אור לישרים על תלמוד ירושלמי סנהדרין י:ח

משנה "וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ" (דברים יג,יז) - אם אין לה רחוב – רחבה ציבורית, - עושין לה רחוב. היה רחובה חוצה לה - כונסין אותו לתוכה – בונים חומות לעיר מחוץ לרחובה, ונמצא הרחוב בתוך העיר , שנאמר: "אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ". "וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ" (דברים יג,יז) - "שְׁלָלָהּ", לא שלל שמים – ששלל ששם קודש עליו אינו נשרף . מיכן (מכאן) אמרו: ההקדשות שבתוכה ייפדו – כשאר כל ההקדשות, ותרומות יירקבו ומעשר שני – בין פירות ובין כסף, וכתבי הקודש ייגנזו. "כָּלִיל לַי'י אֱלֹהֶיךָ" (דברים יג,יז) - אמר רבי שמעון (בן יוחאי, תנא בדור הרביעי) : אם אתה עושה דין בעיר הנידחת, מעלה אני עליך (חושב לך, זוקף לזכותך) כאִילּוּ אתה מעלה עולה כליל – קורבן עולה, שהוא עולה כליל על גבי המזבח, לפניי. "וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד" (דברים יג,יז) - לא תיעשה אפילו גנות ופרדסים; דברי רבי יוסה הגלילי (תנא בדור השלישי) . רבי עקיבה (תנא בדור השלישי, מגדולי התנאים) אומר: "לֹא תִבָּנֶה עוֹד" - לכמות שהיתה – עיר של בתים, אינה נבנית, אבל נעשית היא גנות ופרדסים. "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב י'י מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ " (דברים יג,יח) - כל זמן שהרשעים בעולם - חרון אף בעולם, אבדו רשעים מן העולם - נסתלק חרון אף מן העולם. • • •

במשנה שנינו: "ואת כל שללה תקבוץ" ... "וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ" (דברים יג,יז)... . מביאים ברייתא: אמר רבי שמעון (בן יוחאי, תנא בדור הרביעי) : ק ו ל וחומר בדברים (בקטע סבונה אין מילה זו) : מה אם נכסים שאין בהן דעת לא לטובה ולא לרעה - ( ו ) על ידי שגרמו לצדיקים לדור עם הרשעים – באותה עיר, אמרה התורה שישרפו – שלמדים מן הכתוב: "הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ", שנכסי צדיקים שבתוך עיר הנידחת אובדים ; המתכוין להטות את חבירו ומטהו מדרך טובה לדרך רעה - על אחת כמה וכמה – בוודאי ובוודאי שתהא מיתתו בשריפה (ראה תוספתא להלן) (הגרסה 'להטות' אינה נכונה, שהרי בהמשך נאמר שוב: 'ומטהו'. אכן ממסכת שמחות ח,טז (ראה להלן), ששם נקוט רעיון זהה בהקשרים אחרים, עולה שיש לגרוס: ' להחטיא ' (על פי "טף של עיר הנידחת", "דברי חכמים וחידותם", עמוד 140, הערה 27). - הגרסה בקטע סבונה: 'להמית'. וצריך לומר: ' להסית ', כמו שהוא באוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד 497: "המסית חברו ומטהו מדרך טובה לדרך רעה - הרי זה מנאץ") . אמר רבי לעזר (בתוספתא: 'רבי אליעזר') : מוכיח בדבר (בקטע סבונה ובתוספתא: 'לדבר') בלוט – ראיה לדבר, שנכסי צדיקים שבתוך עיר הנידחת אובדים, מלוט , שלא ישב בסדום – עיר שאנשיה רשעים, אלא מפני ממונו – ממונו גרם ללוט לדור בסדום עם הרשעים , אף הוא יצא וידיו על ראשו (יצא במפח נפש תוך תחושה של כישלון והפסד) – לוט יצא מסדום כשה' הפך אותה, ולא היה רשאי להציל מנכסיו שבעיר כלום . הדא היא דכתיב: – זה הוא [הדבר] שכתוב (בהפיכת סדום): (בקטע סבונה: 'מה טעמא?') "מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה" (בראשית יט,כב) – מלאך ה' אמר ללוט, שירוץ מהר אל העיר הקרובה; ויש לדרוש שאמר לו: - דייך שאת (שאתה) ממלט את נפשך – מספיק לך שנפשך ניצלת מן הפורענות, אבל ממונך שבסדום אינו ניצל. כך אמר המלאך ללוט, אחרי שלוט התמהמה והתעכב כדי להציל את ממונו (תנא זה מקשר את חורבן סדום לדין של עיר הנידחת. גם בעיר הנידחת, כמו בסדום, הצדיק ניצל ואינו נהרג עם הרשע, אבל נכסי הצדיק שבעיר אובדים עימה) . ב תוספתא סנהדרין יד,ד שנו: נכסי צדיקים שבתוכה אובדים ושבחוצה לה פליטים, ושל רשעים בין מתוכה ובין מחוצה לה אובדים. רבי אליעזר אומר: מוכיח לדבר לוט, שלא היה בסדום אלא מפני נכסיו, אף הוא יצא וידיו על ראשו, שנאמר: "מהר הימלט שמה" וגו' (בראשית יט,כב) - דייך שתמלט את נפשך. אמר רבי שמעון: מפני מה אמרו: נכסי צדיקים שבתוכה אובדים? מפני שגרמו לצדיקים לדור בין הרשעים. והלא דברים קול וחומר: ומה אם נכסים שאינם לא רואים ולא שומעים ולא מדברים - על שגרמו לצדיקים לדור בין הרשעים אמר המקום יישרפו; המטה את חבירו מדרך חיים לדרך מוות - על אחת כמה וכמה שיהא בשריפה. ב בבלי סנהדרין קיב,א אמרו: תנו רבנן: אמר רבי שמעון: מפני מה אמרה תורה: נכסי צדיקים שבתוכה יאבדו? מי גרם לצדיקים שידורו בתוכה - ממונם, לפיכך ממונם אבד. המתכוין להחטיא את חבירו ב מסכת שמחות ח,טז נאמר: דורשי חמורות היו אומרים: "וניתצתם את מזבחותם" - מה חטאו עצים ואבנים? אלא לפי שבאה לאדם תקלה על ידיהם, אמר הכתוב: "וניתצתם את מזבחותם". והרי דברים קול וחומר: ומה אם עצים ואבנים שאין להם לא זכות ולא חובה, לא טובה ולא רעה - על שבאה לאדם תקלה על ידיהם אמר הכתוב: "וניתצתם את מזבחותם"; אדם שהוא גורם להחטיא את חבירו ומטהו מדרך החיים לדרך המוות - על אחת כמה וכמה. כיוצא בו: "והרגת את האישה ואת הבהמה" - אם אישה חטאה, הבהמה מה חטאה? אלא לפי שבאה לאדם תקלה על ידה, אמר הכתוב: "ואת הבהמה", שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ואומרים: הרי הבהמה שנהרג פלוני על ידה. והרי דברים קול חומר: ומה אם הבהמה שאין לה לא זכות ולא חובה - על ידי שבאה לאדם תקלה על ידה אמר הכתוב שתיסקל; אדם שהוא גורם להחטיא את חבירו ומטהו מדרך החיים לדרך החטא - על אחת כמה וכמה.

העיר יריחו כתוב: "בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה , בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ " (מלכים א טז,לד) – בימי אחאב בנה חיאל איש בית אל את יריחו מחדש; בשעה שהניח את היסודות לעיר מת בנו הבכור, ובשעה שסיים את בניינה מת בנו הצעיר, שכל בניו מהבכור ועד הצעיר מתו בשעת בניית העיר . חיאל מן דיהושפט – חיאל בית האלי היה מצאצאי יהושפט מלך יהודה , יריחו מן דבנימן – יריחו היתה בנחלת בנימין, ולא היתה מממלכת ישראל, ולפיכך היה מן הראוי שייחס הכתוב את המעשה של בניית יריחו על ידי חיאל לא לאחאב ("בימיו" - בימי אחאב) אלא ליהושפט, שחיאל היה בנו ויריחו היתה מממלכתו , אלא מלמד שמגלגלין את החובה על ידי חייב – מעשה רע נעשה על ידי אדם רע. ולכן מייחסים את המעשה הרע של בניית יריחו לאחאב הרשע ולא ליהושפט הצדיק . וכן הוא – הפסוק, אומר: "בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ " (מלכים א טז,לד) - [באבירם בכורו – שמת כשהניח חיאל את היסודות לעיר, לא היה לו – לחיאל, מאין ללמ ו ד – שבנו הבכור ימות בגלל קללת יהושע, שקילל את מי שיבנה את יריחו מחדש שכל בניו ימותו בשעת בניית העיר , ובשגוב – שמת כשסיים חיאל את בניינה של העיר, ] (במסירה שלפנינו נשמט מן 'ובשגוב' לעיל עד 'ובשגוב' כאן, והושלם כמו בקטע סבונה) הרשע – חיאל (ראה בבלי להלן), היה לו מאיין ללמ ו ד – שבנו הצעיר ימות בגלל קללת יהושע, שהרי כבר מת בנו הבכור, והיה יכול למנוע את מותו של הבן הצעיר אילו היה מפסיק את בניית העיר . (צריך להוסיף כמו בקטע סבונה: 'אלא') לפי שרצו – חיאל ובניו, לרבות את ממונן – על ידי בניית יריחו , ( נ ) שלטה בהן מאירה (קללה) והיו מתמוטטין (נחלשים, נהרסים. - ובתוספתא: 'מתמעטין') והולכין, לקיים מה שנאמר: "כִּדְבַר י'י אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן" (מלכים א טז,לד) – כל בניו של חיאל מתו בהתאם לקללת יהושע (יהושע ו,כו) (לקטע זה מקבילה לעיל י,ב) . ב תוספתא סנהדרין יד,ז שנו: "בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה" (יהושע ו,כו), וכן הוא אומר: "בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו" (מלכים א טז,לד) - והלא חיאל מיהושפט ויריחו משל בנימין, ולמה נתלה הדבר באחאב? מלמד שתולין חובה בחייב. ו שם יד,ט שנו: "באבירם בכורו ייסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה" (מלכים א טז,לד) - באבירם לא היה לו ממי שילמד, שגוב רשע היה לו ממי שילמד. הם ביקשו להרבות את ממונם, מניין שנשתלחה בהם מאירה והיו מתמעטים והולכים? תלמוד לומר: "כדבר י'י אשר דיבר ביד יהושע בן נון" (מלכים א טז,לד). ב בבלי סנהדרין קיג,א אמרו: תניא: באבירם בכורו רשע לא היה לו ללמוד, בשגוב צעירו רשע היה לו ללמוד. - אבירם ושגוב מאי עבוד (שהם נקראים רשעים)? - הכי קאמר: באבירם בכורו לא היה לו לאותו רשע ללמוד, בשגוב צעירו היה לו לאותו רשע ללמוד. - ממשמע שנאמר: "באבירם בכורו", איני יודע ששגוב צעירו? מה תלמוד לומר: "שגוב צעירו"? מלמד שהיה מקבר והולך (כל בניו) מאבירם עד שגוב.

במשנה שנינו: "כליל לי'י אלהיך" ... "וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד" (דברים יג,יז)... , "ולא ידבק בידך מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם " (דברים יג,יח)... . מציעים ברייתא: תני: – שונה [התנא]: רבי שמעון בן אלעזר (תנא בדור החמישי) אומר: ולא אותה בנו – חיאל ובניו לא בנו מחדש את יריחו , אלא עיר אחרת בנו – הם בנו עיר אחרת וקראו את שמה יריחו, שיהושע אסר אף דבר זה כאמור להלן . מאחר שהיא נבנית – אחרי שבנו עיר אחרת וקראו את שמה יריחו , מותר את (אתה) לישב בה – שלא אסר יהושע לגור בעיר אחרת שנקראת יריחו. וכן הפסוק אומר: "וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ אֶל אֱלִישָׁע" (מלכים ב ב,ה), שאין לומר שחיאל ובניו בנו מחדש את יריחו ובני הנביאים גרו בה אחרי שנבנתה, מפני שיהושע אסר אף לגור ביריחו אחרי שהיא נבנית מחדש, אלא יש לומר שבני הנביאים גרו בעיר אחרת שבנו חיאל ובניו וקראו את שמה יריחו (עיר אחרת זו היתה סמוכה ליריחו המקורית, כפי שעולה מהמסופר במלכים ב פרק ב) . רבי יוסי (בר חלפתא, תנא בדור הרביעי) ורבי יהושע בן קרחה (תנא בדור הרביעי) אומרים: מה תלמוד לומר – מה יש ללמוד מהכתוב: " וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר: אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה', אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת, אֶת יְרִיחוֹ" (יהושע ו,כו) – יהושע נשבע בגמר כיבוש יריחו, שמי שיבנה את יריחו מחדש יהיה מקולל ? – הרי ממשמע שנאמר "העיר הזאת" אני יודע שהיא יריחו! אלא שלא יבנה עיר אחרת ויקרא שמה יריחו, יריחו ויקרא שמה עיר אחרת – יש ללמוד מכפל הלשון "את העיר הזאת, את יריחו", שיהושע אסר שני דברים: אסר לבנות עיר אחרת ולקרוא את שמה יריחו, וזהו שנאמר "את יריחו", ואסר לבנות את יריחו מחדש ולקרוא את שמה בשם אחר, וזהו שנאמר "את העיר הזאת" . ב תוספתא סנהדרין יד,י שנו: רבי שמעון בן אלעזר אומר: לא אותה בנה אלא אחרת בנה, ומשנבנתה הותרה לישב בה. וכן הוא אומר: "וייגשו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע" (מלכים ב ב,ה). ו שם יד,ו שנו: רבי יוסי ורבי יהושע בן קרחה אומרים: הרי הוא אומר: "ארור האיש לפני י'י, אשר יקום ובנה את העיר הזאת, את יריחו" (יהושע ו,כו) - וכי אין אנו יודעים שיריחו שמה? אלא שלא יבנה אותה ויקרא את שמה עיר אחרת / ויקרא אותה על שם עיר אחרת, ושלא יבנה עיר אחרת ויקרא את שמה יריחו. ב ספרי דברים פסקה צה נאמר: "כליל לה' אלוהיך והיתה תל עולם", וכן הוא אומר: "וישבע יהושע בעת ההיא לאמור: ארור האיש לפני ה', אשר יקום ובנה את העיר הזאת, את יריחו" (יהושע ו,כו) - וכי אין אנו יודעים שיריחו שמה? אלא שלא יבנו אותה ויקראו שמה עיר אחרת, ושלא יבנו עיר אחרת ויקראו שמה יריחו. ב בבלי סנהדרין קיג,א אמרו: "וישבע יהושע בעת ההיא לאמור: ארור האיש לפני ה', אשר יקום ובנה את העיר הזאת, את יריחו" (יהושע ו,כו) - ממשמע שנאמר "העיר הזאת", איני יודע שהיא יריחו, אלא מה תלמוד לומר "יריחו"? - לא יריחו על שם עיר אחרת, ולא עיר אחרת על שם יריחו. יש קשר בין כיבוש העיר יריחו לדין של עיר הנידחת. בעיר הנידחת נאמר: "הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב, הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב" (דברים יג,טז), ובכיבוש יריחו נאמר: "וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר, לְפִי חָרֶב" (יהושע ו,כא). בעיר הנידחת נאמר: "וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ" (דברים יג,יז), ובכיבוש יריחו נאמר: "וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ" (יהושע ו,כד). בעיר הנידחת נאמר: "לֹא תִבָּנֶה עוֹד" (דברים יג,יז), ובכיבוש יריחו נאמר: "וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר: אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה', אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת, אֶת יְרִיחוֹ" (יהושע ו,כו). בעיר הנידחת נאמר: "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם" (דברים יג,יח), ובכיבוש יריחו נאמר: "וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם, הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַה'... וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם, פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם" (יהושע ו,יז-יח). וכך נאמר בבמדבר רבה יד,א: אמר רבי ברכיה הכוהן: כעיר הנידחת עשאה (ליריחו), והרי עיר הנידחת אסורה בהנאה. במשנה שנינו: "רבי עקיבה אומר: "לא תבנה עוד" - לכמות שהיתה אינה נבנית, אבל נעשית היא גנות ופרדסים". מביאים ברייתא: וכן הוא – הפסוק, אומר – בדיני מלך : "לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד" (דברים יז,טז) – אסור לחזור לארץ מצרים; ויש לדרוש את הכתוב: - לישיבה אין את (אתה) חוזר – התורה אסרה לחזור לארץ מצרים לגור שם אפילו ישיבת עראי (דורשים את המילה "לשוב" כאילו כתוב 'לשבת') , (צריך להוסיף כמו בקטע סבונה: ' אבל ') חוזר את (אתה) לסחורה ולפרקמטיא (סחורה. מקור המילה ביוונית. - 'לסחורה ולפרקמטיא' הוא כפל גרסה של מילה ביוונית ופירושה בעברית) – מפני שאינו מתכוון לשבת שם, ולכבוש את הארץ – ולשבת בה אחרי כיבושה, משום שלא נאסרה הישיבה שם כשהארץ היא ביד ישראל (כמו שבעניין האיסור לבנות את עיר הנידחת, משמעות המילה "עוד" לפי רבי עקיבה היא שאסור לבנות אותה כמו שהיתה, כך בעניין האיסור לחזור למצרים, משמעות המילה "עוד" היא שאסור לחזור אליה כמו שהיה, שבפעם הראשונה שירדו אבותינו למצרים הם ירדו לגור שם ישיבת עראי ולא להשתקע, וזהו שאמרו כאן "וכן הוא אומר" (על פי "משך חוכמה" לדברים יג,יז). - תחילתה של הברייתא הזו הם דברי רבי עקיבה כפי שנשנו במשנה, והירושלמי קיצר והביא רק את סופה של הברייתא) . • • •