אור לישרים על תלמוד ירושלמי סנהדרין יא:א

פרק זה מונה את העבירות שחייבים עליהן חנק ומבאר את פרטי הדינים של כל אחד מחייבי חנק. משנה ואֵלּוּ הן הנחנקין – עוברי עבירות שדינם במיתת חנק : המכה אביו ואמו – אביו או אימו , וגונב נפש מישראל – ומוכרו כעבד , וזקן ממרא על פי בית דין – חכם המסרב לשמוע לבית דין הגדול שבלשכת הגזית, ומפורש להלן הלכה ב , ונביא השקר – מפורש להלן הלכה ה , והמתנבא לשם עבודה זרה – מפורש להלן הלכה ו , והבא על אשת איש – מפורש להלן הלכה ו , וזוממי בת כהן – עדים שהעידו על בת כוהן שזינתה תחת בעלה, ונמצאו זוממים, אינם נידונים כמו שזממו לעשות לה, שהיא בשריפה, אלא כמו שזממו לעשות לבועל, שהוא בחנק, ובועלה – של בת כוהן, שאינו נידון כמוה בשריפה, אלא ככל הבא על אשת איש, בחנק. ומפורשים להלן הלכה ו . המכה אביו ואמו – אביו או אימו, אינו חייב – מיתה, עד שיעשה בהן חבורה – פצע . זה חומר במקלל מבמכה – בדבר זה יש במקלל אביו או אימו חומרה שאינה במכה אביו או אימו , שהמקלל לאחר מיתה – של האב או האם, חייב – מיתה , והמכה לאחר מיתה פטור – ממיתה, שאין חבורה לאחר מיתה .

תלמוד המכה אביו ואימו במשנה שנינו: "ואֵילּוּ הן הנחנקין : המכה אביו ואמו ". אזהרה (מצוות התורה שלא לעשות דבר האסור) למכה אביו ואמו מניין? - נאמר בדיני מלקיות: "אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ, לֹא יֹסִיף" (דברים כה,ג) – אין מכים יותר מארבעים מלקות . ויש ללמוד בקול וחומר: מה אם מי שהוא מצֻווה להכות – אחֵר (כגון שליח בית דין) שמצווה להכות את האב כשהתחייב מלקות בבית דין, - הרי הוא מצֻווה שלא להכות – אסור לו להכות אותו יותר ממספר המלקות הקצוב , מי שאינו מצֻוה להכות (לשון זה הוא בהשפעת הבבלי סנהדרין פה,א, עיין שם. וצריך לומר כמו במכילתא: 'מי שהוא מצֻוה שלא להכות') – בן שמצווה שלא להכות את אביו כשהתחייב מלקות בבית דין, - אינו דין שיהא מצֻווה שלא להכות?! (בתמיהה) – כלום אין הסברה מחייבת שיהיה אסור לו להכות את אביו? (כשהעונש מפורש בתורה, אלא שאין לו אזהרה, מזהירים מן הדין (מקול וחומר), כיוון שלא ענש אלא אם כן הזהיר ובוודאי יש כאן אזהרה, ולכן למדים אזהרה למכה אביו ואימו בקול וחומר ממכה אחר, לפי שעונשו מפורש בתורה) ב מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דנזיקין פרשה ה נאמר: עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר: "ארבעים יכנו, לא יוסיף" (דברים כה,ג) - והרי דברים קול וחומר: ומה מי שהוא מצווה להכות - הרי הוא מוזהר שלא להכות, מי שהוא מצווה שלא להכות - דין הוא שיהא מוזהר שלא להכות. • • •

במשנה שנינו: " המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה". מציעים בעיה: כאי זו חבורה? – כמו איזו חבורה שנינו שהמכה את אביו ואימו חייב רק אם עושה בהם חבורה? כחבורת שבת? – האם כמו חבורה לעניין שבת, שהעושה חבורה בשבת חייב עליה חטאת? כחבורת נזקין? – או האם כמו חבורה לעניין נזקים, שהעושה חבורה בחבירו חייב עליה בתשלומים? ומציעים השלכות של שני צדדי הבעיה: אין תימר: – אם תאמר: כחבורת שבת - אפילו לא חיסר – המכה את אביו ואימו חייב אפילו עשה חבורה ולא חיסר משהו מהעור , ואין תימר: – ואם תאמר: כחבורת נזקין - עד שעה שיחסר – המכה את אביו ואימו אינו חייב עד שיעשה חבורה ויחסר משהו מהעור (אין פושטים את הבעיה) . • • •