אור הישר (ירושלמי) ד

ירושלמי יבמות פ"א

ה"א אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשום נוי או לשום דברים אחרים ה"ז בעילת זנות וקרוב להיות הולד ממזר מה אבא שאול כר"ע דר"ע אמר יש ממזר מיבמה כו', ע' עונג יו"ט סי' קע"ח ובקובץ הערות סי' כ"ד

שם דר' יוסי בן חלפתא ייבם את אשת אחיו חמש חרישות חרש וחמש נטיעות נטע ודרך סדין בעל כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתס"ו ובהגה"ה שם ובאור זרוע ח"א סי' תרל"ח ובכתונת פסים לנמו"י יבמות פ"ד דף י"ג ע"ב ד"ה עונה בחדש

שם ר' לעזר בשם ר' אבון כל דבר שהוא בא מחמת הגורם בטל הגורם בטל האיסור כו', ע' אור שמח סוף קונטרס זיקה

שם את סבור חליצה קנין אינה אלא פטור כו', ע' עונג יו"ט סי' צ"ה

שם ר' יודן בעי כמ"ד הכל מודין בצרה שהוא חייב כו' נמנו שלשים וכמה זקנים מניין שאין קידושין תופסין ביבמה כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ג. שם קידש אחד מן השוק את אחת מהן ובא היבם וחלץ לה ובא עליה נפקעו ממנה קידושין כו', ע' אור שמח פ"ב ה"ב מה' סוטה

ה"ב א"ר אבא מרי אפילו תימר בקיימת תיפתר שאין שם יבם אחר אלא אביה, ע' אור שמח קונטרס זיקה אות ח'

שם ר' חזקיה בשם ר' אבהו ר' יודה ור"ש ור' ישמעאל אמרו דבר אחד, ע' תוס' נדה נ"ב ע"א ד"ה קידושי טעות

שם תני עד אימתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות דברי ר"מ ר' יהודא אומר עד שירבה השחור כו'. והנה באור זרוע ח"א סי' תרפ"ב האריך להורות דכאן הלכה כר"מ נגד ר' יהודא ע"ש, ולעד"נ כסמך לדבריו ז"ל מהכא על אתר דאמרינן דר' יהודא ור"ש ור' ישמעאל אמרו דבר אחד, ונקטינן דעת הראשונים ז"ל דכל היכא דחז"ל נקטו בלשון אמרו דבר אחד הוא להורות דלית הלכתא כוותייהו דהיא שיטה ולית הלכתא כשיטה, וע' בת' הרשב"א סי' שי"ד ובמה שהארכתי בחידושי למנחות נ"ז ע"ב ולחולין קכ"ד ע"ב

שם ר' זעירא ר"ח בשם רשב"ל עד שתתפשט הכף ויהא השחור רבה על הלבן, ע' אור שמח פי"א הכ"ד מה' גירושין

ה"ג כשם שבתו פטורה כך צרתה פטורה הלכה צרת בתו ונשאת לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת כשם שצרת בתו פטורה כך צרת צרתה פטורה אפילו הן מאה. וכ' המפרשים דילפינן לה מלצרור ע"ש, והנה ילפותא דא היא בבבלי ד"ג ע"ב, אבל הרמב"ם בפ"ו הי"ד מיבום כ' שנאמר אשר לא יבנה את בית אחיו בית שיש לו לקוחין באיזה מהן שירצה הוא שיש לו עליו זיקה ובית שמקצתו אינו יכול לבנותו שהרי אין לו בה לקוחין אינו בונה אפילו מקצתו שהוא מותר כו' ע"ש

ה"ד כיני מתניתא כל היכולה למאן ולא מיאנה ומתה צרתה חולצת ולא מתייבמת. והנה כוונתם בזה לתרץ קושית הבבלי י"ג ע"א ותמאן השתא ותתייבם והאריכו בזה ע"ש, ולהכי אוקים הכא דאיירי כשמתה, אבל להבבלי לא ניחא להו לאוקים הכי דא"כ משמע דאילו היתה חיה תמאן השתא. ובאמת הוה נראה להו לכאורה כר' אושעיא דאינה ממאנת לזיקתו ולהכי אוקמוה אפילו בקיימת רק משום דנראית כצרת בתו ע"ש

ה"ה מהו חמורות שאינן יכולות להנשא לאחים שלא בעבירה כו', ע' מש"כ הרמב"ם בפיה"מ ומשה"ק עליו בש"ק דבסוגיין ומה דמיישב בס' אור גדול למשנתנו

שם ר' ירמיה בעי הבא על הצרה מהו שיהא חייב עליה משום אשת אח כו', ע' אור שמח קונטרס זיקה אות ט'

ה"ו ראה את ר' יהושע וקרא עליו את מי יורה דעה זכור אני שהיתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה את ר"ע וקרא עליו כפירים רשו ורעבו מכירו אני שאדם גיבור בתורה הוא ראה את ראב"ע וקרא עליו נער הייתי גם זקנתי מכירו אני שהוא דור עשירי לעזרא ועינוי דמיין לדידיה כו'. ע' משך חכמה פ' וילך בפסוק ויתנה לכהנים ובפסוק הקהל וע"ע באור זרוע ה' שבת סי' מ"ח.