אור הישר (תנ"ך) צג

יהושע א' י"ח

כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת הנה לא באו בדבריהם לאמר לו רק דברי חזוק ועדוד מצד העם כדסיימו רק חזק ואמץ, אלא באו ג"כ מצד המוסרי כדאמרינן בסנהדרין ק"י ע"א כל החולק על רבו כחולק על השכינה וכן המתרעם או מהרהר אחר רבו ויליף התם מקראי ע"ש, וכן מצד הדין יומת כדין מורד במלכות, אחרי שמשה רבינו סמך ידיו עליו ע"פ השי"ת וכל העם קבלו מלכותו עליהם

ובזה מיושב נמי מה שיל"ד לכאורה בסנהדרין ס"פ נגמר הדין דעמשא דריש להאי קרא יכול אפילו לדברי תורה ת"ל רק חזק ואמץ ע"ש, דיל"ד טובא הלא פסוק זה יספר לנו מה שהעם השיבו ליהושע ולא מפי נביא נאמרו ומה שייך מקרא זה לדורשו, ואף דאפ"ל דהאי רק חזק ואמץ יש לו שייכות עם הכתוב מקודם באותה פרשה, רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה. דשם נאמר לו מפי השי"ת, אבל ראשית המקרא ודאי אמרו מעצמם, אמנם לפי הנ"ל דגם דבריהם מעצמם נאמרו על יסודות הדין של מורד במלכות שהיה מקובל להם מקודם, לפ"ז שפיר היה מקום לעמשא לדורשו. ה' י"א

ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח. בקידושין ל"ז ע"ב דייק ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול אלמא אקרוב עומר והדר אכול, וכ' בתוס' בירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה מחדש ויבא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ת דחדש ומתרץ דאין עשה דקודם הדבור דוחה ל"ת דלאחר הדבור כו' ע"כ, והק' בש"א סי' צ"ו דהכא משמע דעשה דקודם הדבור קיל וביבמות ד"ה ע"ב דהגמרא רוצה ללמוד דעשה דוחה ל"ת שי"ב כרת מפסח מילה ותמיד שדוחין את השבת ודחי מה לכולהו שכן ישנן לפני הדבור כו' ע"ש, אולם בעצם קושית הש"א כבר הקדימו באור זרוע ה' פסחים סי' רל"ג ע"ש

ולולא דבריהם היה נלע"ד עפ"ד הירושלמי במו"ק פ"ג ה"ה, דלא בעי למילף אבילות שבעה מיוסף דכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים, משום דאין למדין מקודם מ"ת, אכן בבבלי שם ד"כ ע"א משמע דילפינן גם מקודם מ"ת, דהא התוס'