאמרי האגדה בעניין הטעמים לטמא ולטהר את השרץ בקשר לדברי המשנה "פותחים בזכות" (הסוגיה הקודמת), ואת מאמרי האגדה בעניין הפנים לטמא ולטהר שהתורה נדרשת בקשר לדברי המשנה "מטים על פי אחד" (הסוגיה הזו). בפסיקתא רבתי (פסקה כא) ובמדרש תהילים הובאו מאמרי האגדה הללו בזה אחר זה ללא כל קשר למשנה. ב שיר השירים רבה ב [ד] א נאמר: "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן" - רבי אבא בר מרייה בשם רבי יצחק: אמרה כנסת ישראל: הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין, זה סיני (מקומה של תורה, שנמשלה ליין), ונתן לי משם את התורה שנדרשת בארבעים ותשע פנים טהור ובארבעים ותשע פנים טמא, מניין "ודגלו", ומאהבה גדולה קיבלתי אותה, שנאמר: "וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה". המאמר של רבי אבא בר מרייה בשם רבי יצחק במדרש שיר השירים רבה הוא מאמרו בירושלמי שהשלמנו. • • •