אור הישר (ירושלמי) קח

שם א"ר יוסי בי ר' בון משל לשמש ועד שהיו עומדין תחת השקוף יצא השמש ונכנס העד זה היותיאום, ע' נועם ירושלמי בכורים פ"ב

ה"ג א"ר יוסי בי ר' בון אין זה אחר זמן אלא אחר אחר זמן ואי זהו לאחר זמן כדי שתפשוט את ידה ותטול את העד מתחת הכר אבל אחר אחר זמן בעלה טהור, ע' בת' פני יהושע יו"ד ח"ב סי' כ"ט ובת' שיבת ציון סי' ל"ו ל"ז

ה"ד אשה שאין לה ווסת אסורה לביתה עד שעה שתבדוק והתנינן כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן פתר לה בבאין מן הדרך כו', ע' באשכול ח"א סי' ל"ב וסי' ל"ג

שם א"ר יוחנן שונה אני אפילו לאחר שלש שנים מותר ובלבד באשה שיש לה וסת כו', ע' אור זרוע ח"א סי' שנ"ז

ה"ה מתניתא בשנמצא מפתח עלייה ולפנים א"ל אם בשנמצא מפתח עלייה ולפנים בודאי היא אלא כן אנן קיימין בשנמצא מפתח עלייה ולחוץ מיליהון דרבנן פליגין כו', ע' בס' תשובות לשואל סי' י"א

ה"ו מניין לחמשה דמים טמאין מן התורה אריב"ל והיא גילתה את מקור דמיה וטיהרה ממקור דמיה כו', ע' אור שמח פ"ה הי"ד מאיסורי ביאה

ה"ז רבי אבון רבי שמי בשם ר' אחא מן בגין דאנן ידעין דר' חנינה כשר בגין כן אנן סמכין עלוי ר' חנינה הוה שרי בציפורין כו' ע' אור זרוע ח"א סי' שמ"ז. פרק שלישי

ה"א המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה ר' יהודא אומר בין כך ובין כך טמאה, ע' ראב"ן סי' של"ז ובת' מהר"ח או"ז סי' קי"ב ובעונג יו"ט סי' פ"ד

שם א"ר יוחנן לא טימא ר' יודא אלא כגון ארבעה מיני דמים כו', ע' בקונטרס שערי קרטין סי' א'

שם דם יהיה זובה בבשרה לא מה שבשפיר ולא מה שבחתיכה, ע' ח"ס חי"ד סי' קע"א

ה"ב המפלת דם יבש ר' לעזר אומר טמאה ריב"ח אמר טהורה כו', ע' אור שמח פ"ה הי"ד מאסו"ב

שם כל הן דתנינן תשב לזכר ולנקבה י"ד טמאין וכ"ו טהורין נותנין עליה חומרי זכר וחומרי נקבה הדא דתימר לביתה אבל לטהרות תשב לנקבה, ע' בס' האשכול ח"א סי' ל"ח ובנחל אשכול שם אות ח'

שם מעתה הפילה דמות הר תהא טמאה לידה שנייא היא שאין כתיב בהן יצירה מתחילת ברייתו של עולם, ע' אור שמח פ"ב ה"ז מה' עכו"ם

שם כולו אדם ופניו בהמה עומד וקורא בתורה ואומרים לו בא לשחטך כולו בהמה ופניו אדם עומד וחורש בשדה ואומרים לו בא חלוץ או יבם כו', ע' אור זרוע ח"ב סי' תכ"ד

ה"ג בדין היה אפילו שלדו קיימת יהא טהור ולמה אמרו טמא מפני כבודו כו' עמש"כ בחידושי עה"ת פ' בהעלותך בזה בארוכה וע"ע באור שמח פ"ד ה"כ ממאכא"ס

ה"ד בשלשה מקומות נקרא ר' יהודא הנשיא רבותינו בגיטין בשמן ובסנדל כו', ע' תוס' ע"ז ל"ו ע"א ד"ה אשר לא ובמה שהאריך בזה בדורות הראשונים סוף ימי התנאים פט"ו וע"ע בירושלמי סנהדרין פי"א סוף ה"ג ובתשב"ץ ח"א סי' קל"ו ובנובי"ק חי"ד סי' מ"ב

שם א"ר יוחנן דר"ש היא דר"ש אומר נימוק הוולד עד שלא יצא כו', ע' נועם ירושלמי תרומות פ"ה

ה"ה איתפלגון ר' יוחנן ור' לעזר ר"י אמר ראשו כרובו ר' לעזר אמר ראשו כאחד מאבריו כו', ע' בת' פנים מאירות ח"א סי' ז' ובת' הגרע"א סי' קנ"ח. פרק רביעי

ה"א דם נדה זהום דם בתולים אינו זהום דם נדה אדום דם בתולים אינו אדום דם נדה מן המקור דם בתולים אינו מן המקור אלא מן הצד, הנה כמו הכא כן בתוספתא פ"ט נשנו הני כללי סתמא אבל בבבלי ס"ה ע"ב הן בשם ר"מ וע"ש תוד"ה וכולן ובראב"ד פ"ה הי"ב והכ"ד מאסו"ב ובכ"מ שם הי"ח

ה"ב בנות צדוקין בזמן שנהגו ללכת בדרכי אבותן הרי הן ככותיות פירשו ללכת בדרכי ישראל הרי הן כישראל ר' יוסי אומר לעולם הן כישראל עד שיפרשו ללכת בדרכי אבותן, לכאורה איכא למידק מ"ש דבעירובין ס"ח ע"ב ס"ל לת"ק דצדוקי הרי הוא כנכרי ור"ג אומר צדוקי אינו כנכרי כו' ע"ש, אבל אין שום זכר שם לעשותו ככותי ושיהיה דין כותי משונה מנכרי לענין ביטול רשות, וכן ד' יוסי דס"ל הכא לעולם הן כישראל כו' מדוע לא פליג התם גבי ביטול רשות לעשותו כישראל. ובע"כ דדוקא גבי איסור נדה מצאו צדדי השתוות לצדוקים עם כותים מה שלא מצאו במקום אחר, ועפ"ז יש מקום עיון ברא"ש עירובין שם פ"ו סי' י"ג ע"ש וצ"ע כעת

ה"ג ומודים ביולדת בזוב שהוא מטמא לח ויבש, ע' בס' העתים ה' ערבי שבתות מה שהביא בשם רבינו חננאל גאון ז"ל ובעתים לבינה שם

ה"ד המקשה נדה קישת שלשה ימים מתוך אחד עשר שפת מעל"ע וילדה ה"ז כיולדת בזוב דברי ר"א ר"י אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו ששפת מן הצער אבל לא מן הדם, ע' בס' האשכול ח"א ס"ס ל"ז ובראב"ן סי' שכ"ה ובת' פני יהושע יו"ד ח"ב סי' ל'.